"הסתכלתי בחלון הבית כשלפתע איזה שוטר חמוש כיוון אלי את נשקו", מספר יעקב פנחס (93) ניצול הפרהוד. "מיד ברחתי והוא ירה אבל לא הספיק לפגוע בי. עליתי לגג הבית ושמעתי עוד הרבה יריות ופיצוצים. שחטו שם יהודים כמו זבובים".

פנחס היה בן 11 כשפרצו מאורעות הפרהוד, סמוך לחג השבועות של שנת תש"א (1941), בהם נהרגו לפחות 179 מיהודי עירק, בהם נשים, זקנים וטף, ואלפים נוספים נפצעו. הוא זוכר היטב את החיים בבגדד שלפני המאורעות, את הפוגרום והדם הרב שנשכח, ואת הדחף העז לעלות לארץ לאחר המאורעות. "אני חי את הזיכרונות האלה".

פנחס מספר שהיו בבגדד שתי שכונות יהודיות גדולות, וביניהם אזור בו התגוררו שיעים. "הסונים שנאו אותנו כי אנחנו יהודים. השיעים שנאו אותנו גם כי אנחנו יהודים וגם כי אנחנו טמאים. השנאה שלהם הייתה תהומית. ראית איך ההמונים מתנפלים עם דם בעיניים".

"יהודים שעברו באזור השיעי שבין שתי השכונות נעצרו ורצחו אותם בחרבות וגרזנים", מספר פנחס. "עצרו את כל הרכבים בכביש, ובדקו את זהות הנוסעים. לערבים נתנו להמשיך ואת היהודים הוציאו מהמכוניות והאוטובוסים ופשוט שחטו אותם. נשים, ילדים, זקנים – את כולם רצחו. אחרי זה ההמונים פרצו לשכונות של היהודים ושם אנסו, שדדו, רצחו ובזזו את הבתים והחנויות".

סיפורו של פנחס ראה אור בספר הזכרונות 'מהתופת בעיראק לרמת גן' שהוציאה משפחתו. הוא שרד את טבח הפרהוד בנס, ולאחר כמה שנים עלה לארץ. פנחס ייסד מאפיה בראשון לציון בה עבד במשך מרבית שנותיו וכיום הוא מתגורר ברמת גן.

עד תחילת שנות השמונים של המאה שעברה לא היה קיים בישראל תיעוד, מחקר, או אנדרטה ראויים אודות הפרהוד. הזיכרון מאירוע הטרגי הזה השתמר בעוצמה רבה בלבבותיהם ובזיכרונם של היהודים יוצאי עיראק בישראל ומחוצה לה. מרכז מורשת יהדות בבל מעניק מדי שנה, לקראת חג השבועות, במה להתייחדות עם קורבנות ה"פרהוד".

טקס האזכרה השנתי להרוגי המלכות ולקורבנות הפרהוד ייערך בשלישי הקרוב במרכז מורשת יהדות בבל שבאור יהודה. שמות הקורבנות מוצגים במוזיאון, ובמסגרת הטקס מוצגים גם שמותיהם של 'הרוגי המלכות' (יהודי עירק שהוצאו להורג בשנות החמישים והשישים), נקרא קדיש לעילוי נשמותיהם, ונישאים דברים לזכרם. השנה ינאמו בטקס ח"כ אלי דלל (הליכוד), עו"ד ליאת שוחט, ראש עיריית אור יהודה, הרב ציון כהן, רב העיר אור יהודה ודוברים נוספים בשם משפחות הקרבנות.

"זה המעט שאנו יכולים לעשות על מנת להוקיר את אותם יהודים אמיצים, אשר שילמו בחייהם על עצם היותם יהודים", אומרת עליזה דיין חממה, מנכ"לית המרכז. "אנו מקיימים טקסים אלו מידי שנה בדבקות ובחרדת קודש. נקמתם של נרצחי הפרהוד והרוגי המלכות היא בחיינו כיהודים גאים וחופשיים בארצנו".

ספר הקודש שבו הוסתרו שמות הנרצחים

בתאריך ח' בשבט, תשכ"ט, 27 בינואר 1969, הוצאו להורג תשעה יהודים על-ידי שלטון הבעת' העיראקי "באשמת ריגול".  ההתנכלות ליהודים והרדיפות על ידי השלטונות הייתה מוכרת  לציבור העיראקי, שבמשך זמן רב מאז מלחמת ששת הימים ואף לפני כן  עבר שטיפת מוח, שבה הוצגו היהודים על ידי הממשלות השונות דרך אמצעי התקשורת  כגייס חמישי הפועל בתוך עיראק כדי למוטט אותה מבפנים.

ההמון היה משולהב. יהודים רבים נוספים נרצחו בכלא ומחוצה לו. את שמותיהם של הנרצחים ואת תאריכי מותם תיעד בכתב ידו אבו-ליאהו (אבו-אליהו) הוא סלמן דבי, החזן והשוחט בבית הכנסת ע"ש מאיר טוויג על כריכתו הפנימית של אחד מספרי הקודש, שאותו הביא עמו כאשר עלה לארץ בתחילת שנות ה-70.

עוד קודם לכן ארגן עצרת בעיראק, באותו בית כנסת, על אף הסכנה שנשקפה לבני קהילה, לציון 11 חודשים למותם של הנרצחים, בהשתתפות 80 יהודים אמיצים שהגיעו לאירוע.  הספר ובו הרשימה של שמות הנספים שמור בספריית מרכז מורשת יהדות בבל, אשר ממשיך את אותה המסורת שבה החל סלמן דבי ומקיים מדי שנה עצרת לזכרם.

באירוע הזיכרון שיערך ביום שלישי הקרוב יוזכרו יותר מ-50 הרוגי המלכות שנרצחו בעיראק בשל יהדותם לאחר שקמה מדינת ישראל – שפיק עדס ב-1948, יוסף בצרי ושלום סאלח ב-1952, תשעת היהודים שהוצאו להורג ב-1969 ועשרות נשים גברים וילדים שנחטפו ונרצחו יל ידי השלטונות העיראקים – כל אלה זכו לכינוי 'הרוגי המלכות' על שם עשרת התנאים שהוצאו להורג באכזריות על ידי השלטון הרומאי בארץ ישראל משום שלא סרו למשמעתם.