בשישי הקרוב תיפתח התערוכה "הארת שוליים" של הציירת עמית רונן. התערוכה מהווה המשך לתערוכה הקודמת "הכל תלוי" שעסקה בבגדים ובדים, אבל הפעם מקרוב יותר. 

רונן (66), אם לארבעה, ילידת קיבוץ לוחמי הגטאות, דור שני לשואה, היא בוגרת בצלאל ומרצה לשעבר במדרשה לאומנות. רונן זוכרת את עצמה מציירת כבר מגיל צעיר. "התחלתי בציור ונגינה במקביל. כשניגנתי אמרתי לעצמי שאני לא יכולה לנגן את היצירות של עצמי, ובציור אני כן יכולה", היא נזכרת. "גיליתי די מוקדם שזה הצורה שבה אני יכולה להתבטא".

בתערוכה החדשה מוצגים ציורים שבמרכזם העיסוק בגדילים, פרנזים וחוטים, שהם אלמנטים שוליים וקישוטיים בבגדים, כאמירה על העוצמה והחיוניות שיש בדברים שאנחנו רגילים להניח בצד ולא תמיד רואים.

מתוך התערוכה "הכל תלוי" (2014) של הציירת עמית רונן (צילום: אלעד איבס)

כבר כילדה הציור היה עבורה לא רק דרך לביטוי, אלא מקום מפלט לעיבוד חוויות היומיום. "תמיד הייתי ילדה שמסתכלת מהצד על ההתרחשויות", היא מספרת. "הסתכלתי על ההתנהגות של המבוגרים סביבי. גדלתי עם אמא ואבא וסבא וסבתא באותו בית, הם מאוד שונים אחד מהשני וזה גרם לי להתבונן על הניגודיות שיש בין אנשים".

מתוך התערוכה "הארת שוליים" של הציירת עמית רונן (שמן על קנבס 90×60, צילום: אלעד איבס)

"אני לא צריכה פסיכולוג, העבודה עם הצבע היא עבודה עם הרגש"

מאוחר יותר בחייה, החלה רונן לעסוק גם בפיסול, עיסוק שנגדע כשחלתה ב-1993 בתסמונת התשישות הכרונית (CFS). "מהר מאוד הבנתי שהרבה יותר מעניין אותי ציור וגם הרבה יותר טוב לי מבחינה פיזית. בציור אני מצליחה להגיע לביטוי עצמי עמוק יותר מאשר בפיסול". ולמרות זאת, היא מוסיפה: "הפיסול תרם לי הרבה מאוד לציור מפני שהראייה המרחבית שלי מאפשרת לי לתת בציור עומקים. אני הרבה יותר רואה עומק בציור".

המחלה אילצה את רונן להסתגר ולבלות בביתה שעות רבות. לאט לאט הפך הסטודיו שלה למקום המרכזי בו היא נמצאת. "בסטודיו אני מרגישה בכי בטוחה שיש", היא אומרת, ומוסיפה שלציור מבחינתה יש כוחות ריפוי. "אני מרגישה שאני לא צריכה פסיכולוג. עבודה עם צבע היא עבודה עם רגש. אם ממש בא לי איזה כחול מסוים אין מישהו שיגיד זה הכחול הנכון, זה בא מהרגש".

"כשחליתי ולא יכולתי לטייל, שלחתי את הבגדים שלי לראות מה נשמע בחוץ והבאתי את זה לסטודיו"

רונן תמיד עסקה בדימויים שמבטאים עבורה נשיות ודואליות, מכאן גם הגיע העיסוק בבד, שהחל כשיצרה סדרת עבודות שמציגות בגדי נשים, ללא דמות, שנמצאים בטבע ונטמעים בו. "כשהייתי חולה, היו שנים בהן לא יכולתי לטייל, אז שלחתי את הדברים הכי קרובים אליי – הבגדים שלי, לראות מה נשמע בחוץ, מה נשמע במרחבים שקשה לי להגיע אליהם, והבאתי אותם לתוך הסטודיו".

מתוך התערוכה "הארת שוליים" של הציירת עמית רונן (שמן על קנבס 160×150, צילום: אלעד איבס)

בתערוכה החדשה היא עושה זום-אין לתוך הבד ונכנסת פנימה. היא מציגה את הדברים שמרכיבים את הבד: החוטים, הגדילים והפרנזים שנראים לעיתים כדמויות נשים מלופפות ונפרמות. "רציתי לתת להם את הדואליות הזאת שמצד אחד הן גמישות והולכות לפי הרוח, הפרנזים זזים בגלל כל-דבר- שהוא, רק לא מה שהם עצמם. המשלתי את זה לנשים ונתתי להן גם כוחות, ולפעמים הן הפכו להיות הדבר הכי אימתני בציור".

"התופת היא לא דבר תיאורטי"

מלבד העיסוק בנשיות, רונן, ילידת קיבוץ לוחמי הגטאות, מספרת שדבר נוסף שהשפיע על הבחירה בדימוי הגדילים הוא היחסים עם אביה, ניצול שואה שהדריך ילדים שנשארו יתומים לאחר המלחמה. "הם היו באים מדי פעם לתוך החיים שלנו, מגיחים לקפה אצלנו. פתאום רואים מישהו ברחוב, או מישהו מדבר בטלפון עם אבא, וזה הספיק לי כדי להבין שהתופת היא לא דבר תיאורטי".

ההבנה שכל רגע החיים כפי שמכירים אותם יכולים להשתנות, משולה לגדיל חוטים שמשיכה אחת בחוט הלא נכון יכולה לגרום לכל הגדיל להיפרם. "באיזה שהוא מקום אני הרגשתי שהייתי צריכה להיות חזקה. כל העוצמות האלה שנתתי לדברים חלשים זה כי רציתי לחזק את הנער היחף, אבא שלי, שהלך שם בתופת".

מתוך התערוכה "הארת שוליים" של הציירת עמית רונן (שמן על קנבס 160×150, צילום: אלעד איבס)

רונן מקבלת תגובות אוהדות לסדרת הציורים החדשה, ונותנת מעט מהקרדיט לכך לתקופת הקורונה, בה הרבה אנשים נאלצו לשבת בבית. "מה שהשתנה זה שהרגשתי בפעם הראשונה שהעניינים האישיים שלי מתערבבים עם העניינים שקורים לאחרים", היא משתפת. "ישבתי מול הקנבס הגדול שהיה לי אז, ופתאום הרגשתי שיש לי הזדהות עם אנשים אחרים שמרגישים כמוני".

מבחינתה זו הייתה חוויה חדשה ולא מוכרת. "אני כל הזמן בתוך הסטודיו, לא ידעתי עד כמה זה יכול לדבר לאנשים אחרים", היא אומרת. "חשבתי שרק אני מרגישה את הציורים. התפלאתי כל פעם מחדש איך אנשים אחרים יכולים להבין מה שאני רוצה להגיד".

את התערוכה אוצרת תלמידתה לשעבר של רונן, מימי המדרשה, ד"ר נירה טסלר. "יש סימביוזה בין שתינו", אומרת רונן. "כשעבדנו על התערוכה הכי הרשים אותי איך היא הבינה, בלי מילים, מה מניע אותי. ישר ראיתי עד כמה היא הרגישה את מה שרציתי להגיד".

התערוכה הארת שוליים תוצג בבית האמנים, רח' גבעתי 17, ראשון לציון. פתיחה: יום שישי 2 ביוני 2023, ב-11:30, נעילה בשבת 26 ביוני 2023 ב-13:00.