ב-3 ביולי 1976 החליטה טינה טרנר לברוח מבעלה אייק טרנר לאחר שעברה כמעט 20 שנה של עינוי סדיסטי שהביא אותה לניסיון התאבדות. לאחריו טינה גמרה אומר לחיות. טינה ואייק הגיעו לחדר מלון בווגאס לפני סבב הופעות, אחרי שהוא כמעט הרג אותה (שוב) במכות. אבל בפעם הזאת, היא החזירה לו וגם חטפה שבעתיים. טינה המתינה שאייק ירדם בחדר בו שהו, ולאחר מכן נמלטה כשבכיסה רק כמה עשרות סנטים.
בשנות ה-60 וה-70, בימיה כחלק מהצמד, היו לטינה שירים ענקיים. הלהיט הגדול הראשון שלה ושל אייק: הקאבר ל-Proud Mary של 'הקרידנס'. עם כל האהבה שלי לפוגארטי ולגרסה המקורית, טינה, עם הקול האדיר והריקוד המכשף, הפכה את השיר לחוויה סקסית עם אופי של אקסטזה דתית. אבל ככל שהיא עבדה קשה ופרחה יותר ויותר, בבית היא שילמה על כך מחיר יקר ועל לא עוול בכפה.
מבחינתו של אייק היא הייתה במקרה הטוב מכרה הזהב שלו, ובמקרה הרע מאוד, אישה שכל קיומה והווייתה נתונים לשליטתו האבסולוטית. ככל שכוכבה זהר יותר, הוא הרגיש מאוים יותר ויותר וחשש כמובן שתעזוב. ההתעללות הסלימה בהתאם.
במהלכם של הגירושים, בהם היא נאלצה לוותר על ממון רב ותמלוגים, היא ביקשה רק להשאיר דבר אחד: שם הבמה שלה. לאחר מאבק משפטי קצר, היא קיבלה את הזכות הזאת.
טינה הפכה לאם חד-הורית חסרת כל והייתה חייבת להכניס כסף ומהר, ועיקר הכנסתה הגיע מהופעות אורח בתוכניות טלוויזיה. באחד הספיישלים שבהם השתתפה, הכירה את רוג'ר דיוויס, שהפך למנהל שלה.
בשלב זה היא הייתה, במונחים האכזריים של עולם המוזיקה, "סוס מת". זמרת בגיל המעבר שלא שווה לשים עליה כסף ולהפיק לה אלבום. אבל לטרנר היו תוכניות להפוך למלכת הרוקנרול ולמלא איצטדיונים כמו 'הרולינג סטונס' ולשם כך היא החליטה לשנות תדמית וכיוון מוזיקאלי בהתאם.
חברות התקליטים לא רצו לחתום איתה על חוזה, כי קישרו אותה עדיין לבעלה לשעבר. כדי להתנתק ממנו לחלוטין וליצוק לעצמה פרסונה ציבורית חדשה, טינה החליטה "לצאת מהארון" בפני מגזין 'פיפל' וסיפרה על ההתעללות האיומה שחוותה – אקט שהיה חסר תקדים באותן שנים.
למרות האהדה הציבורית לה זכתה בעקבות זאת, חברת התקליטים 'קפיטול', שמולה החל משא ומתן לחוזה ועבודה על סקיצות לאלבום, נסוגה ברגע האחרון ולא הסכימה להחתים את טינה. לאחר מאבק של מפיק האלבום מול 'קפיטול', הלייבל חסר הסבלנות הקציב לה שבועיים (!) להשלים אותו, ובמאי 1984 יצא האלבום 'Private Dancer' שטרף את כל הקלפים שהיו לה עד אותה נקודה.
האלבום כלל להיטים כמו What's Love Got To Do With It?, Private Dancer, You Better Be Good To Me, שהגיעו במצעדים למקומות גבוהים ומכרו מיליוני עותקים. מהאלבום נמכרו 12 מיליון עותקים ברחבי העולם, ובטקס הגראמי של 1985 טינה זכתה ב-6 פרסים. אחרי כל זה, העולם לא שבע וגם לא ישבע יותר מטינה. בגיל 44 "המופלג" היא הגשימה את חלומה להיות מלכת הרוקנרול ולמלא אצטדיונים.
טרנר הוציאה עוד 4 אלבומי סולו, מילאה פעם אחר פעם אצטדיונים עד אפס מקום והופיעה באופן די אינטנסיבי עד גיל 70. ב-1985 היא אף שיחקה ב- Mad Max Beyond Thunderdome לצד מל גיבסון ושיר הנושא של פס הקול We Don't Need Another Hero (Thunderdome) הוא השיר שהכיר לי את טינה כשהייתי ילדה.
היא גם עשתה המון קאברים נפלאים כבר מתחילת הקריירה ונתנה את הפרשנות הנהדרת שלה בין היתר לביטלס, אל גרין, אן פבלס, דיוויד בואי, רוברט פאלמר, ו-The Best של בוני טיילר שהפך ללהיט ענק של טינה.
טינה טרנר הייתה צונאמי מוזיקלי לא רק בזכות ההופעה המחשמלת והקול הגדול, אלא כי היא יצרה אדוות וגלים של השפעה על עולם המוזיקה בכלל ועל מוזיקאיות בפרט. זמרות כמו ג'נט ג'קסון, ביונסה וגם ליזו לא היו יכולות לפרוץ וגם לנהל את הקריירה שלהן ללא הדלת שהיא פתחה להן.
טינה טרנר, הזמרת והפרפומרית, עומדת כיחידה נפרדת מהסיפור המזעזע שלה כשורדת. אולי היא הצליחה להפוך לפרפורמית ענקית בזכות העבר הנוראי, ואולי היא הצליחה למרות אותו עבר. אני באופן אישי חושבת שטינה הישנה הייתה צריכה "למות" כדי שטינה החדשה תתרומם כמו עוף החול ותהפוך לזמרת שהקאמבק שלה היה מהמפוארים והטובים של עולם המוזיקה.
יהי זכרה ברוך.
הכותבת היא מבקרת מוזיקה, הטור פורסם לראשונה במגזין 'קולומבוס'
