ראובן ארגה ממלא שני תפקידים קריטיים בבית החולים הגריאטרי שמואל הרופא שבבאר יעקב. ארגה, בן 54 מלוד, הוא אחראי הגזים הרפואיים בבית החולים, מה שאומר שהוא אמון על מערכת החמצן שמצילה את חייהם של המטופלים המונשמים בבית החולים. נוסף על תפקיד זה, ארגה משמש כיו"ר ועד העובדים עבור 280 עובדי המנהל והמשק בבית החולים.
ארגה נולד בעיר דבט במחוז גונדר באתיופיה. כילד עזר לאביו בעבודה החקלאית המשפחתית, ולכן התחיל את לימודיו מאוחר. בגיל 20, כשסיים את כיתה ז', החליט לעלות לארץ ועשה לבד את הדרך הרגלית הקשה לסודאן. כשעלה לארץ, הגיע למרכז קליטה באשקלון, ללימודי אולפן בשדה יעקב, ולבית ספר מקצועי בנתניה, שם למד חשמלאות רכב. הוא התגייס לצה"ל ושירת בחיל החימוש וביחידת התובלה. אחרי השחרור, עבד בעבודות שונות, כולל תקופה קצרה כשומר בחברת אבטחה בבית החולים שמואל הרופא.
התפקיד הראשון שלו כשכיר בשמואל הרופא התחיל שנתיים אחר כך, ב-1998, כשנקלט כפועל במחלקת רכש והאפסנאות בחצי משרה. "הייתי עושה כל מה שנדרש לאחזקה", אומר ארגה, "בכפוף להנחיות המנהל שלי". ב-2009, אחרי 11 שנה בתפקיד, למד תעודה בקירור ומיזוג, ועבר לעבוד בשירותים הטכניים של בית החולים.
כיום הוא אחראי על תקינות מערכות החמצן של בית החולים, מלאי הגזים הרפואיים, ואספקת מינונים נכונים של חמצן למטופלים. "לפעמים יש תקלות בלתי צפויות", הוא מספר. "אני שומר שבת, אבל אני זמין, ואם מתקשרים מבית החולים אני עונה, כי אני יודע שיכולה להיות תקלה במערכת קריטית".
ארגה נבחר לוועד העובדים לראשונה ב-2013. "כמה מחבריי בצוות פוטרו וזה קומם אותי", הוא אומר. "חשבתי שאולי אוכל לשנות את המצב. ההיכרות עם ועד העובדים הראתה לי שאכן אפשר לשנות". אחד ההישגים שארגה מתגאה בהם הוא הפחתת שימועי המשמעת הפורמליים במקום העבודה.
"אני משמש כמסננת", הוא מסביר. "כשיש סכסוכים בין המעסיק לבין העובד, אני שם את עצמי באמצע ויושב בחדר עם העובד והמנהל שלו כדי לפתור את הבעיות שביניהם. אני עושה את זה הרבה. זה מונע שימועי משמעת פורמליים, שהיום כמעט אין בשמואל הרופא. ועד העובדים הצליח להשיג גם השתלמות עבודה של 500 שעות שתצא לדרך בקרוב, ועלותה תסובסד בחצי על ידי הנהלת בית החולים. "הישגי הוועד הם תוצר של שיתוף פעולה עם ההנהלה", הוא אומר. "הנהלת בית החולים תומכת בעובדים. גם אם הייתי סופרמן, לא יכולתי לקדם כלום בלי תמיכת ההנהלה, ולכן אני מייחס חשיבות רבה לשיתוף הפעולה".
לארגה יש חלום גדול נוסף לעובדים שלו. מאז חזרתו ממשלחת לפולין של ראשי ועדים בהסתדרות לפני שבועיים, הוא חושב על הרגע שבו יוכל להוציא משלחת משלו של עובדי המנהל והמשק בשמואל הרופא.
"היה מרתק בפולין", הוא מספר. "מה ששומעים על השואה בסיפורים זה לא מה שרואים במציאות. היה קשה לעכל. זה מחזה נוראי, כולנו בכינו. לרוב הקבוצה היה קרוב משפחה שהיה קשור לשואה. אני מאתיופיה, אז על השואה למדתי רק בשיעורי היסטוריה. גם אנחנו, יהודי אתיופיה, עברנו אסון. אני בעצמי חוויתי חוויות קשות כשעברתי את סודאן. כל אחד והסיפור שלו. הלוואי שכל העובדים, ולא רק יושבי הראש, יחוו את החוויה המיוחדת והמגבשת הזאת".
