הארץ סוערת. הרפורמה המשפטית והדעות החלוקות קורעות חלקים רבים בחברה הישראלית. הזהות הפוליטית של רבים מאיתנו הפכה להיות הדומיננטית. משכך, רבים מעדיפים להימנע ממגע עם "אחרים", ששונים מאיתנו, שחושבים אחרת. רבים מאיתנו מעדיפים להתלכד עם הדומים לנו, לדבר ב"אנחנו" ו"הם".
מעסיקים רבים במשק שואלים את עצמם האם בתקופה מאתגרת כל כך, שבה השוני בין הקבוצות מחודד כל כך, נכון להמשיך ולדבר על "העסקת חרדים". האם כשהאיום הסימבולי על הזהות החילונית ליברלית נעשה מוחשי, נכון להמשיך ולעסוק בניסיון לגייס חרדיות וחרדים לארגון ולהסתכן בכך שאולי גם הארגון ישתנה?
מן הצד השני, גם חרדיות וחרדים בעלי הכשרה מקצועית או השכלה אקדמאית שואלים את עצמם, האם בתקופה רגישה כל כך, שבה חרדי מזוהה אוטומטית כתומך פוליטית בממשלה הנוכחית וברפורמה, נכון לו לחפש עבודה במקומות עבודה חילוניים. אולי עדיף לו לעבוד בתוך הקהילה החרדית ולהסתפק בתפקיד פחות משמעותי ובמשכורת נמוכה יותר.
הקושי לגוון איננו חדש. הוא קיים גם בעיתות שגרה. שני מחקרים שבוצעו במרכז אקרוד מלמדים על הקושי לגוון גם מצד המעסיקים וגם מצד העובד החרדי.
מחקר שנערך לפני כשנה והוזמן על ידי המיזם הלאומי לשילוב חרדים בהייטק, בדק ומצא כי 76% מהמעסיקים חוששים שהעסקת עובדות ועובדים חרדים תצמצם את החופש האישי של העובדים החילוניים.
מחקר עדכני על תעסוקת חרדים, שהוזמן על ידי הקואליציה, גילה שהקושי לגוון נמצא גם אצל החרדים. 69% מהגברים החרדים הצעירים (20-35) מרגישים חוסר נוחות במידה רבה עד בינונית לשהות, לטייל או לצרוך שירותים במרחבים חילוניים. משמעות הדבר היא ששבעה מתוך עשרה גברים חרדים שעולים על אוטובוס בבני ברק ויורדים בעזריאלי בתל אביב, מסתובבים שם כשהם מרגישים אי נוחות. כמין תחושת זרות. יהיו שיאמרו תחושת מהגר. זה בכלל לא פשוט לצאת בכל בוקר מאזור הנוחות ולעבוד במקום שאתה לא מרגיש בו בנוח, לא מרגיש במגרש הביתי שלך.
אז אולי באמת נוותר על שילוב חרדים בארגונים חילוניים? אין ספק שמרחבי עבודה נפרדים הם הפתרון הקל לשני הצדדים. החרדי יעבוד בתוך הקהילה החרדית. הוא ירגיש שם שייך ומוקף באנשים הדומים לו. המעסיק החילוני ימשיך לגייס עובדים חילונים ולא ירגיש איום על החופש האישי שלו.
האמירה שלנו היא חד וחלק לא! התהליך החברתי המדהים שהגיוון התעסוקתי מייצר שווה עשרות מונים יותר מהקושי הכרוך בו.
במחקרים שהזכרנו, גילינו שחילונים וחרדים שעובדים יחד מדווחים על רגשות חיוביים יותר מאשר חרדים וחילונים שאינם עובדים יחד. זאת לא השערה, זה נתון מחקרי!
רוצים להבין איך זה פועל? תעצמו לרגע את העיניים ודמיינו את שילוב חרדים בתעסוקה כמסע אישי של אלפי נקודות אור שעוברות בכל יום את קו הגבול הווירטואלי ממחוז החרדים למחוז החילונים ומהווים שגרירים כפולים. כשהם בעבודה הם הנציגים החרדים, הם מספרים על החברה החרדית ומדבררים אותה. בערב, עם סיום העבודה הפורמלית, הם חוזרים למחוז החרדי ומדבררים את הקול של החברה החילונית.
בכל יום, השגרירים הללו פוגשים אלפי נקודות אור מהצד השני. את אלפי השגרירים החילוניים, עמיתיהם לעבודה, שגם הם שגרירים כפולים. בעבודה הם הנציגים החילוניים, וכשהם חוזרים הביתה בסוף יום, הם יודעים לספר על עמיתיהם החרדים ולדברר אותם. ההיכרות והשיח בין השגרירים לעיתים טעונים ולעיתים נעימים, אך תמיד מנפצים לשני הצדדים סטראוטיפים ודעות קדומות.
שילוב חרדים בתעסוקה נתפס כיעד כלכלי. בפועל הוא גם מסע חברתי של אלפי נקודות אור משני צידי המתרס שחוצות כל יום את הקווים, נפגשות והופכות את החברה שלנו למכילה יותר ולכזו שיכולה להתקיים במרחבים משותפים.
דווקא בתקופה מאתגרת זו חשוב שהמסע הזה יימשך. אין לנו את הפריווילגיה לוותר על התהליך החברתי החשוב הזה.
חביבה אייזלר היא מנהלת הקואליציה לתעסוקת חרדים.
רפאל הבר הוא מוביל תחום תעסוקת חרדים במרכז אקורד שע"י האוניברסיטה העברית.
