בתרבות הנהיגה הישראלית, מהירות הנהיגה המרבית הקבועה בחוק, היא בדרך כלל בגדר המלצה בלבד. אף שהיא קבועה בתקנות התעבורה, נהגים ונהגות רבים מצפצפים עליה.

אנחנו מסבירים זאת לעצמנו בדרכים שונות – ויש לומר שגם הגיוניות: אנחנו ממהרים, מרגישים שכולם נוהגים ככה, לא משוכנעים שהגבלת המהירות משמעותית ונחוצה, מעריכים שנקבעה לפי יכולותיהם של נהגים מיומנים פחות מאיתנו, חוששים להשתעמם על הכביש ועוד.

למרות ההסברים האלה, המהירות המרבית המותרת לא שרירותית. חוקי הפיזיקה והמכניקה, שאי אפשר להתעלם מהם או לעקם אותם, מלמדים שיש יחס ריבועי בין המהירות לבין עוצמת הפגיעה בתאונה. נוסף על כך, ככל שנוהגים מהר יותר, כך שדה הראייה מצטמצם, מרחב התגובה והבלימה גדל, ובקיצור – ככל שהמהירות גדלה, כך היכולת למנוע תאונה יורדת, וחומרת התאונה גדלה (לצד גורמים חשובים נוספים כמו שמירת מרחק ועוד).

העובדה שיש צורך לשכנע לא להפר את החוק מאוד מצערת ומדאיגה. למי שקצת אדיש ל"הפרת החוק" כי זה "רק" בכביש או "רק" מהירות, אני מציע לדאוג שמא המצב בכבישים אינו "רק" שיקוף של מצב החברה, אלא גם מעצב אותה בחזרה.

הכביש הוא בראש ובראשונה מקום ציבורי משותף להרבה מכוניות, נהגות ונהגים (ועוברי דרך נוספים). האופן שבו כל אחד נוהג משפיע גם על האחרים, והמצרפיות של אופן הנהיגה של הרבה נהגים יוצרת מציאות כללית.

וכאן אני מגיע לנקודה המרכזית. לחריגות של נהגים רבים מהמהירות המותרת יש השפעה, שהרבה פעמים חומקת מהעין: דמיינו כביש שבו חלק מהמכוניות נוסעות במהירות נמוכה מהמהירות המרבית המותרת ב-20-10 קמ"ש, חלקן נוסעות על פי המהירות המותרת, וחלקן במהירות שגבוהה מהמהירות המותרת ב-20-10 או אפילו 30 ו-40 קמ"ש. נסו לדמיין כמה חיכוכים יש בין המכוניות, כמה עקיפות מתרחשות. עכשיו תוסיפו לזה שמכוניות רבות נוסעות בנתיבים שמאליים שלא לצורך, ושנהגים רבים לא שומרים על מרחק מספק. מה קיבלתם?

לעומת זאת, דמיינו (צריך להתרכז חזק כדי לנסות לדמיין את זה) שכל המכוניות נוסעות בהתאם למהירות המרבית המותרת (וגם נוסעות בנתיב בימני ושומרות מרחק)  – מה קיבלתם הפעם?

נהיגה בהתאם למהירות המרבית המותרת בחוק לא רק תקטין מאוד את מספר החיכוכים בין כלי רכב (ובין נהגים), יש לה גם פוטנציאל ליצור בינינו שפה משותפת יותר בכביש, יותר הבנה הדדית בין נהגים ונהגות, והערכה בריאה יותר של המרחקים הרצויים בין המכוניות. היא עשויה לצמצם משמעותית את אי-ההבנות המתרחשות כיום בין נהגים: קחו דוגמה של מכונית שצריכה לתת זכות קדימה בצומת למכונית שנייה. הנהג רואה את המכונית השנייה במרחק 100 מטרים ומחליט לחצות את הצומת. אם המכונית השנייה נוסעת בהתאם למהירות המותרת – המכונית הראשונה לא תפגע בזכות הקדימה שלה.

אבל אם המכונית השנייה נוסעת במהירות מופרזת, והנהגת שלה 'נאלצת' להאט כדי להימנע מתאונה – האם הנהג של המכונית הראשונה 'אשם' באי-מתן זכות קדימה? אולי. אבל בטוח שהנהגת הממהרת יצרה כאן מראש מצב בעייתי, מיותר ומסוכן.

אחידותה של מהירות הנסיעה בכביש היא דבר רצוי, מבוקש ונשאף, למען שמירת החיים בכבישים – בעוד מצב של שונות גדולה של מהירויות הנהיגה הוא מצב שמוביל לחיכוכים רבים ומיותרים, עומסי תנועה נקודתיים ואי-הבנה בין נהגים.

בתרבות הנהיגה הקיימת, לא קל לבחור לנסוע על פי המהירות החוקית, אבל אני מאמין שמדובר בנורמות שניתן לשנות – קודם כל באמצעות רתימת ציבור גדול מספיק שיתמיד בכך ויפעל לשינוי נורמות הנהיגה הקיימות, הן באמצעים טכנולוגיים (כמו מגביל מהירות) והן באמצעות אכיפה. ככל שיותר אנשים יעשו זאת, כך יהיה פחות קשה לבחור בכך. לשינוי כזה יש פוטנציאל משמעותי להציל חיי אדם, ליצור תרבות נהיגה טובה יותר וחברה טובה יותר.

הכותב הוא רכז צי הרכב של תנועת דרור ישראל