בראיון עם רמי לוי שפורסם לאחרונה באתר ynet, הוא אמר שרשת השיווק בבעלותו נוהגת לנכות כספים משכרן של קופאיות בשל מה שמכונה 'חוסרים בקופות. כשהמראיינת ניסתה להקשות, הוא הסביר שהדבר מסייע לרשת, בין היתר, להתמודד עם תופעה של נטילת כספים מהקופה, וטען שפעולה זו נעשית אגב בדיקה מדוקדקת, ולאחר שהקופאיות הוחתמו על טפסים מתאימים.
ככל שהדברים נכונים, על פניו, מדובר בפרקטיקה המנוגדת להוראות הדין. בהתאם לחוק הגנת השכר, מעסיק אינו רשאי לנכות כספים משכרו של עובד או לקנוס אותו, אלא אם הדבר הוסדר בהסכם קיבוצי. למעסיק אסור לעשות זאת גם בגין טעויות שביצע העובד במסגרת העבודה, וגם אם העובד נתן לכאורה הסכמה לכך בחוזה העבודה שלו.
אולם מעבר לכך, הטענה כי פרקטיקה של ניכוי חוסרים מהווה כלי למניעת נטילת כספים שלא כדין מהקופה, במיוחד כשהיא מופנית כלפי אוכלוסיית עובדים המשתכרת שכר מינימום או קרוב לכך, היא אולי שובת לב, אבל איננה משכנעת.
מעסיק סביר, שיודע שעובד 'גונב אותו' לא יסתפק בהשבת הכספים שנטל, אלא ידאג שאותו עובד ימצא עצמו מחוץ לעבודה. המטרה האמיתית, אם כן, של אותה פרקטיקה פסולה, איננה מניעת גניבה, אלא מעין תעודת ביטוח שמעסיק עושה לעצמו מפני תקלות (במקרה זה, בקופה), על חשבון העובדים שלו. אף שכל עובד בדרג הנהלת הביניים מועד לייצר תקלות שסביר להניח יעלו לחברה הרבה יותר, קשה לדמיין שאותו מנהל יספוג את העלות הזו באמצעות ניכוי משכרו; זוהי פרקטיקה השמורה, אם כן, לקבוצות עובדים מוחלשות בלבד.
פסיקת בתי הדין לעבודה אימצה את המונח "גניבה ממעסיק" גם בעבור עובד שדו"ח הנוכחות שלו אינו תואם את שעות העבודה שלו בפועל, ובאופן כללי רואה עבירות מהסוג הזה בחומרה רבה. יש לבחון אם הגיעה העת שיראו במעסיק אשר ביודעין, ולעיתים אף בשיטתיות, מנכה משכרם של עובדים כספים שלא כדין או אינו משלם להם את מלוא זכויותיהם, באותה חומרה, וינהגו בו לא רק כמי שמפר את החוק – אלא כמי שנוטל כספים שאינם שלו מכיסם של אחרים. באנגלית כבר יש לזה שם: Wage Theft ('גניבת שכר').
נטלי שוכוביצקי היא עורכת דין שותפה במשרד עורכי דין אלעד מורג
