בית הדין לעבודה בבאר-שבע קבע לפני כחודשיים שעובד שתבע אבטלה על הזמן ששהה בחו"ל בתקופת הקורונה, אינו זכאי לדמי אבטלה. זאת על אף שבתקופה זו שירות התעסוקה פטר דורשי עבודה מהתייצבות פיזית בלשכות, והסתפק ברישום מקוון.

העובד עבד בישראל כמנהל עבודה בתחום הבניין. בשנת 2020 פוטר מעבודתו והחל להתייצב כנדרש בלשכת התעסוקה על מנת לקבל דמי אבטלה. ב-13 במרץ 2020 קיבל הודעה שהוא אינו נדרש עוד להתייצב בשירות באופן פיזי, ולפיכך ב-15 למרץ נסע לרומניה, שם התגוררה מאז שנת 2018 אישתו עם ילדיו. ברומניה, שהה ברציפות עד חודש נובמבר, לטענתו, על מנת לשהות לצד אביו החולה, שנפטר בסוף חודש אוקטובר.

בביטוח הלאומי תבעו ממנו להשיב את דמי האבטלה שניתנו לו, וטענו כי בניגוד לנדרש בחוק הביטוח הלאומי, לא היה העובד זמין על מנת לקבל הצעות עבודה. העובד מנגד, טען כי במידה ושירות התעסוקה היה מוצא לו עבודה – היה מגיע מיד לישראל על מנת לבצע ראיון עבודה ולהתחיל לעבוד.

עוד טען העובד, שכלל לא התבקש לדווח לשירות התעסוקה בדבר יציאתו לחו"ל, וכי דרישה שכזו גובשה רק בשלבים מאוחרים של מגפת הקורונה, אך לא הובאה כלל לידיעתו.

נשיא בית הדין לעבודה בבאר-שבע, השופט צבי פרנקל פסק שהתובע שהה בחו"ל לא היה מוכן ומסוגל לעבוד ולא היה זמין לעבודה כלשהי. השופט קבע שאין לנצל את העובדה ששירות התעסוקה בא לקראת דורשי העבודה בתקופת הקורונה, ואין לנצל את השינויים שנעשו ברישום ובהתייצבות בתקופת הקורונה לצורך מיצוי זכויות המובטלים ודורשי העבודה, כדי לקבל כספים עבור תקופה בה התובע לא שב לישראל מסיבותיו האישיות, ולא התכוון לחזור אליה כדי לעבוד.