בשבת הקרובה יחל האירוע "הונאכ הון: שם זה כאן", מיזם של בתים פתוחים של הגלריה לאומנות באום אל פחם. המיזם, המתקיים השנה בפעם החמישית, מזמין אנשים לתוך אום אל פחם, לראות את הבתים, לחוות את התרבות ולהתרשם מהיצירות המוצגות בגלריה לאומנות.
מעל 50 אמנים ואמניות יהודים וערבים ישתתפו השנה בפרוייקט, ביניהן קבוצת "פדארט", קבוצה אמניות פמיניסטיות הפועלת משנת 2020 בשיתוף אמניות מקומיות מאום אל פחם, שהחליטו להיכנס לתהליך יצירה משותף וליצור מיצג שמדבר על הכאבים שלהן כנשים בחברה היום.
"זה פתאום הרגיש שכולנו מדברות על אותו שולחן"
הרעיון למיצג המשותף נהגה אחרי הסיור המקדים בבתים באום אל פחם, בו סיירו חברות הקבוצה בביתה של מנאל, שמשתתפת בפרוייקט ופתחה את הבית שלה, בו היא מפעילה גם מסעדה. בעקבות האירוח של מנאל, עלה הרעיון ליצור מיצג שהוא שולחן אוכל, כמחווה ליצירה של האמנית ג'ודי שיקגו 'ארוחת הערב'. "התחלנו לדבר על השולחן", מספרת זוהר ברוריה ברנדס, חברה בקבוצה. "על מי יושבת סביב השולחן, איך הן חוות את החברה שלהן, איזה נושאים יש סביב השולחן בארוחות שלהן, וזה פתאום הרגיש שכולנו מדברות על אותו שולחן".
במהלך העבודה על הפרויקט, האמניות נפגשו מספר פעמים באום אל פחם, דיברו על עצמן ולמי היו רוצות לתת מקום בשולחן. בתוך תהליך העבודה נוצרו חיבורים סביב נושאים בוערים שמטרידים את האמניות, והן ביקשו לתת מקום גם לכאבים שלהן.
"אני בחרתי בנושא של פשע ופשיעה בחברה הערבית, בן דוד שלי נרצח וגם אח שלי". מספרת כפאח ומתארת את עבודתה, "ציירתי בצבעי מים, מים הם החיים, הכל עומד על המים. אז ציירתי את עצמי בצבעי מים כי לקחתי על עצמי להיאבק באלימות בחברה הערבית, כתבתי גם את התאריך של כל אחד שנרצח ושמתי על הראנר כותרות מהעיתון על אלימות ורצח. אני כאמנית רוצה לדבר על הכאב של המשפחה ושל החברה ושל מי שנרצחו. כל אחת מאיתנו דיברה ונוצר משהו חדש".
"דרך האומנות אפשר להתחבר עם כל בן אדם"
קבוצת פדארט החלה להיפגש בשנת 2020 כדי ללמוד ולדבר על פמיניזם ואומנות. חברות הקבוצה מספרות שזה מקום מיוחד מאוד עבורן המאפשר להן להמשיך ליצור בתוך האינטנסיביות של היומיום. כיום חברות בקבוצה גלי חכמון, ענבל כהן חמו, זוהר ברוריה ברנדס ואילנה לושונצי ויסמן. "המיוחד בפדארט הוא שבזכות זה שאנחנו עובדות יחד אנחנו מצליחות לעשות הרבה דברים שמתאימים לכולנו, זה חלק מהייחוד שלנו, המקום הזה של לאפשר לנו ליצור יחד".
נושאי היצירה שלהן מתמקדים בעיקר בחוויות של נשים ונשיות, מגדר ופמיניזם. מבחינתן, הפרוייקט באום אל פחם הוא הזדמנות לפגוש קולות של נשים שלא יוצא להן לפגוש. "ממש לפני הקול קורא עלה שיח בקבוצה שלנו על מיהן הנשים שנמצאות בקבוצה ומי לא נמצאת בקבוצה שלנו". היא מוסיפה, "אנחנו נפגשות עם נשים שגם הן מדברות פמיניזם אבל הן מדברות אחרת מאיתנו".
אל אמניות פדארט חברו האמניות המקומיות מנאל קרמאן, כפאח אגבאריה, נג'ואה כבהא, ראניה ג'בארין, ולאא ג'בארין, סיהאם ג'בארין, תגריד ג'בארין, סוהיר גרה והיפאא סלימא. חלקן פעילות בעמותת נג'ם, עמותה של נשים אמניות בחברה הערבית שנוסדה ב-2016, ועוסקות בסוגיות חברתיות ובהעלאת מודעות דרך האומנות. דרך הפרוייקט כפאח רוצה להזמין אנשים להגיע לאום אל פחם ולראות את הצד היפה שלה. "העיר שלי היא עיר של אהבה", אומרת כפאח. "באום אל פחם תמיד יש תערוכות ואומנות, זו עיר שאוהבת לארח, יש בה הרבה מה לתת".
מיזם הבתים הפתוחים באום אל פחם מתקיים זו השנה החמישית, והוא למעשה מתפקד כהרחבה של הגלריה לאומנות, מתוך אמונה של מארגני האירוע והאמנים המשתתפים שדווקא אומנות יכולה להצליח ליצור חיבור איפה שמפגשים באופנים אחרים לא תמיד מצליחים.
"אומנות היא שפה של כל העולם", אומרת כפאח. "דרך האומנות אפשר להתחבר עם כל בן אדם. יש מקום לדו שיח ולהביע את הדעות שלך, מה את אוהבת, איך את מרגישה, את גם יכולה לדבר על הזהות שלך, כשאת אמנית את יכולה להביע את דעתך על דברים". ענבל כהן חמו מוסיפה כי "האומנות הייתה איזה סוג של מוצא לצורך הגדול הזה להגיד משהו לעולם".
