"ביומיים האחרונים בכיתי כמו שלא בכיתי בחיי", מספר משה גזי, מנהל מטע התמרים של קיבוץ אלמוג. מאז יום ראשון בלילה, גזי וצוות המטע עסוקים באופן מילולי בכיבוי שריפות. מטע התמרים של קיבוץ אלמוג שהוצת בלילה שבין ראשון לשני השבוע ממשיך לבעור. המראה מזכיר שדה קרב, וריח נורא של דקלים שרופים שלא מרפה. האדמה בוערת.

האש התפשטה במהירות במטע התמרים של הקיבוץ, ופלשה גם למטע השכן של קיבוץ קלי"ה. במהלך הלילה פעלו במקום יותר מ-20 צוותי כיבוי, ביניהם גם 2 כבאיות מתחנת הכיבוי הפלסטינית ביריחו. כוחות הכיבוי השיגו שליטה על האש נוכח תנאי מזג האוויר, אך היא חוזרת להידלק מדי פעם עם התגברות הרוחות.

כבאית פלסטינית שהוזעקה מיריחו לסיוע בכיבוי השריפה במטע קיבוץ אלמוג (צילום: איציק גואל)

צוות המטע הוקפץ בלילה והתייצב במטע להילחם בלהבות. "גם העובדים הפלסטינים הגיעו למטע באופן עצמאי כששמעו על השריפה והתחילו לעזור בכיבוי. יש פה התגייסות מטורפת של הצוות", אומר גזי. "ביום שני בשעה 18:30 'גירשתי' מפה את רוב עובדים, שרובם הגיעו באחת וחצי בלילה הקודם, ישר מהבית, אפילו בלי בגדי עבודה. כולם היו פה עד הבוקר. את חלקם הייתי צריך לשלוח בכוח בבוקר. עלינו על כלי גובה (מנופים שמשמשים לגיזום וגדיד דקלי תמר – ג.ל, מ.ר) לרסס את העצים במים כדי לצנן אותם. לא שזה עזר. עובד אחד חטף כוויה קלה ועובד נוסף נפצע בברך במהלך הכיבוי אתמול. הם יהיו בסדר".

במהלך יום שני, לאחר שעות רבות של מאבק בלהבות, האש כבר כמעט כובתה, אבל מזג האוויר לא עשה הנחות לגזי וצוות המטע. "אחר הצהריים התחילה רוח מזרחית חזקה ותוך כ-20 דקות חצי מטע כבר בער שוב. אנחנו כל הזמן ממלאים את המרסס במים וחוזרים לחלקה להמשיך לכבות אודים בוערים כדי שלא תתפרץ שוב האש עם הרוחות של אחר הצהריים".

השריפה במטע קיבוץ אלמוג (צילום: איציק גואל)

יש לכם הערכה לגבי הנזקים?
"הנזקים עצומים. 250 דונם נפגעו ישירות מהשריפה. אלה העצים הוותיקים שלנו, בני 40, שמניבים הכי הרבה ונותנים את הפרי הכי טוב. הרבה עצים נדרסו ונהרסו תוך כדי הכיבוי. מערכת ההשקיה כנראה נהרסה לגמרי. היום אנחנו עדיין מתעסקים עם האש, אבל מחר אני מקווה שנוכל להתחיל לחפור ולראות מה הנזק שנגרם. כבר מצאנו ידיות של ברזי המים שהותכו מהחום".

הפגיעה במטע, הוא מסביר, היא מכה קשה עבור הקיבוץ כולו. "זה הענף מספר אחת שלנו. 50% מההכנסה שלנו הלכה. אני לא יודע מה יהיה. כבר השקענו 100% מההוצאות של העונה. הציוד שנשרף זאת הבעיה הקטנה, את זה אני אקבל מהביטוח. הבעיה האמיתית היא היבול ששווה כסף. לך תדע אם אני אקבל פיצוי על הנזק העתידי. כל עץ במטע הזה יש לו עוד 30 שנה לחיות. תכפיל את זה ב-130 ק"ג לשנה. זה סכומים מטורפים. מעבר לזה, וואלה, זה בנפשנו. זה חלק מהחיים שלנו. כבר היה פרי על העצים. יהיה לנו גדיד מאוד עצוב השנה".

משה גזי במטע התמרים השרוף (צילום: איציק גואל)

"בימים האחרונים בכיתי כמו שלא בכיתי הרבה שנים", הוא מודה. "התחושות קשות, דאגה עצומה. חרדה עצומה, אני לא יודע מה יהיה. אני רואה את הנזק ויודע שייקחו כמה שנים עד שנשקם את המטע הזה. זו חרדה קיומית״.

קיבלתם איומים בתקופה האחרונה?
"לא", הוא אומר ומתאמץ לחייך, "אני לא בחור מאוים, אני בחור חביב. אין לי שום חשד באף אחד". להערכתו, כמו גם להערכת המשטרה, מדובר בהצתה. "ראיתי שביל אש של 30-40 מטר שלא קשור בכלל למוקד השריפה. כנראה זו הצתה מכוונת".

מה יהיה עם הצוות?
"הצוות נלחם בשיניים על המטע ואנחנו נילחם בשיניים שהצוות יישאר פה כמו שהוא. נעסיק אותם למרות הכל. אנחנו יצירתיים, תמיד היינו יצירתיים ונגלה גם בזה יצירתית. הצוות זה המשפחה שלנו", הוא אומר ומדבר לעובדים מהרשות הפלסטינית, "הצוות אתמול הביא שתי כבאיות מיריחו כדי לעזור לנו בכיבוי. כולם פה נרתמים, כולם חדורי מטרה. לקיבוץ הגעתי רק בשני בלילה, לשעתיים, להתקלח ולישון. אנחנו מקבלים המון תמיכה מהקיבוץ ומהקיבוצים השכנים, אבל ברור לכולם שזו מכה קשה".

עוגה ששלחו תושבי קיבוץ קלי"ה השכן לעידוד צוות מטע התמרים באלמוג (צילום: "המרלו"ג מצ'רנוביל")

איך מתקדמים מכאן?
"קיבלנו הרבה אמפתיה. כולם באמת מתגלים בגדולתם. כולם דואגים, עוזרים. כולם שבורים מהדבר הזה. זה מעיד מה מסמלים מטעי התמרים האלה בשביל כל האזור, לא רק בשבילנו. לא רק כלכלית, זה הסיפור. מטעי התמרים בצפון ים המלח הם חלק מהסמל, מהאחווה של לגור באזור הזה. כאב הלב על כל עץ שהלך, משותף לכל אחד מיושבי צפון ים המלח. זה מפעל חיי, ולא רק שלי: תמרים זה מפעל של כל צפון ים המלח ושל כל חקלאי הבקעה. זה מקור הפרנסה העיקרי שלנו, זו הגאווה שלנו. אני עובד במטע כבר 30 שנה. ייקח שנים לשקם את הנזק ולא יהיו הכנסות בשנים הקרובות. אבל אנחנו חקלאים, אנחנו לא נשברים בקלות".