"פעמיים התעוררתי משינה בגלל שיר. השיר הראשון היה של עמיר בניון בצבא. התעוררתי ולחצתי הקלט על הטייפ דאבל קאסט. השיר השני היה של דיקלה, 'בוחרת להיות'. זה שיר שהלכתי איתו, עברתי איתו תהליך, והוא היה הפסקול שליווה את היציאה שלי מהארון".

את מגי מור (מורשווילי), 45, קשה לעצור מלהיות מה שהיא: אישה, לסבית, אחות, יו"ר ועד עובדי אסותא, אמא, גרוזינית וממקימות האגף הגאה בהסתדרות. הזהויות האלו לא מתנגשות אצלה. להפך, הן משלימות מסלול של אקטיביזם, של מאבק על ערכים, של התמודדות בכל גזרה על צדק. "אין שום סתירה בין להט"ב להסתדרות, להפך, ב-2018 (מחאות הקהילה הגאה למען שוויון זכויות בפונדקאות, שכללו יום השבתה) ראינו איך הקהילה הגאה מבינה את הכוח של ההתאגדות, וגם את החשיבות של מקומות העבודה".

"אף פעם לא שתקתי"

היא גדלה בשכונת שרת בלוד להורים שעלו מגיאורגיה ("אני אומרת גרוזינים, לי מותר"), לבשה חולצות שחורות של אביב גפן ("כמעט הלכתי מכות בגללו פעם"), לא הסתירה את העמדות הפוליטיות שלה ("שמתי מדבקה של פרס, בלי להתבייש"), וטוענת שאף אחד לא הופתע כשהיא יצאה מהארון. "לא העזו להתעסק איתי, הייתי מאוד מקובלת, דומיננטית, קצת כמו היום. בוא נאמר – לא היית רוצה להיכנס להתנגשות עם מגי. לא שתקתי. אף פעם לא שתקתי".

מור והמגפון. "לא העזו להתעסק איתי. לא היית רוצה להיכנס להתנגשות עם מגי" (צילום: יונתן בלום)

אחד האירועים הראשונים שעיצבו את התודעה הפוליטית שלה, של סולידריות ואיחוד מאבקים, היה בעבודה אחרי הצבא. היא החלה לימודי אחיות בתיכון אחרי שהוסללה למקצוע, כי האופציות ללמוד לבגרות היו מעטות. למרות זאת, היא סיימה עם בגרות ועם מקצוע. כשהתגייסה לצבא, בניגוד לרוב הסביבה שלה, המשיכה במרפאה הצבאית, ולאחר השחרור החלה ללמוד סיעוד בהדסה עין כרם.

"אחרי הצבא התחלתי לעבוד במחלקה אורטופדית באסף הרופא. הייתי ילדה, רק התחלתי לעבוד, ויום אחד אני יושבת בחדר הצוות, האחיות חותכות סלט, נכנסות המנקות, ערבייה ואתיופית, ואני אומרת להן לתומי שיצטרפו אלינו. ואז הן אומרות לי בחשש שהמפקחת לא מרשה להן, כי הן מנקות שירותים, אז הן לא יכולות לשבת איתנו. הייתי בהלם. אנחנו לא מחליפות חיתולים לחולים? קמתי והלכתי איתן, אמרתי שאני לא אוכלת פה אם הן לא יושבות איתנו. בסוף ישבתי איתן על השרפרף במטבח ואכלתי איתן".

ההתבטאות הלסבופובית של האחות הראשית

מור זוכרת היטב מתי החליטה לצאת מהארון. "ראיתי מישהי שרה בפאב ונוצר בינינו קשר. היינו אצלה על המיטה, ואז היא אמרה לי: 'את יודעת, אני יודעת שאני נמשכת לנשים, אבל אני חושבת שזו סטייה. ילד צריך אבא ואמא'. הזדעזעתי, קמתי ונסעתי, ובדרך למעונות אמרתי לעצמי: 'תראי מגי, את לסבית, את אוהבת נשים, ואם זה מה שאת – זה מה שאת, ואין מה להסתיר. את בטח לא רוצה לחיות ככה, ובטח לא לדבר ככה'. מאותה נקודה יצאתי מהארון. הראשון שסיפרתי לו היה אחי אבי, המתוק והיקר והמצחיק. זה היה במעונות. הוא ישב אצלי ואמרתי לו: 'אני נמשכת לנשים'. אז הוא אמר לי: 'אז מה, את אוהבת מנושים ולא בלושים?!' – משפט שאני בחיים לא אשכח".

מור מכהנת כיושבת ראש ועד העובדים של אסותא רמת החייל, 1,500 עובדות ועובדים, מאז 2018. היא הלסבית הראשונה מחוץ לארון שמכהנת כיו"ר ועד. היא לא נתקלה בהרבה תגובות להט"בופוביות, אבל אחת זכורה לה במיוחד.

"אחרי ישיבה שהעליתי בה דברים קשים על ההתנהלות של האחות הראשית והמחלקה, היא נכנסה עם מנהל בית החולים לחדר הצוות, והתחילו לדבר ליד כולם, כך סיפרו לי, לא הייתי שם. 'מגי הזאת, איזה פה היא פתחה', אמרה האחות הראשית. מנהל בית החולים אמר: 'כן, זה לא שהיא מתאבדת על החולים'. ואז האחות הראשית ענתה: 'על החולים לא, אבל אולי על החולות כן'".

היא לא הגיבה מיד. את הנקמה הגישה קרה ומנוערת היטב בדמות סעיף בהסכם קיבוצי שלפיו עובדים להט"ב באסותא זוכים ליום בחירה ביום של מצעד הגאווה בתל אביב.

"ההנהלה סימנה אותי"

הראיון מתקיים בחדר הוועד בקומה השנייה בבית החולים, וכל כמה דקות מגי מספרת איך החדר נראה כשרק נכנסה לתפקיד. "הכול היה פה ארגזים. היה ועד באסותא, אבל לא ועד-ועד. זה היה ועד של טוסטרים. כשבאתי שיניתי הכל, לקחתי ארוניות מפה ומשם". המגפון שכתוב עליו 'ועד אסותא' מונח מאחוריה, לצד ציטוטים מעוררי השראה על כוח נשי וספרים על התעמרות בעבודה, בן גוריון ותרבות מזרחית.

הדרך לוועד הייתה עקלקלה. באסותא בחרה אחרי הלימודים כי התרגשה מהאפשרות "לתת למטופלים בדיוק את מה שהם רוצים, שלא צריך להתקמצן על מגבות או על פלסטר", ואחרי שנים של עבודה כאחות סיעודית, ותוך כדי ההתמחות באונקולוגיה, ההיתקלות ההיא עם האחות הראשית הביאה אותה להחלטה שהיא רוצה להתמודד לראשות הוועד. אבל ההנהלה, שלטענתה סימנה אותה, עשתה לה חיים קשים מאוד.

ההנהלה באסותא כוחנית?
"כיום לא. ב-2018 כן".

מה זה אומר?
"הם עשו מה שהם רצו. הרעו תנאים, סניטרים סחבו ארוניות, הבדלי שכר, פיטורים".

ואיך את מתגלגלת לוועד?
"החתמתי 500 עובדים כדי שיעשו בחירות לוועד. להנהלה הוועד הקודם היה נוח, ופתאום הם טענו שהם רוצים לחתום על הסכם קיבוצי, אחרי שלא נחתם הסכם מ-2009, לפני הבחירות. לא הסכמתי. דרשתי שהוועד יקבל את המנדט מהעובדים, ואז נחתום על הסכם. זה התעכב, ושלחתי חתימות נוספות לרשות השיפוט של ההסתדרות. לא ידעתי מה זה, אני אחות, לא הכרתי ועד עובדים. עורך הדין שהיה לצדי אמר לי לצפות פגיעה. הוא אמר: 'תיערכי, כל הכוונות יהיו עלייך'. תוך חודש הזמינו אותי לשימוע".

שימוע על מה?
"על זה שהתלוננה עלי חולה שהזרקתי לה רעל עכברים. היא חיה היום, אז כנראה זה לא היה רעל עכברים. הם לא רצו שארוץ לוועד העובדים, הם ידעו שזה יעלה להם הרבה כסף. הם חשבו שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים. פתאום קיבלו ועד שעוצר להם דברים, עושה סכסוכי עבודה".

מור באסותא. "בהנהלה לא רצו שארוץ לוועד העובדים, הם ידעו שזה יעלה להם הרבה כסף" (צילום: יונתן בלום)

השימוע וההליכים המשפטיים מתמשכים תוך כדי הבחירות, בתרגילים שונים של ההנהלה. יום הבחירות עצמו היה יום ההולדת של התאומים שלה, והיא הגיעה לעבודה כבר ב-6 בבוקר. העובדים היו איתה. "העובדים באסותא היו מאוגדים מקדמת דנא, אבל רצו שיגנו עליהם, רצו תנאי עבודה. ההנהלה עשתה מה שהיא רוצה, ובבית חולים אי אפשר להסתיר כלום מאף אחד. ההנהלה עושה הכול כדי לפטר אותי לפני הבחירות, והתגובה של העובדים היתה כמו של הביביסטים, שככל שרדפו אותי יותר – זה הטריף אותם. כל הזמן אמרו לי 'איזה אומץ יש לך'".

"בכיר בהסתדרות אמר בחדרי חדרים 'אני לא יודע מה היא עשתה, כל ההנהלה של אסותא חמה עליה, לא יודע אם היא תגיע לבחירות'. ביום הבחירות הלכתי לישון שעתיים באוטו אחרי סגירת הקלפיות, כי הייתה לי משמרת לילה, וב-2 בלילה קיבלתי את ההודעה שזכינו".

בבחירות זכתה רשימתה ב-70% מהקולות. תמיכה גורפת. אבל ההנהלה לא הרפתה, וסחבה את ההליכים המשפטיים עם מור עד 2022. רק כשוויתרו על כל ההליכים, בלי אף ניצחון, התחיל המשא ומתן על ההסכם הקיבוצי החדש.

היו לך הבטחות בחירות?
"כן. הבטחתי לבטל את דור ב', הבטחנו הצמדה לבתי החולים הציבוריים, לדאוג לגמלאים, הבטחתי שיהיה פה ועד שידפקו לו חשבון".

מה את עושה כיו"ר ועד עובדים?
"שום דבר לא בא בקלות. יש חוסר אמון קשה, חבית של רעל בין הוועד להנהלה. הדבר הראשון היה התחושה של הברית, שיש פה ועד. לבנות ממינוס, לא מאפס. ההנהלה לא הייתה רגילה לזה שצריך לספור אותנו. בשבוע הראשון באות אלי שתי עובדות ואומרות לי שמפטרים אותן כי סוגרים מחלקה. איך סוגרים מחלקה? מרימה טלפון לקודמתי בתפקיד, אמרה 'לא יודעת'. טיפלתי בזה. שתיהן עדיין עובדות פה".

הסכם קיבוצי שלם בלשון אישה

ביום חתימת ההסכם החדש באפריל האחרון ליוו את מור תחושות קשות. "הכינו הרמת כוסית, ואני אמרתי לעובדים שעד הרגע האחרון לא יגיעו. נכנסתי לחדר, אבל זה היה כבד עלי, הלכתי משם בלי שאף אחד ידע איפה אני, ירדתי לחניון ובכיתי, כי לא רציתי לאכזב אף אחד. איכשהו התנערתי מזה, עליתי חזרה לחדר, ואמרתי להם בואו נחתום".

מור בחתימת הסכם קיבוצי באסותא רמת החייל. "אפילו כתוב 'הסניטריות'. אין סניטריות, אבל זה העיקרון" (צילום: עודד קרני)

בהסכם מצליח הוועד לבטל את דור ב', להשוות את תנאי העובדים לאלו בבתי החולים הציבוריים, ולהשיג עוד תוספות שקליות לעובדי המינהל והמשק. "ההסכם כולו מנוסח בלשון אישה. זו הייתה התעקשות שלי, פעם ראשונה בהיסטוריה. אפילו כתוב 'הסניטריות'. אין סניטריות, אבל זה העיקרון". בהסכם הבא היא מקווה להכניס סעיף שאסותא מתחייבת בו לממן תואר ראשון לילדי העובדים. "צריך לשבור את המעגל, ואפשר לעשות את זה ככה".

"פורום קהלת הוא אויב משותף של עבודה מאורגנת ושל להט"ב"

הקמת האגף הגאה בהסתדרות הייתה פרויקט גמר בלימודי המנהיגות של מור במרכז הגאה בתל אביב. "כולם אמרו לי שאין לי סיכוי, אבל לפני חודש עשינו כנס עם יו"ר ההסתדרות, יו"ר נעמת, ראשי ועדים ונציגים של הקהילה. ראשי ועדים יצאו עם דגלים והניחו בחדרי הוועד. יש לזה חשיבות עצומה. פמפמתי את זה הרבה ליו"ר ההסתדרות, והוא זרם איתי. עכשיו אני רוצה לאגד גם את שאר עובדי אסותא לוועד אחד. נראה אם זה יקרה".

מור בכנס העובד.ת הלהט"ב הראשון בבית ההסתדרות באפריל. "עובד להט"ב, כל עובד, צריך להרגיש בטוח במקום העבודה שלו" (צילום: דוברות ההסתדרות)

האגף הכשיר את מוקדני ההסתדרות לטפל בפניות שקשורות לאפלייה בעבודה על רקע מגדרי או מיני. "עובד להט"ב, כל עובד, צריך להרגיש בטוח במקום העבודה שלו. עד לאחרונה ארגוני הקהילה לא ספרו את ההסתדרות. אני מבינה שההסתדרות היא התנועה החברתית הכי חשובה בישראל, וזה מחלחל לקהילה".

דעותיה על המצב החברתי בישראל נחרצות. היא חוששת מהדרת נשים ומגזענות. הממשלה הנוכחית מפחידה אותה מאוד, וגם הקשר שלה עם פורום קהלת. "פה בדיוק נפגשים להט"ב ועובדים. הנה, האנשים האלו רוצים לפגוע בנו, הם אויב משותף. קהלת לא רוצה להט"ב ולא רוצה עבודה מאורגנת. זה בלי לדבר על האלימות וההטרדות. כשיש ממשלה חשוכה שמנוהלת על ידי גוף מטורף כזה שמכתיב את האג'נדות שלה, זה מפחיד אותי.

"אף ממשלה לא תצמצם את החירויות שלי. לכן אני יוצאת ונאבקת. אבל לא לכל אישה, נערה וילדה יש את הכוחות והפריבילגיות שיש לי. על זה אני נלחמת. אני לא נלחמת בשביל מגי מור. אף אחד במדינה לא מפחיד אותי".