הפינוי הזה לא יפתח מהדורות חדשות וגם לא ישיבות קבינט: שישים שנה לאחר שעברו בני משפחת לוי להתגורר במבנה במגרש הרוסים בירושלים, הכריזה רשות מקרקעי ישראל על בנם כפולש, והוא נדרש לשלם 1,700,000 ₪ עבור שימוש בביתו. עוד סיפור על משפחה שהולכת לאבד את ביתה בגלל שרשויות המדינה מעדיפות לעזור למי שכבר יש לו מיליונים מאשר מי שאין לו כלום.

רמי לוי (63) מתגורר בבית ברחוב גרוזנברג שבמגרש הרוסים מאז שנולד. את סיפורו של הבית גוללה בפנינו מור (28), בתו של רמי, שאף היא נולדה וגדלה בבית ומאז עברה להתגורר בתל אביב. "יש פה דה-ז'וו", היא אומרת בכעס, "אבי נמצא באותו מצב בו הייתה סבתי בעיראק, כשפינו אותה ואת משפחתה מהבית שלה ולקחו להם את כל הרכוש. זה אותו מצב שבו היה סבי בשנת 43 בסלוניקי כשהגרמנים זרקו אותו מהבית שלו ולקחו לו את הבתים שהיו ברשותו, את גלריית האומנות שהייתה לו ורכוש רב נוסף. רק שהפעם זה קורה ליהודים, ע"י יהודים, במדינת היהודים".

הסיפור מתחיל בתחילת שנות החמישים. מקס שעלה מעיראק ומרים שעלתה ממרוקו מגיעים למעברת תלפיות ומשתוקקים לגור בבית בו יוכלו להקים את משפחתם. הם עוברים למבנה שנמצא בשכונת מגרש הרוסים – שטח שהיה שייך לממשלת ברית המועצות. ב-1952 חתם מקס על הסכם שכירות עם ממשלת ברית המועצות. המבנה אליו עברו מקס ומרים שימש בעבר כאורווה, מקס שיפץ את המקום כדי שיהיה ראוי למגורים. למקס ומרים נולדים ארבעה ילדים, אחד מהם הוא רמי.

ב-1954, שנתיים לאחר שמרים ומקס עברו לבית, עזבו הרוסים את השטח ודרשו ממדינת ישראל תשלום עבור המבנים. עשור לאחר מכן, לאחר מו"מ ארוך, נחתם הסכם בין ישראל לברית המועצות ורוב המבנים בשכונה הועברו לידי ישראל. בשנת 1966 קיבלו תושבי שכונת מגרש הרוסים צווי פינוי מחברת עמידר בטענה שהם פולשים בלתי חוקיים. במשפט שנערך התאגדו כל תושבי השכונה יחד וזוכו מאשמת הפלישה.

לאחר שחזר רמי ממלחמת יום כיפור, שהיוותה עבורו טראומה קשה, ביקש מקס מבנו שיישאר לגור ליד הוריו. ההורים התגוררו בחלקו המערבי של הבית, ורמי ואחיו חיו בחלקו המזרחי. זה הבית שבו הקים רמי את משפחתו וגידל את חמשת ילדיו. במשך שנים ארוכות הוא שירת כשוטר במשטרת ישראל.

רמי לוי (תמונה באדיבות המשפחה)

בשנת 2001 פנה מינהל מקרקעי ישראל לתושבי מגרש הרוסים והציע להם להתפנות מבתיהם בתמורה לפיצוי כספי. שש מתוך תשע המשפחות במתחם קיבלו פיצוי ועזבו, ביניהם גם האם מרים לוי. רמי החליט להישאר בביתו. בשנת 2007 הוצעה לו דירה חלופית ברחוב שמואל הנביא בירושלים, אך הוא סירב מאחר ומדובר בשכונה חרדית. בשנת 2009 הציע המינהל למשפחת לוי פיצוי של מיליון וחצי ש"ח, וגם להצעה זו סירבה משפחת לוי עקב הפער העצום בין הפיצוי לשוויו המוערך של הבית. על פי הערכת השמאי היה שווי הבית אז 4.5 מיליון ₪, וזאת מבלי שמחשבים את ההשקעה הכספית בשיפוץ הבית, שמוערכת במעל למיליון ₪. כיום מוערך שווי הבית ב-5.8 מיליון ₪.

משנת 2009 חל שינוי מגמה ביחס של המינהל למשפחת לוי. הם התחילו להתייחס למשפחה כפולשים ולדרוש את פינויים. פסק הדין משנות השישים שקבע שהם תושבים לגיטימיים לא עזר יותר. בתחילת ספטמבר השנה פסק בית משפט השלום שמשפחת לוי צריכה את לפנות את ביתה ואף לשלם דמי שימוש של 8 שנים על הבית – אותו בית שבו התגוררו במשך מעל שישים שנים. בנוסף, לפני חודשיים הוציאה העירייה צו הפקעה מהעירייה על החניות ועל הגינה.

הבת, מור לוי: "הוריי משלמים מיסים, ארנונה, הכל. בכל פעם שההורים שלי מתקשרים אלי, אני כבר לא יודעת איזה בשורה רעה נוספת נקבל"

"איך פולשים? הוריי משלמים מיסים, ארנונה, הכל" אומרת מור, "בעירייה טוענים שמתכננים לבנות פה מלון. יש פה צמוד בניינים של אפריקה ישראל, דירת 2 חדרים עולה 2.5 מיליון, יש פה תכנית לבנות את בצלאל החדש. אנחנו לא נגד זה שהמדינה תתפתח, אבל מה איתנו? לא השקיעו פה כלום, אפילו מדרכות אין פה. בכל פעם שההורים שלי מתקשרים אלי, אני כבר לא יודעת איזה בשורה רעה נוספת נקבל. המצב הזה הוא בלתי נסבל. בכל רגע נפתחת מולנו חזית חדשה."

"כואב לי הלב על ההורים שלי" מור לוי (צילום באדיבות המצולמת)

מור מתארת בכאב את המצב של משפחתה: "אבי בן 63, אמי בת 60. הם עלולים להישאר בלי בית ובלי פנסיה. לפני שלוש שנים אמי שהייתה עצמאית עברה דום לב, ומאז אינה יכולה לעבוד ומקבלת 60% קצבת נכות. כואב לי הלב על ההורים שלי, ולא יכולתי לעמוד מהצד לנוכח העוול הנורא הזה שהם עוברים. גדלנו על סיפוריו של אבי ממלחמת יום הכיפורים, שבה המפקדים אמרו להם 'אין אחורה (הבית והמשפחה), יש רק קדימה'. לאבי נהרגו 100 חברים מהגדוד. במשך כל חייהם הוריי היו אזרחים שומרי חוק וגידלנו אותנו לאהבת המדינה, לתרומה ולעשייה חיובית. אבי שירת במשטרה בשטחים, שירות קשה, במשך שנים הוא לא היה בבית בלילות ובסופי שבוע."

"אני לא מבינה איך עושים לנו דבר כזה", מוסיפה מור, "יש לנו תחושה שהמדינה הפקירה אותנו, שלא אכפת לה מהאזרחים. לא עשינו שום פשע, באופן אכזרי ומעוות פרקליטי המדינה מציגים אותנו בתור משפחה של עבריינים ופושעים על לא עוול בכפנו, רק כדי שיפנו את הוריי מביתם ללא פיצוי ובדרישה לסכום מטורף. אני יכולה להגיד שציפינו ממשה כחלון שייעשה שינוי בגוף שנקרא רשות מקרקעי ישראל (שמו החדש של מינהל מקרקעי ישראל – ט.כ.), ושום דבר. אלו החיים של ההורים שלי, הם השקיעו את כל מה שיש להם בבית הזה וכולנו חיינו וגדלנו בו".

לאחר קבלת פסק הדין פנה חבר הכנסת יוסי יונה (המחנה הציוני) לשר האוצר משה כחלון, האחראי על רשות מקרקעי ישראל, בבקשה לבטל את דמי השימוש ולתת פיצוי או דיור הולם למשפחה. "בקשתי היא לסייע בהסדרת מעמדה של משפחת לוי אם באמצעות פיצוי כספי או באמצעות חלופת דיור. מימוש פסק-הדין בלי לתת את הדעת למצבה של המשפחה, יהפוך משפחת גמלאים לחסרת דיור ובעלת חוב כספי כבד שאין לה מקורות לשלמו", כתב ח"כ יונה.

ח"כ יוסי יונה: "שר האוצר כחלון ביקש לקבל את האחריות על רשות מקרקעי ישראל לא רק כדי לבנות דירות לדיירים חדשים, אלא גם כדי להגן על דיירים ותיקים מפני פינוי"

במשרד האוצר העדיפו לגלגל אחריות. ראש מטה הדיור הלאומי במשרד, אביגדור יצחקי, השיב כי "לאחר בדיקה מול הגורמים המקצועיים, נמצא כי מאחר וניתן פסק דין בנושא אין באפשרותנו לסייע במניעת הפינוי. יחד עם זאת על מנת לבחון אמצעי סיוע אחרים הפניה הועברה ללשכת שר הבינוי והשיכון על מנת לנסות ולמצוא דרך נוספת בעזרה בדיור למשפחה".

ח"כ יונה אמר ל"דבר ראשון" כי לא ייתכן שרשות מקרקעי ישראל תשקיע מאמצים מרובים כל כך בפינוי אזרחים מביתם, ללא מחשבה מה יקרה איתם יום לאחר מכן. "שר האוצר כחלון ביקש לקבל את האחריות על רשות מקרקעי ישראל לא רק כדי לבנות דירות לדיירים חדשים, אלא גם כדי להגן על דיירים ותיקים מפני פינוי. לשר האוצר אחריות על משפחת לוי ומשפחות אחרות, שמוצאות עצמן בהליכים משפטיים אינסופיים ובמרוץ נגד הזמן לפני פינוי מהבית. אני קורא לרשות מקרקעי ישראל- אל תפעלו באטימות לב, הגיעו להסדר במשא ומתן מכבד עם המשפחות ועשו את המעשה המוסרי והנכון שיבטיח למשפחת לוי קורת גג ראויה".

מרשות מקרקעי ישראל נמסר בתגובה: "הטענות אינן עולות בקנה אחד עם מציאות הטיפול בתיק. רשות מקרקעי ישראל מטפלת באופן נחוש ורציף בפינוי הפולשים לאדמות המדינה ברח' גרוזנברג בירושלים, לפי החוק והאינטרס הציבורי. ראוי להזכיר כי מדובר בעבירה פלילית שדינה עד שנתיים מאסר בפועל וכי הרשות מבצעת את הנחיות החוק ובתי המשפט. אנו מצרים על כך שהתקשורת מוצאת לנכון להאדיר ולתת במה למי שעברו על החוק ובית המשפט פסק נגדם."