"ביטחון אישי זה על המשטרה. אין לנו משטרה במועצות, אנחנו רוצים לחיות", אומר היום (שבת) ל'דבר' מאהר חלילה, ראש מועצת יפיע. "ראש הממשלה הוא של כולם, ולפי דעתי הוא צריך להגיע לפה, זה כמעט פיגוע, לא מקרה רגיל. אם זה היה קורה בירושלים או נתניה הוא היה מגיע, הם אזרחים שלו. חובה".

ביום חמישי, בעת שישבו במכונית במכון לשטיפת מכוניות ביישוב, נרצחו מטווח 0 הנער בן ה-15 ראמי ובן דודו נעים מרג'יה, איבראהים שחאדה, לואי אבו רג'ב ומוחמד כנאנה. במשטרה ביצעו מעצרים, אבל תחושת הביטחון ביישוב לא השתנתה.

מאהר חלילה, ראש מועצת יפיע. "אם זה היה קורה בירושלים או בנתניה, נתניהו היה מגיע" (צילום: אלבום פרטי)

למרות הפרסומים, טוען חלילה שהשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר וצוותו לא הגיעו ליישוב אלא לידו. "לא ראיתי שהוא הגיע לזירה, אמרו שהוא הגיע אבל לזירה לא הגיע". במהלך השבת התפרסם סרטון שבו נראה עוזרו של השר, חנמאל דורפמן, עושה את צרכיו בפומבי בפאתי היישוב, מול תושבים במקום, אקט שנראה בעיני רבים סמלי ומקומם.

"רמת הביטחון האישי ירדה לשפל", אומר חלילה. "אני בקשר עם המשטרה ודורש שתהיה נוכחות ברחובות ביפיע. אנחנו בימי אבל, ביום שני נחזור לבית הספר עם הדרכות וצוותי פסיכולוגים ורווחה, נעטוף את התלמידים, ונעשה הכול כדי להחזיר את החיים לשגרה".

"האמת היא שאני חושש גם על הבנים שלי, בני 16 ו-19", אומר עימראן קנאנה, שכיהן כראש מועצת יפיע ב-2018-2008, ומתמודד שוב מטעם חד"ש. "אני אומר להם: 'עדיף לך ללכת לרמת ישי לאכול, כי ביישוב ערבי תקבל כדור תועה'. ההורים אומרים לילדים שלהם 'לך תעשה כסף ותלמד, ולך ליישוב יהודי כי שם יותר בטוח'. מי שאוחז בתפיסות של עליונות יהודית, מי שלא רוצה שנשתלב, אני מפנה אליו אצבע מאשימה. מי שרואה בנו אויב, חוטבי עצים ושואבי מים, בטח לא מתנגד לתופעות הלוואי שיש לתפיסה הזו".

"זה לא עניין גנטי של יהודים או ערבים", משיב קנאנה לאמירות שנשמעות ברחוב היהודי נוכח האלימות הגואה בציבור הערבי. "אלו תופעות שיכולות לפקוד כל חברה. להאשים את הקורבן זה הכי קל, אבל צריך להאשים את מי שגרם לתסבוכים. הנשק לא נכנס לחברה הערבית ככה סתם. יש הזנחה ויש עצימת עיניים, ואין אמון לא במפכ"ל, לא בשר ולא במשטרה. אנחנו חולקים את המדינה הזו ואין דרך אחרת – רק להביע סולידריות".

עימרן קנאנה, ראש המועצה לשעבר ומתמודד לראשות המועצה. "מי שרואה בנו אויב, חוטבי עצים ושואבי מים, בטח לא מתנגד לתופעות הלוואי שיש לתפיסה הזו" (צילום: תוקה)

עובדי רווחה ששוחחנו איתם ביממה האחרונה הביעו חשש לבצע את עבודתם ביישוב, פן יבולע להם. "אנחנו מפחדים על עצמנו", אמר אחד מהם, "יש לנו משפחות, אין לי ביטחון שמישהו ישמור עליי. לפעמים יש חוסר אונים. אני עם מטופל וברור מה קורה ומה הוא חושב, אבל ברור גם מי הוא ואי אפשר לטפל בלי לסכן את עצמי".

"ביטחון אישי זה הכי חשוב, בשביל זה הקמנו מדינה", אומר קנאנה. "אין לנו איך לאסוף נשק או לתפוס את הרוצחים, החברה האזרחית לא יכולה למגר תופעות כמו אמל"ח ופשע מאורגן. הבעיה היא שמי שיש לו חוב לא הולך לבית משפט, אלא הולך למשפחת פשע, מעדיפים מערכת אחרת. אם המדינה לא מגינה עלי, אני אפנה למישהו אחר. יש מדינה בתוך מדינה".