"למה אתם מתקשרים מחסוי, ממה אתם מפחדים?" שאל סורפל עלמו, מנהל מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה, את נציגי רשות האוכלוסין וההגירה שהשתתפו בדיון נוסף בוועדת העלייה והקליטה על המשך העלייה. נציגי הרשות עיוו את פניהם וביטלו בהינף יד את הטענה המשונה. ח"כ משה סולומון (הציונות הדתית) נזף בו ושאל "מה זה?", אבל השאלה הקנטרנית כביכול שהעלה עלמו נוגעת בשורש העניין.

בדיון שהתקיים אתמול (שני) נחשפו המספרים של רשות האוכלוסין וההגירה, שלפיהם בקרב אלפי הממתינים לעלייה, נמצאו עוד 1,226 זכאים לעלייה על פי הקריטריונים של החלטת הממשלה האחרונה בנושא (החלטה 713), נוסף על 3,000 הממתינים שעלו ב'צור ישראל'.

מאחורי המספרים עומדות משפחות קרועות ואנשים שעתידם לוט בערפל. השאלה אם אתה או קרוב משפחתך זכאי לעלייה, אם אתה ברשימה, ובאיזו רשימה, מורטת עצבים. קריטריונים קשיחים מול סיפורי חיים מורכבים, והמדינה ממשיכה להתקשר מחסוי.

יו"ר ועדת העלייה והקליטה עודד פורר (משמאל) בדיון על הממתינים לעלייה באתיופיה (צילום: נועם מושקוביץ', דוברות הכנסת)

תקציב 2023-2024 לא נותן מענה לעלייה מאתיופיה, וכבר חצי שנה לא גיבש שר העלייה והקליטה אופיר סופר מדיניות בנוגע לעליית הממתינים בגונדר, אדיס אבבה וטיגראי. מדוע צריכה המדינה לגבש מדיניות לעלייה מארץ ספציפית? אתה יהודי – אתה עולה, מה הבעיה? אבל הקהילה היהודית באתיופיה מתמודדת לאורך השנים עם חשד מתמיד ובלתי פוסק מצד מדינת ישראל בנוגע ליהדותם. לא משנה פסיקתו ההיסטורית של מרן, הרב עובדיה יוסף מ-1973, לפיה יהודי אתיופיה הם "יהודים שחייבים להצילם מטמיעה ומהתבוללות, ולהחיש עלייתם ארצה", או החלטות הממשלה לאורך השנים, החשד שם. כל העולים בשנים האחרונות עולים מכוח איחוד משפחות ולא מכוח חוק השבות, כלומר המוסדות הרבניים כלל לא מחשיבים אותם כיהודים.

ההחלטה החשובה בעשור האחרון התקבלה בשנת 2015, והיא קובעת שמדינת ישראל תאפשר לכל מי שעומד בשורת קריטריונים לעלות. הקריטריונים הם הגשת בקשה להיכלל ברשימה והצטרפות לקהילת הממתינים עד 2010; קשר דם לישראלים; והתחייבות לעבור תהליך גיור. אולם עד שנכנסה ח"כ פנינה תמנו-שטה (המחנה הממלכתי) לתפקידה כשרת העלייה והקליטה, דשדשה העלייה מאתיופיה. רק בזכות מבצע 'צור ישראל' שיזמה תמנו שטה, על שתי פעימותיו, הגיעו לישראל 5,000 ממתינים מהמחנות בגונדר ואדיס אבבה. תמנו-שטה הצליחה להפוך את החלטת הממשלה לקונקרטית, עם תקציב, פרמטרים לעלייה, יעדים מוגדרים ולוח זמנים.

בכל השנים האלה, משפחות שעלו לישראל ופונות למשרד הפנים בבקשה להעלות את קרוביהן, נדרשות לשרטט אילן יוחסין שמוכיח שהאנשים שהן מבקשות לאפשר להם לעלות אכן מזרע ישראל, מקבלות אסמכתא להגשת הבקשה, וזהו. כל מי שהגיש בקשה כזו מספר שכבר שנים הוא לא יודע איפה היא עומדת, והאם הקרובים, לעתים מדרגה ראשונה, אכן יזכו לעלות, ומתי.

יארדאו בהפגנה להעלאת יהודי אתיופיה הממתינים לעלייה (צילום: יהל פרג')

התקשורת עם משרד הפנים בעייתית מאוד, ובמשרד טוענים לעומס בקשות. בדיון חשפה נציגת רשות האוכלוסין, מיכל יוסיפוף, שבמשרד התקבלו כ-5,000 פניות במייל הייעודי עבור החלטת הממשלה. כ-1,000 מתוכן היו פניות כפולות, 2,100 קיבלו מענה, ו-1,845 פניות ייענו עד סוף השנה.

כשפקיד ממשרד הפנים מתקשר למשפחה ממספר חסוי, ושואל אותה שאלות על אותו קרוב או קרובת משפחה, הציפייה לתשובה חיובית מצד המדינה אצל אותה משפחה גוברת. כשאין קבלת קהל, והתשובות הבירוקרטיות קצרות, התסכול גובר. יו"ר הוועדה, ח"כ עודד פורר (ישראל ביתנו) דרש בדיון להקים בית דין לעררים בראשות שופט בדימוס, שיהיה ניתן לשטוח בפניו את הטיעונים של המשפחות שפנייתן נדחתה. עד כדי כך התשובות שרירותיות, שאין למי לפנות.

יש לכך סיבות. חבר הכנסת לשעבר אברהם נגוסה הציג בדיון חמישה מקרים שונים של קרובי משפחה שעומדים בכל הקריטריונים, ובכל זאת סורבו. עו"ד דסי צנגן מרשות האוכלוסין וההגירה השיבה: "היו המון החלטות ממשלה שונות לאורך השנים להעלאת הממתינים באתיופיה שקבעו קריטריונים שונים, לכן יש הרבה מאוד מקרים שנופלים בין הכיסאות".

כל זה ידוע במשך שנים, גם אם שקוף למרבית הישראלים. מה שנחשף בדיון היה היחס של המדינה להחלטה 713, ההחלטה שהמשיכה את 'צור ישראל', ובה יצרה המדינה מדרוג של הזכאים לעלייה, עד שתתמלא מכסת 3,000 העולים. הזכאים הראשונים, לפי ההחלטה, יהיו מי שהוריהם בישראל, אחר כך מי שילדיהם בישראל, אחר כך מי שאחיו משני ההורים נמצאים כאן, ובסוף מי שאח שלו רק מצד אחד מההורים בישראל.

"אנחנו בודקים אם הפנייה עונה על החלטת הממשלה", אמרה יוסיפוף. "יש קריטריונים שקובעים את העדיפות לעלייה לישראל. ברגע שמילאנו את מכסת העולים שהממשלה קבעה, עצרנו את תהליך הבדיקה".

"אם יש נגיד 20 איש שעונים על הקריטריונים", שאל ח"כ סולומון, "אבל סיימנו את ה-3,000 איש – מה עושים להם?" יוסיפוף השיבה: "החלטת הממשלה אומרת 3,000, זאת אומרת שנצטרך להוריד משפחה אחרת".

"לא, לא, לא", הזדעקה ח"כ תמנו-שטה, "זה לא מה שההחלטה אומרת. כל מי שעונה על הקריטריונים צריך לעלות, כשהתקציב הראשוני שהשגתי של 570 מיליון שקלים היו על ה-3,000, וחובה על הממשלה להצביע על תקציב עבור הנותרים, והם זכאים".

ח"כ פורר הקריא את סעיף 6: "ככל שלאחר בחינת הזכאים על פי הקריטריונים כמפורט בהחלטה זו יתברר כי מספרם עולה על 3,000, תידרש הממשלה לאשר זאת בהחלטת ממשלה ייעודית למציאת מקור תקציבי להמשך העלאת הזכאים במטרה שלא יהיה עיכוב", ואמר: "את לא אמורה לעצור את הבדיקה ב-3,000, אתם אמורים להמשיך את הבדיקות".

"העלאת יהודי אתיופיה נמשכת שנים רבות מדי", סיכם פורר את הדיון. "צריך לשים לדבר הזה סוף בתוך מסגרת ברורה של קריטריונים. הטענות שלנו בוועדה מופנות לדרג של קבלת ההחלטות. קהילה שלמה נקרעת לגזרים ולא מתאחדת. הוועדה פונה לשר הפנים ולשר העלייה והקליטה למצוא תקציב ייעודי להעלאת אזרחי אתיופיה הנוספים מעבר לתקצוב של 3,000 עולים שכבר אושר בעבר".

בחודש הקרוב תצא משלחת מנכ"לים ממשרדי הממשלה לאתיופיה, לבחון מקרוב, שוב, את קהילת הממתינים, ומשם אמורה לצאת הבשורה הבאה בנושא. האם שיבת ציון המלאה מאתיופיה תקרה בעתיד הקרוב? כלל לא בטוח. במקרה הטוב, פקידי משרד הפנים לא יתקשרו ממספר חסוי.