שני עגורנים קרסו אתמול (חמישי) בהרצליה בעקבות גל רוח מהיר וחזק. בוועד הארצי של עגורני הצריח בהסתדרות עובדי הבניין והעץ מתריעים מזה מספר שנים על הרמה הירודה של המנופים ברבים מאתרי הבניה בישראל, כמו גם על הנורמה באתרים המקשה על מנופאים לעצור את העבודה בזמן רוחות. ביום שני בשבוע הבא תתכנס ועדת העבודה והרווחה לדיון שכונס לבקשת הועד וההסתדרות על הבטיחות של מפעילי העגורנים.

"ברגע ששמענו על קריסת שני המנופים נסענו מהר לשטח לפגוש את המנופאים, שהיו שניהם בקבינות כשהכל קרס – וניצלו פשוט בנס", אומר ל'דבר' רועי ויינשטיין, יו"ר הוועד הארצי של מפעילי עגורן צריח בהסתדרות עובדי הבניין והעץ. הם היו בשוק מוחלט, מתקשים לעכל שהם בכלל בחיים, ובמקביל מדברים עם המשטרה. אפשר היה לראות את הטראומה המשוגעת הזו בעיניים שלהם, הצענו להם ליווי משפטי ואנושי ואמרנו להם שאנחנו ניתן להם כל סיוע שצריך, נמשיך ונלווה אותם בכל דבר". ויינשטיין כועס על כך שבכל הדיווחים בתקשורת על האירוע, איש לא התעניין במצבם של אותם מנופאים, ושל המנופאים בכלל ביום רוח קשה שכזה.

רועי ויינשטיין יו"ר ועד מפעילי עגורן צריח בהסתדרות עובדי הבניין והעץ (צילום: אלבום פרטי)

לדבריו, לכל אורך היום אתמול היה צפי לרוחות וגלי רוח של בין 40 ל-50 קמ"ש והרבה מנופאים ירדו כבר במהלך היום. "אבל אתה יודע איך זה בענף הזה. בהרבה מקומות מנהלי העבודה אומרים למנופאי 'חכה רגע, זה תיכף ירד' ויש הרבה לחץ על העבודה" מספר ויינשטיין, "אחר הצהרים הייתה ירידה ברוח, וחלק מהמנופאים עלו לעבוד – ואז הגיע מכת רוח שפגעה בכל הארץ. תוך 4 דקות הרוח עלתה מ-17 קמ"ש ל-110-120 קמ"ש. זו מכה, זה כמו בעיטה במנוף. מי שנמצע למעלה פשוט מרגיש כאילו לקחו ונערו את המנוף שלו".

"כנציג עובדים, בבת אחת אני מקבל מלא הודעות של מנופאים מכל הארץ. על מנהלי עבודה שלא מסכימים לעצור עבודה". הוא מספר "לצערי זו השגרה וככה נראה הענף שלנו. למרות שברור בחוק שהמנופאי הוא היחיד שיכול לקבוע האם בטוח או לא להמשיך את העבודה ברוחות, מופעלים עליהם לחצים מאוד כבדים בשטח והגיע הזמן לעשות לזה סוף. הגיע הזמן להפסיק עם שיטת המצליח של מנהלי העבודה שמתווכחים עם מנופאים על מצב הבטיחות ומנסים למתוח עד הקצה. עוד חצי שעה, עוד רבע שעה תחכה במנוף תראה אם יירגע. בנס לא היו אתמול שני הרוגים ויותר כי באתר היו גם עובדים נוספים".

לדבריו המנופאי שעבד על המנוף הראשון שקרס, הוא עובד מנוסה מאוד. "הוא החל להרים תבנית בטון, והיא הייתה עדיין קרובה לקרקע יחסית. הרוח אז הייתה על 17 קמ"ש והוא התחיל לראות את תאוצת הרוח. הוא ביקש מהחבר'ה למטה לשחרר את התבנית מהר והתחיל להרים את הזרוע ולהסתובב כדי לצמצם את אפקט המפרש של הזרוע – פעל בצורה מאוד מאוד מקצועית ועשה את הדבר היחיד שאפשר היה לעשות במצב כזה. אבל הזרוע פשוט קרסה הצידה, כנראה כתוצאה ממכת הרוח האדירה, ונפלה על המנוף השני". לדבריו, חייו של המנופאי ניצלו רק בזכות העובדה שקריסת העגורן נבלמה על אחד הבניינים.

לטענתו, המנוף שקרס הוא בדיוק מסוג המנופים הסיניים שבוועד מפעילי העגורנים מתריעים כי השחיקה שלהם גבוהה ביותר. "אלה מנופים טובים מאוד בימיהם הראשונים אבל תוך חצי שנה עד שנה הם כבר נהיים בעייתיים, ורואים היום יותר ויותר מהם באתרי הבניה".

גם הנושא של הרכבת מנופים, פירוקם ותחזוקתם – טרם הוסדר, וזאת על אף אסון המנוף ביבנה בו נהרגו ארבעה עובדים במהלך עבודת פירוק מנוף, אשר חשף את המציאות בה אין כל רגולציה המגדירה מי רשאי לבצע עבודות להקמת ולפירוק מנופים. "האחריות בנושא הזה היא של משרד התחבורה שהוא הרגולטור של ייבוא וייצוא הכלים. הם צריכים לתת תשובה למה כלי כל כך מסוכן שגורר כל כך הרבה תאונות לא מצליח לקבל יחס מתאים. משרד התחבורה צריך לספק תשובות בנושא הזה".

עוד הוסיף כי אירועי רוח קיצוניים שכאלו, נעשו נפוצים יותר ויותר בשנים האחרונות, אולי כחלק מההתחממות הגלובלית, וצריך ללמוד את הדפוסים שלהם ולהיערך אליהם נכון יותר ברמת המדינה. "המנוף יודע לעמוד ברוחות אם הוא במצב לילה וערוך, אבל התמודדות פתאומית כזו במהלך העבודה היא מסוכן מאוד. הקבלנים התחייבו בעבר שיהיה מד רוח על כל מנוף ולצערי זה לצערנו עדיין לא קרה. ולצד זאת חייבת להיות גם אכיפה משמעותית יותר, פיקוח גדול יותר".