כלבת הים יוליה זוכה בישראל לכבוד מלכים. היא רובצת על החוף של שכונת עג'מי ביפו מאז סוף השבוע האחרון, ואלפי ישראלים באים להצטלם איתה ולגעת לרגע בתהילה. היא גם מקבלת שמירה צמודה 24/7 ממתנדבי הים של רשות הטבע והגנים.

"חשבתי שצריך לשמור את העניין בסוד", אומרת ל'דבר' שחר רצקין (33), שמתנדבת בימים אלה ביחידה שמסיירת בחופי הארץ ומאתרת קנים של צבות ים. "אבל הבנו מהר שיש המון אנשים שרוצים לראות אותה ושצריך להסדיר את הנושא. כשהגיעה הידיעה על הימצאותה של יוליה על החוף ביפו, קיבלנו הודעה מרכזת המתנדבים שקראה לנו לדגל".

מתנדבות רשות הטבע והגנים שומרות על כלבת הים יוליה. הסכנות: ילדים משועממים וכלבים בלי רצועה (צילום: אבשלום ששוני/פלאש 90)

המתנדבים התחלקו לזוגות והתחילו בפרויקט השמירה על יוליה בשעות הלילה. "הסכנות העיקריות היו ילדים משועממים שזרקו קצת אבנים, ובעיקר בעלי כלבים שלא היו מודעים לנוכחות של יוליה על החוף ושיחררו את הכלבים בלי רצועה. זה מסוכן לה ממש".

בהתחלה, כשעדיין לא הבינו את גודל העניין, מתחו חבל שתוחם את רצועת החוף שיוליה רבצה בה ומנעו מסקרנים להתקרב. "מהר מאוד הבנו את גודל העניין, התחילו להגיע עשרות אנשים ואחר כך גם מאות, ואז היה צורך להעמיד גדרות של העירייה ולבנות עמדת תצפית מסודרת".

הדרכה על יוליה, שנראית ברקע. "הרבה שואלים למה אנחנו לא מאכילים אותה ולמה אנחנו לא עושים לה בדיקות רפואיות" (צילום: אבשלום ששוני/פלאש 90)

בשעות היום פקחי הרשות ומתנדבים של עמותת דלפיס מסבירים ומדריכים את המבקרים הרבים. "אנחנו מספרים להם על כלבי הים הנזיריים, על כך שהיא כאן בשביל להשיל את הפרווה שלה, ובעיקר עונים על עשרות שאלות של ילדים סקרנים".

מה שואלים?
"למה אנחנו לא מאכילים אותה ולמה אנחנו לא עושים לה בדיקות רפואיות. אנחנו מסבירים שהיא חיית בר ואסור לגעת בה ולהאכיל אותה. אני התגוררתי כמה שנים במצפה רמון, שיש שם יעלים רבים שמסתובבים בעיר, ואפשר לראות שברגע שמאכילים אותם הם מאבדים את האינסטיקטים החייתיים שלהם והופכים לחיות נאיביות שניגשות לבני אדם. זה מסכן אותם מאוד".

שחר רצקין: "אני מאוד מחוברת לטבע ולשמירה עליו, וזה מפעים לראות כמה ישראלים מגיעים מרחוק כדי לצפות ביוליה ולהביע עניין" (צילום: אלבום פרטי)

מה היא עושה כל היום? זה לא הופך להיות משעמם בשלב כלשהו?
"היא לרוב רובצת על החוף. עכשיו היא גם נכנסת למים מדי פעם. תכל'ס, אחרי שעברתי את השלב הראשון, אני נהנית יותר מהמפגש עם האנשים שמגיעים. הם מאוד סקרנים ואכפתיים. אני מאוד מחוברת לטבע ולשמירה עליו, וזה מפעים לראות כמה ישראלים מגיעים מרחוק כדי לצפות ביוליה ולהביע עניין.

"גם יש משהו מאוד מרגיע וקסום בסיטואציה. בטח אחרי סבב הלחימה שהיה עכשיו. אני יכולה להתיישב עם חבורת ילדים במעגל, בשקט, ולענות על השאלות שלהם. יש בזה משהו מאוד רגוע ויפה".

הרבה מתושבי עג'מי מגיעים?
"כן, הם מאוד מעורבים ומגיעים כל הזמן בחבורות וכיחידים. יש כמה תושבים שממש לקחו אותנו כפרויקט ומביאים לנו קפה, תה ועוגיות בלילות. זה גם טיפה צורם, כי יש שאומרים שההתעניינות הרבה בכלבת הים גדולה יותר ממה שהרשויות מתעניינות בתושבי השכונה.

"יש בחור בשם ווליד תרתיר, שעוזר לנו ומעביר הדרכות בערבית, וזה ממש מסקרן ומעניין את הנוער ובכלל את תושבי השכונה".

יוליה מתעניינת בבני האדם שמגיעים לחוף?
"האמת שלא. זה גם ידוע עליה שהיא די אפתית ולא מתרגשת מבני האדם כשהם לא מאיימים עליה. אבל היא בהחלט מגיבה לנביחות של כלבים שמסתובבים באזור.

"אנחנו שומרים עליה עד שתחזור לים. מדובר ביונק ימי מוגן, בסכנת הכחדה, שאסור לפגוע בו. כלבי הים הנזיריים חיו פה פעם ונעלמו מחופי ישראל כי כבר אין להם פה בית גידול מתאים. אני מאוד מקווה שלגל העצום הזה של הסקרנים, שהפכו את יוליה למאמי הלאומית, יהיו אדוות ויעזרו לנו להגביר את המודעות לחיות הבר בכלל ולחיות הים בפרט, לזה שצריך לשמור על בתי הגידול שלהם. ואם כך יהיה, אז יוליה תראה בחוף מקום טוב ועוד תחזור אלינו הרבה, אולי אפילו עם חברים".