חיים אטיאס (66) נהרג בשבוע שעבר מהרעלת פחמן חד-חמצני בפיצרייה בבעלותו בבאר שבע. מלבדו, פונו לבית החולים סורוקה בעיר 17 בני אדם שנפגעו במקום, בהם בנו ושותפו בעסק מישה, שהועבר לטיפול בתא לחץ בבית החולים אסף הרופא בצריפין. בעקבות האירוע, במוסד לבטיחות ולגיהות מפרסמים הנחיות למניעת הרעלות דומות.

ד"ר אשר פרדו, חוקר בכיר ומומחה ממחלקת המחקר של המוסד לבטיחות ולגיהות, מסביר שגז הפחמן החד-חמצני, שנוסחתו הכימית CO, הוא גז חסר צבע, חסר ריח וחסר טעם, ולא יוצר גירוי – ולכן דבק בו הכינוי 'הרוצח השקט'. הוא אחד הגורמים המובילים להרעלות קטלניות בעולם.

הגז נוצר כתוצר לוואי מכל מקור בעירה לא שלמה של חומר פחמני אורגני – כלומר בעירה בסביבה לא מאווררת כראוי ושלא מקבלת די חמצן. בין המקורות השונים להיווצרותו נכללים דלק פוסילי ומוצרי זיקוק נפט, בעירת גז לסוגיו השונים (אתאן, פרופן, בוטן), שריפה, עישון טבק ובעירה של חומרים כימיים שונים. הוא נפלט לאוויר ממנועי רכב יבשתי, כלי שיט, כלי טיס, מקורות חימום בבעירת גז ודלק כגון תנורים הפועלים על בעירת דלק (לרבות תנורי נפט וגז ביתיים וקמינים), שריפות, גנרטורים, פחם, פחמי גריל ועוד.

"ריכוזיו של גז זה בחלל עולים מהר כשיש מקור בעירה והחלל סגור ולא מאוורר, כך שאין מקור סילוק טוב של הגז לאחר היווצרותו", מסביר פרדו. "בתנאים מסוימים יכול להיווצר ריכוז קטלני של פחמן חד-חמצני בחלל סגור תוך 10 דקות, ואדם שנוכח בחלל לא יחוש את העלייה בריכוז עקב היעדר ריח, צבע וטעם".

לדבריו, בארצות הברית לבדה נמנים בכל שנה יותר מ-50 אלף ביקורים במחלקות חירום ויותר מ-1,200 מקרי מוות כתוצאה מגז זה. "ההשערה היא שיש מקרים רבים יותר של תמותה מהמדווח בכל העולם, עקב אי-דיווח וטעויות באבחנת סיבת המוות".

איברים בגוף שצורכים חמצן בכמות הגבוהה ביותר הם אלה הרגישים ביותר לפגיעת פחמן חד-חמצני, ואלו הם הלב והמוח.

לפיכך, אנשים בעלי מצב לבבי לא תקין או מחלתי, רגישים להשפעות הגז יותר מאנשים בריאים. הפחתה באספקת הדם, וכפועל יוצא הפחתה באספקת החמצן לשריר הלב (איסכמיה), עלולה ליצור חוסר התאמה בין הצורך של הלב לחמצן להיצע שמספק זרם הדם. שיעור תמותה גבוה יותר נצפה בקרב חולים שאובחן בהם נזק לשריר הלב כתוצאה מאי-ספיקה לבבית.

חשיפה לריכוזים הגבוהים מ-100 חלקים למיליון (0.001%) של הגז באוויר עלולה להביא לפגיעה ב-15%-20% מההמוגלובין בדם, כתלות במשך החשיפה ובתנאים נוספים – ליקויים פיזיולוגיים מופיעים כבר כשנפגע 5% מההמוגלובין בדם. העלייה בריכוז החומר בדם צפויה לגרום לכאבי ראש, קוצר נשימה, שיפוט לקוי, בלבול, בחילה והקאות, סחרחורות, הפרעות ראייה, עייפות ובריכוזים גבוהים אף לאיבוד הכרה, פרכוסים, כשל נשימתי ומוות.

פרדו מדגיש שהכלל החשוב ביותר למניעת הרעלה הוא הקפדה על אוורור נאות והחלפת אוויר בכל מקום שבו עלול להיווצר החומר, כלומר כל מקום שיש בו בערה, לרבות תנורי נפט וגז, ומנועים. אין לעבוד או לשהות בחללים סגורים שיש בהם מקורות בעירה ללא אוורור נאות וללא הגנה מספקת.

"כשיש עבודה בתהליך שעלול לשחרר פחמן חד-חמצני", מסביר פרדו, "ראוי שאנשים נוספים יהיו בבקרה מרחוק על התהליך, כדי לפעול במהירות במקרה של תקלה".

נוסף על כך, מומלץ מאוד להתקין גלאי פחמן חד-חמצני במקומות שיש בהם חשש לפליטת הגז. גלאים אלה יתריעו במקרה של עלייה בלתי צפויה בריכוז הגז. עלייה בריכוז הפחמן החד-חמצני לא בהכרח מלמדת על ירידה משמעותית בריכוז החמצן באוויר, מכיוון שההשפעה האקוטית של CO יכולה להיגרם כבר בריכוז של מאות חלקים למיליון באוויר, והריכוז שמהווה סכנה מיידית לחיים הוא קצת מעל 1,000 חל"מ – אבל שינויים בסדר גודל זה לא גורמים לירידה באחוז החמצן שנמצאת בתחום המסוכן (כל 1% ריכוז גז שווה ערך ל-10,000 חל"מ). לפיכך, אין די בגלאים שמספקים אינדיקציה על רמת החמצן באוויר, ויש להתקין גם גלאי לזיהוי עלייה פתאומית בגז הפחמן החד-חמצני.

ניתן להשתמש בהגנה אישית נגד פחמן חד-חמצני כתוספת להגנה הנדסית ואוורור, כמו מסכות בעלות מסנן גזים מיוחד או התקן נשימתי בעל לחץ חיובי. עם זאת, פרדו מדגיש שהגנה אישית היא תמיד בעדיפות נמוכה בהשוואה להגנה הנדסית ואוורור נכון. "יש צורך בהדרכת עובדים הן לגבי הסיכונים מעבודה עם פחמן חד-חמצני והן לגבי מניעה ועזרה ראשונה. במקרה שעובד נפגע מהגז ומגלה תסמינים מחשידים, יש לחלץ אותו מאזור הסכנה ולהזעיק עזרה רפואית ראשונה מהר ככל האפשר".

ד"ר מיקי וינקלר, מנכ"ל המוסד לבטיחות ולגיהות: "אני משתתף בצער משפחת אטיאס ומאחל החלמה מהירה לכלל הנפגעים המאושפזים בבית החולים. חובה עלינו ללמוד להכיר את הסיכון בעבודה עם פחמן חד-חמצני ולמנוע את מקרה ההרעלה הבא בבתי העסק בישראל. חשוב שעובדים ומעסיקים יקבלו הדרכה מקצועית להכרת הסיכונים בתהליכי עבודה והדרכים למזער אותם, זו חובה לכל עובד במקום העבודה. סיכונים אקוטיים שאינם נראים הם בעלי פוטנציאל גבוה לפגוע בעובד ובסובבים אותו במקום העבודה, מכיוון שהם מתרחשים סביבנו, אנחנו לא רואים אותם באוויר, והזיהוי שלנו יתרחש עם הפגיעה באחד העובדים – ואז זה עלול להיות קטלני ומאוחר מדי. 

"יש לרענן בפני העובדים את נהלי האוורור בבית העסק ואת דרכי הפעולה לזיהוי החשיפה לפחמן חד-חמצני. אנחנו מזמינים את בעלי העסקים להזמין את מדריכי המוסד ללא עלות בשיחה למוקד הלאומי קו החיים 9214* לסייע באבחון הסיכונים ובהדרכה כדי למנוע את התאונה הקטלנית הבאה".