כשמשפחתה של המוזיקאית מורין נהדר עלתה מאיראן ב-1979, היא הביאה איתה שתי מזוודות. באחת מהן היו קלטות סלילים עם מוזיקה מודרנית, שהקליטה נהדר מהרדיו בטייפ קסטות. בימים אלו מעלה נהדר מופע בשם "טולואה מן" ("הזריחה שלי" בפרסית), שמורכב מעיבודים חדשים לשירים שהקליטה בילדותה באיספהאן.

"המופע הוא מחווה למוזיקה של תור הזהב האיראני של שנות ה-60 וה-70", היא מספרת ל'דבר'. "איראן נפתחה אז לכמה שנים למערב, והאמנים המקומיים לקחו השראה מהמוזיקה המערבית, מאופן השירה וההתבטאות, האקורדים וההרמוניות, אבל השכילו לשמר את האלמנט הפרסי הייחודי, והתקבלו יצירות יפיפיות, מפתיעות ונועזות".

עד אז, המוזיקה הפרסית נחלקה למוזיקה עממית-פולקלוריסטית ולמוזיקה פרסית קלאסית. "פתאום הם עשו מעין תפנית חדשה, שלא כל האיראנים חיבקו. היו כאלו שראו בזה איום על האופי הפרסי ועל מידת האדיקות הדתית".

נהדר נולדה באיספהאן ועלתה לארץ עם משפחתה בעקבות המהפכה האיראנית ועלייתו של רוחאללה ח'ומייני לשלטון. המשפחה עלתה לירושלים, ונהדר, שהייתה ילדה מוזיקלית בעלת קול מרשים, הצטרפה בגיל 10 למקהלת הילדים "אנקור".

"עלינו לירושלים, שם כבר היו סבא וסבתא שעלו לארץ. הנחיתה הייתה יחסית רכה, אבל לא במאה אחוז. עלינו בלי רכוש. הבאנו קצת כסף, אבל לא משהו שווה ערך כלכלי. קצת מזוודות עם בגדים, אבל כל הנכסים נשארו מאחור. והיו נכסים".

נהדר הבחינה במשבר שחוו הוריה. "הם היו בטראומה. זה נשמע מוזר לומר את זה, כי הייתי ילדה מאוד קטנה, אבל דרך העיניים של הילדה שמסתכלת על ההורים, הרגשתי שהיה להם קשה. ממש מאיגרא רמא לבירה עמיקתא. חוויתי את זה, את קשיי הפרנסה, השפה, הקליטה".

איזו מוזיקה שמעתם בבית?
"ההורים שמעו בהתחלה כמובן מוזיקה פרסית, אבל הפסיקו בשלב מסוים. היה להם קשה. הם עברו למוזיקה תימנית או למה שהיה אז ברדיו. אבל אני מצאתי את עצמי מתגעגעת מאוד לשורשים שלי ולמוזיקה שלי".

את הגעגועים למולדתה ביטאה נהדר בטקס פרטי שנהגה לערוך בבית. "חיכיתי שהבית יהיה ריק, הוצאתי את הקלטות שלי מהארגז, חיפשתי שיר שנוגע בי ועשיתי 'טקס בכי'. הייתי בוכה המון ומתגעגעת המון. נבהלת, מנגבת את הדמעות ומחזירה את הקלטות לתיבת העץ הנידחת. אלו שירים שקשה לי לגעת בהם. קשה לי המחשבה שהייתי פעוטה בתוך תור הזהב הזה, ואחר כך על העקירה משם והתנאים הטרגיים".

במקביל למקהלת "אנקור", שבה הופיעה בארץ ובעולם עד גיל 18, פתחה נהדר בערוץ מוזיקלי מקביל, והתחילה לעבוד עם אנסמבל איספהאן, שביצע מוזיקה פרסית קלאסית ועממית. "הופענו בפני קהל מאוד מבוגר עם שירים מאוד עתיקים, ואנשים מהקהל תמיד שאלו אותי איך בחורה כל כך צעירה מכירה את השירים האלו".

עבורה היה זה מסע לגילוי שורשי המוזיקה הפרסית ושורשיה שלה. "המסע הזה כלל גם גילוי של הקול הפרסי שלי. לקחו לי כמה שנים טובות להתייצב קולית ולהחזיר לעצמי את הצבע שנולדתי איתו באופן טבעי". במקביל ללימודים לשני תארים אקדמיים, היא המשיכה להופיע.

"בהתחלה הופעתי רק לקהילה הפרסית, אבל כל הזמן חיפשתי את ההרמוניה, שהמוזיקה תמשוך יותר את האוזן". נהדר הוציאה שלושה אלבומים והשתתפה בהפקות רבות, אבל בקופסת העץ בארון, עם הקלטות של שירי ילדותה, היא לא נגעה.

מתי החלטת שאת פותחת את קופסת הקלטות?
"בתקופת הסגרים, תהיתי מה לעשות עם הזמן שהתפנה לי, כמו לכולם. אמרתי לעצמי שאולי אשתעשע בלשמוע שירים של פעם. בקלטות הללו יש הרבה שברי זיכרונות, מיקס כזה שבין המוזיקה הקלאסית עם זמרות מדהימות, ופתאום שירי פופ. זה מין 'מישמש' כזה שהיה אז ברדיו ואני פשוט הקלטתי. כל פעם שלחצתי פליי בטייפ זה נגמר בבכי ובכאב מאוד גדול. אמרתי 'וואו, כמה הייתי רוצה לשיר את השירים האלה', ולא הייתי מסוגלת".

ממה נבע הקושי?
"הבנתי שזה רקוויאם לעידן שלא יחזור. שלא רק אני מתגעגעת אליו, אלא מיליוני איראנים גולים בעולם מתרפקים על המוזיקה הזאת והתקופה הזאת באיראן. גם היה בי פחד גדול, איך אני מעזה להיכנס ולשנות את הדי.אן.איי ההרמוני והמעטפת של השירים. ידעתי כל כך טוב איך השיר נשמע, ושהוא מושלם כבר ככה. פחדתי מחילול הקודש".

איך בחרת בסוף את השירים?
"האלבום מבוסס על השירים שהכרתי בילדות. כמובן לא כולם זכו להיכנס, כי בסופו של דבר מאוד קשה להקליט שיר אחד על בוריו, וליצור לו את השכבות הגיאולוגיות כדי לתת לו את המלבוש הנכון. התהליך היה ארוך, מייגע ולא פשוט, כי התנגדתי לעצמי, בתוך הרצון הזה לשמוע את השיר הזה בצורה אחרת. אבל מה שדחף אותי היה הידיעה שכבר לא נזכה לראות את איראן, את הכפרים או את המקומות שהסבים וההורים גדלו בהם, ומה שנשאר זה זיכרון מוזיקלי, שגם הוא נמחק".

היית מגדירה את המופע הזה כאישי?
"יש פה משהו אישי שהפך להיות שליחות. גם עבור עצמי, אבל הבנתי שאני גם קול של דור שלם. למרות גילי הצעיר, השירים, בעיקר מהאלבום הראשון ("ישנה בחיק ילדות") מלווים חתונות, טקסי מעבר, לוויות וגם אשכבות. לא פעם ולא פעמיים כתבו לי שהאלבום הפרסי הושמע בלופ לסבתא על ערש דווי. ועל זה אני אומרת לעצמי: רק אותי היה לה לשמוע, כמה עצוב. כמה גדולה השיכחה.

"אני מבינה שיש לי אחריות על הכתפיים. אלו אוצרות תרבותיים שלא צריכים להיות רק עבור יוצאי איראן. המוזיקה היא של כולם, התרבות היא של כולם, וצריך לאמץ אותה".

ב-6 ביוני תופיע נהדר עם המופע "טולואה מן" בתיאטרון ענבל בסוזן דלל. המופע יוקדש למיטב להיטי הפופ והרוק באיראן בשנות ה-60 וה-70, לצד מיטב הלהיטים משלושת האלבומים הקודמים. ב-14 ביוני המופע יעלה בבית הקונפדרציה בירושלים.