כשהתקבלתי לעבודה בהסתדרות (התחלתי בנוער העובד והלומד) ידעתי שמצאתי את מקומי. כמי שצמח בתנועת נוער כחולה וראה עצמו מגיל העשרה כסוציאליסט, ההסתדרות בשבילי היא כמו כפפה ליד. הטלפון הראשון שהרמתי הייתה לאבא שלי. הוא ממש דאג לי. אני איש של מדעי החברה והרוח והוא היה איש מעש. "אתה צריך מקצוע" הוא אמר (לכן הכריח אותי לעשות רישיון נהיגה על משאית – שיהיה לי מקצוע) "אחיך אדריכל, זה מקצוע! מה תעשה עם מדע המדינה? מה תעשה עם סוציולוגיה?" אבא ממש דאג לעתידי.
חודש לפני תחילת עבודתי כמזכיר הנוער העובד והלומד בבני ברק, נישאתי לאהובת נעוריי אוסנת ושיחת הטלפון הזאת קיבלה משנה תוקף. אמרתי לו "אבא, אתה יכול להפסיק לדאוג, זו עבודה לחיים". ובכל זאת הלכתי לרכוש מקצוע "מעשי". למדתי גרפיקה, בתקופה שטרם המצאת הגרפיקה הממוחשבת. עיצבתי בחיי המקצועיים המאוד קצרים בתחום הגרפיקה כמה הזמנות לחתונות (כולל את שלי) וגם עיצבתי ספר שירים אחד. אבל תחילת העבודה בהסתדרות, 'חיסלה' את קריירת הגרפיקאי שלי.
בימים אלו אני מסיים קריירה בת קרוב ל 42 שנים בהם עברתי תחנות רבות בהסתדרות. בהסתדרות הנוער העובד והלומד כיהנתי במגוון תפקידים, ממזכיר סניף דרך מנהל מחוז ומנהל מספר מחלקות במרכז הנוער העובד והלומד ובכלל זה כמנהל המחלקה לאיגוד מקצועי. אני גאה לספר שאת הסכם העבודה הקיבוצי הראשון שלי חתמתי במוסך "חשמל רכב הוייזר" בבני ברק ובמוסך עבד נער אחד!
ההסכם השני נחתם בחברת לובינסקי – יבואנית פז'ו וסיטרואן שהפעילה בית ספר לחניכים ששילבו לימודים מקצועיים עם עבודה מעשית במוסכי החברה. סמנכ"ל כוח אדם היה יונה הנדל – אביו של השר יועז הנדל. בהמשך כמובן ניהלתי וחתמתי על הסכמי עבודה ענפיים שונים כנו רכב, מערכת הביטחון, מלונאות, תעשיה ומלאכה זעירה, משרד האוצר וכו' .
את גולת הכותרת שלי בתחום האיגוד המקצועי של נוער, אני רואה דווקא במאבק שניהלתי לשינויי תקנות שכר המינימום של הנוער כך שחודש עבודה של נוער יהיה בן 173 שעות, מה שמשפיע באופן מכריע על שכר השעה שמקבל בן-נוער. המאבק הוכתר בהצלחה כאשר ועדת העבודה של הכנסת אישרה את התיקון שנכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
תמיד עשיתי מספר תפקידים במקביל, אבל בשלוש השנים האחרונות בהסתדרות הנוער העובד והלומד עסקתי רק בניהול רשת בתי הספר של הנוער העובד והלומד "מקצוע ועבודה" (היום רשת "דרור בתי חינוך"). אני יכול לומר בסיפוק שכאשר נכנסתי לרשת בתי הספר היו בה שתי מסגרות חינוכיות עם כ-100 תלמידים וסיימתי את תפקידי עם 8 מסגרות ולמעלה מ- 1000 תלמידים כאשר הרשת העסיקה כ- 180 עובדים במגוון תפקידים – רובם עובדי הוראה.
ה-11 בספטמבר 2001 הוא תאריך היסטורי עולמי וגם עבורי. על רקע התרסקות המטוסים על בנייני התאומים בניו יורק, צלצל הטלפון ועל הקו אגף משאבי אנוש בהסתדרות. המטלפנת מספרת לי שזכיתי במכרז לתפקיד מזכיר ארצי באיגוד עובדי הדפוס, אנרגיה, תקשורת, אמנים ומורי דרך. כן, שם ארוך לאיגוד עם מגוון עיסוקים.
ישנם מאפיינים דומים אך גם שוני גדול בעבודת האיגוד המקצועי בין נוער למבוגרים. פתאום אתה מוצא עצמך מתמודד עם דרישות של וועדים, עם הפרטות ועם מאבקים על התאגדויות עובדים.
הימים היו טרום החוק שמחייב מעסיק לנהל מו"מ עם ארגון עובדים יציג וטרום פסק דין פלאפון שאסר על מעסיק להתערב בעניין התאגדות של עובדים. כך מצאנו עצמנו לדוגמא, נאבקים מול הנהלת חברת הפחם הלאומית בהתאגדות עובדים ובדרישה לחתימה על הסכם עבודה קיבוצי ורשת ביטחון לעת הפרטה או סגירה. המאבק היה קשה וזכינו גם לרוח גבית של ועדת הכספים בכנסת עד שהוכתר בהצלחה.
בעבודתי באיגוד נחשפתי לעבודת התיאטרון. הצלחנו לאחד יחד את העובדים והשחקנים למען מאבק על תקציבי התרבות בישראל ועסקנו בשיפור תנאי העבודה הן של העובדים והן של השחקנים.
מאבק מיוחד והרואי במיוחד היה עם פירוק התזמורת האנדלוסית באשדוד והקמת תזמורת חדשה בחסות עיריית אשקלון. מאבק בן שנה בו העובדים והנגנים מצאו עצמם עובדים בהתנדבות. אכן חבורה מיוחדת. היום התזמורת הזו מוכרת כתזמורת ירושלים מזרח ומערב בניצוחו של המאסטרו תום כהן. זו תזמורת שהוכרה זה מכבר כתזמורת לאומית (בדומה לתזמורת הפילהרמונית.
לאורך השנים נחשפתי לצורך לסייע ולהעניק טיפול בעובדים במהלכים של בהפרטות של חברות ממשלתיות כמו בתי הזיקוק בחיפה ובאשדוד ובחברת "פי גלילות" כל אלה נמכרו לגורמים פרטיים (טייקונים , כמו משפחת עופר ויצחק תשובה)
בסוף שנת 2009 התחלתי את עבודתי בהסתדרות עובדי המדינה. מקום מופלא כמו הסתדרות קטנה שיש בה גם הרבה מקומות עבודה ומאות ועדי עובדים ועוסקת במקביל במתן שירותים נוספים כמו קרנות השתלמות, קרן ביטוח הדדי ועמותות לרווחת העובדים והגמלאים.
המאבקים הראשונים שלי היו עם קלדניות השופטים שכלל לא הוכרו כעובדות מדינה. פגשתי חבורה נפלאה של כ- 800 נשים (היו גם כמה גברים) שניהלו מאבק ממוקד ובלתי מתפשר שכלל שביתה של 26 ימים. שמחתי לקחת חלק במו"מ קשוח שהוליד הסכם מיוחד לקלדניות ממנו נהנים גם קלדניות בית הדין המשמעתי של נציבות שירות המדינה וקלדניות בתי הדין הרבניים ולשכות ההוצאה לפועל. במקביל עסקתי ברפורמה משמעותית בשירות המטאורולוגי, גם כאן חתמנו על הסכם מיטיב לעובדים כולל הסכם פרישה מיטיב לעובדים שחפצו בכך.
במהלך השנים, בהן נבחרתי ע"י ועידת הסתדרות עובדי המדינה לתפקיד מ"מ יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, הובלתי או הייתי שותף לעשרות הסכמי עבודה קיבוציים ובעיקר לכמה הסכמים פורצי דרך, בהם – מעבר עובדי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מהעסקה בחוזים אישיים להעסקה בהסכם עבודה קיבוצי, הסכם פורץ דרך במשרד לשירותי דת (ההסכם המפעלי הראשון שנחתם במשרד זה) מעבר עובדי "כתף אל כתף" להעסקה ישירה , הקמת הרשות לתחבורה ציבורית במשרד התחבורה, רפורמה משמעותית במינהל התכנון בעקבות תיקון חקיקה וכן ברשות אכיפה במקרקעין בעקבות "חוק קמיניץ", שינויי העסקה במשטרה הירוקה והסכם ייחודי במשרד לביטחון פנים בעקבות הפיכת המשרד למשרד מבצעי וכן שינויים משמעותיים בתנאי השכר והעבודה של עובדי המדינה במינהל האזרחי ביהודה ושומרון ובעזה (הסכם אוקטובר 2021). קצרה היריעה מלתאר עוד ועוד הישגים למען עובדי המדינה.
בנוסף איגדתי או הייתי שותף להקמת התאגדויות של עובדים במסגרת ההסתדרות והסתדרות עובדי המדינה, ביניהם מנהלת תנופה במשרד ראש הממשלה, יד בן צבי, עובדי אגף הביטחון במשרד ראש הממשלה, רשות החדשנות, המשטרה הירוקה ועוד.
אני גאה שהייתי חבר בשני צוותים שקידמו את תנאי ההעסקה של עובדי המדינה. הראשון הצוות שהביא את הסכם הארוחות לעובדי המדינה כולם שהביא לכך שכל עובדי המדינה ייהנו מסבסוד של ארוחה ביום, הצוות השני הוא הצוות שהביא לידי חתימה על הסכם פנסיה לעובדי המדינה בחברת מיטב דש, הסכם שהביא את התנאים הכי טובים בשוק בתחום הפנסיה. (לצערי תקופת ההסכם נגמרה ולא נערך הליך חדש).
בתחום הישגים הנוגעים לשיפור תנאי עבודה אני גאה בעיקר על קידום שני עניינים. הראשון – הסדרת העבודה בעת חופשות מרוכזות (סוכות ופסח) והשני – מתן אפשרות לעובדים ותיקים חסרי השכלה אקדמאית להתמודד במכרזי כוח אדם בהם הדרשת השכלה כללית אך לניסיון יש יתרון משמעותי.
לא הכל היה זוהר. למזכיר איגוד מקצועי ההתמודדות הקשה ביותר היא ההתמודדות עם סגירת מקומות עבודה וגם כאן הייתי. אציין את סגירת מנהלת תנופה (עסקה בפינוי התושבים מגוש קטיף), סגירת רשות השידור, סגירת הטלוויזיה החינוכית והפרטת מבחני הנהיגה המעשיים. מה שהעסיק אותנו במקרים אלה הייתה מחד לייצר הסדר פרישה מיטיב ומאידך לנסות ולשלב כמה ביותר עובדים בעבודה וכאן לדעתי נחלנו הצלחה כפולה ורבה.
קצרה היריעה מלסכם את מגוון הפעילויות אותם הובלתי או הייתי שותף להם במהלך השנים. לא כתבתי למשל על הקשרים הבינלאומיים של הסתדרות עובדי המדינה – תחום חשוב לדעתי שצריך להמשיך ולפעול בו.
עתה אני פורש. הגיל הביולוגי עושה את שלו. אני פורש בתחושת גאווה וסיפוק גדול . אני הולך לדרך חדשה. אבא שלי לימד אותי להסתכל תמיד קדימה וזו כוונתי.
אעסוק בנושאים אישיים שזנחתי עם השנים , אחזור לאהבות ישנות של תחביבים ועשייה ותרומה לחברה ולקהילה וכן – אם שואלים אותי מה ההישג הגדול ביותר שלי – התשובה תהיה חד משמעית – המשפחה שלי. ברור שחלק ניכר מהזמן המתפנה יוקדש למשפחה שלי- לרעייתי אוסנת שתחיה, ולשלושת ילדי – ליאור, נועה ועמית לחתניי גיא ואיציק ולחמשת היהלומים שלי נכדיי (כן ירבו) מיקה, גילי, מאיה, הראל ושי.
דרכינו נפרדות. תקוותי, שנמצא דרכים שתצטלבנה שוב בעתיד.
