דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום ראשון י"ח באייר תשפ"ד 26.05.24
26.7°תל אביב
  • 25.9°ירושלים
  • 26.7°תל אביב
  • 23.9°חיפה
  • 26.2°אשדוד
  • 30.9°באר שבע
  • 36.8°אילת
  • 32.1°טבריה
  • 23.6°צפת
  • 28.5°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
חינוך ורווחה

"אני פונה לממשלה, תצילו אותנו. אי אפשר כל הזמן רק לכבות שריפות"

ג'והינה עדוי דחלה, עובדת סוציאלית מטורעאן שבגליל, מתמודדת יום יום עם הבעיות שמצמיחות את הפשיעה בחברה הערבית: "העוני משתולל, האבטלה גבוהה ואין מספיק הזדמנויות לעבודה" | היא דורשת מההנהגה לפעול לעומק: "חייבים לאסוף את הנשק, לייצר תעסוקה, ולהשקיע בחינוך ובתשתיות"

ג'והיינה עדוי דחלה (צילום: אלבום פרטי)
ג'והיינה עדוי דחלה (צילום: אלבום פרטי)
הדס יום טוב

"אנחנו מתמודדות עם האלימות כל יום מחדש", מספרת ל'דבר' ג'והינה עדוי דחלה, עובדת סוציאלית במחלקה לשירותים חברתיים במועצה המקומית טורעאן שבגליל, "בחברה הערבית, כל יום מתווספות עוד משפחות שכולות שאיבדו את היקר שלהם. כמעט שאין משפחה שלא מכירה מישהו שנפגע או נרצח".

טורעאן נמצאת פחות מ-30 דקות נסיעה מכפר יפיע, שם נרצחו חמישה בני אדם בחמישי האחרון.

"רק לפני חודשיים נרצחה אישה מהכפר שלי, שנישאה וחיה בכפר כנא הסמוך, בעת  ששיחקה יחד עם שני ילדיה הקטנים ובעלה. הם ישבו במקום הכי בטוח, בחצר הבית. אין אחד שלא מרגיש שהמצב הזה מאיים על החיים שלו ושל משפחתו, אין תחושת ביטחון".

ב-23 השבועות מתחילת שנת 2023 נרצחו 102 גברים, נשים וילדים מהחברה הערבית, כמעט פי שלושה מהתקופה המקבילה בשנה שעברה. רק בשבוע החולף התווספו לרשימה הזו תשעה בני אדם. ב-23 השבועות האלה, 72% מהנרצחים בישראל היו מהחברה הערבית, אך המשטרה הצליחה לפענח 11 מקרי רצח בלבד.

האלימות היום יומית בחברה הערבית מובילה למשבר נפשי וחברתי משמעותי, שהמענים אליו דלים מאוד. רשויות הרווחה בחברה הערבית סובלות במחסור קיצוני בכוח אדם, מחסור בליווי והדרכות, מחסור במענים ובמשאבים טיפוליים, ובנוסף העובדים הסוציאליים חשופים וסובלים מאלימות ואיומים.

עדוי דחלה והעובדות סוציאליות ביישובים הערביים מתאמצות לתת מענה למצוקות, בזמן שגם הן מתמודדות עם החרדה המתמדת על חייהן וחיי ילדיהן ובני משפחותיהן. לקראת כנס הצדעה לעובדות ולעובדים הסוציאליים, יחד עם ח"כ ושר הרווחה לשעבר מאיר כהן (יש עתיד) בשלישי הקרוב, היא מספרת ל'דבר' על העבודה בלשכת רווחה ברשות מקומית ערבית בעיצומו של גל הפשיעה.

"כשלאבא אין יכולת לספק את הצרכים הבסיסיים של הילדים שלו, הם מגיעים בקלות רבה לעבריינות, סמים ואלימות"

לדברי עדוי דחלה, המצב בחברה הערבית גורם לעלייה מדאיגה בגל האלימות, מה שמוביל למלחמה קשה על האפשרויות. "העוני משתולל, האבטלה גבוהה ואין מספיק הזדמנויות עבודה. לנוער ולצעירים אין תעסוקה."

"בכפר שלי פועלים מתנ"ס, חוגים ותוכניות קידום נוער, ולבני הנוער יש מסגרות תמיכה", היא מספרת, "אך ביישובים ערביים רבים המצב לא כך. חסרים מענים לבני נוער, מסגרות טיפול, שיקום, ובילוי. תוכניות הממשלה למלחמה באלימות נשארו על המדפים, והתקציבים שהובטחו הוקפאו ולא הוזרמו.

"כאשר לאבא אין יכולת לספק את הצרכים הבסיסיים של הילדים שלו, וכשלנער אין מה לעשות חוץ מלהסתובב, הם מתדרדרים לעולם העבריינות, הסמים והאלימות ומגיעים בקלות רבה לעולם הפשע. המשטרה לא עושה מספיק, אין אכיפת חוק, אין רתיעה, והנשק קל להשגה."

"אני כל הזמן שואלת את עצמי מה אנחנו יכולים לעשות, איך אפשר להציל את המצב? אני פונה לממשלה, לממסד, תצילו אותנו. הקווים האדומים נחצו, וצריך לפעול בכל הכוח. אי אפשר כל הזמן רק לכבות שריפות. זה מצב של טרור, והמדינה חייבת להכריז על מצב חירום. חייבים לאסוף את הנשק, לייצר תעסוקה, ולהשקיע בחינוך ובתשתיות".

היא מתקוממת על התפיסה שרואה במצב בעיה של החברה הערבית בלבד. "אנחנו חלק מהמדינה. אנחנו כולנו גרים על אותה חלקת אדמה קטנה, ערבים ויהודים,  עובדים וגרים אחד עם השני, ומה שקורה אצלי משפיע עלייך. חייבים להפנים שכולנו צריכים להתגייס כדי להילחם בזה, ושהמדינה צריכה להסתכל באופן שווה על כל אזרחיה ולשרת אותם באופן שווה".

1,000 נפשות לעו"ס

עדוי דחלה (46) מתגוררת בטורעאן, בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית, וכבר 23 שנה שהיא עובדת במקצוע במועצה המקומית. כיום היא מחזיקה בשלושה תפקידים: עו"ס לעניין סדרי דין, עו"ס משפחות ועו"ס לנערות במצוקה. במקביל לעבודתה היא עוסקת בפעילות ציבורית: היא משמשת כציר באיגוד העובדים הסוציאליים במחוז צפון, חברת ועד עובדים במועצה המקומית, חברת ועד נעמ"ת במרחב נצרת, וגם פעילה ומתנדבת בקהילה. גם בעלה עובד סוציאלי, ויחד הם הורים לשלושה.

כעו"ס משפחה, עדוי דחלה היא אחראית לתכלול הטיפול במשפחות שמגיעות לקבל את  השירותים בתחומים בה היא עובדת. התהליך כולל הערכה פסיכוסוציאלית, דרכה נקבעים שלל הטיפולים שהמשפחה צריכה. כעו"ס לסדרי דין, היא מטפלת בפניות מבתי משפט לענייני משפחה ובתי דין שרעיים בארץ. זה כולל קיום פגישות  עם ההורים והילדים, איסוף כל האינפורמציה והנתונים מכל המטפלים והגורמים הרלוונטיים, עריכת ביקורי בית, צפייה באינטראקציה בין הורה לילד, בדיקת טובת הקטינים והמשפחה, והתייעצויות עם אנשי מקצוע, מנהלת הלשכה והמפקחת. לאחר עבודה מקיפה, מהימנה ומקצועית, היא כותבת תסקיר ומגישה לבית המשפט. תהליך ההכנה של כל תסקיר לוקח בין שבועיים-שלושה.

"זה לא פשוט לקחת את כל התפקידים האלה, אבל זו השליחות שלי, אני עושה מה שאני אוהבת, ואוהבת מה שאני עושה", היא אומרת, "אני נותנת לזה את כל הזמן שלי, אני עושה את המקסימום שאני יכולה, וככה גם החברות שלי למקצוע. אנחנו מאוד מגויסות, רוצות לשנות ורוצות לתמוך ולעזור, אבל העומס רב, והתגמול לא הולם".

העומס העצום שמתארת עדוי דחלה יכול לספק תשובה חלקית לסיבות לגל האלימות, ולקושי להתמודד עם השלכותיו. "עו"ס משפחה במשרה מלאה אמורה לטפל בין -60-40 תיקים, אבל בגלל העומס והמחסור, אנחנו מטפלות ב-200", אומרת עדוי דחלה, "עם 5-4 נפשות במשפחה, זה כמעט 1,000 נפשות לעו"ס. זה בלתי נתפס. אנחנו עובדות הרבה, וקשה מאוד, ובסוף זה לא מספיק מתגמל. זה כמו ביצה ותרנגולת, כי בדיוק בגלל זה גם יש מחסורם קשים.

"בפריפריה יש פחות תקציבים, פחות מענים, פחות כוח אדם"

במחקר האחרון של קרן ברל כצנלסון, שפורסם בכנס לציון יום העו"ס בכנסת במרץ האחרון, עולה ש-44% מהעובדות הסוציאליות חושבות לעזוב את המקצוע. אם זה אכן יקרה, אז מערך השירותים החברתיים בארץ יקרוס. 83% מהעובדות דיווחו שהיו עדות לאיומים או נפגעו מאלימות, ו-58% מהעוס"יות מעידות שקשה או קשה מאוד לעבוד לאורך זמן במקצוע."

עדוי דחלה מציינת ש"יש מחסור בעובדים סוציאליים בכל מקום בארץ", אך לדעתה יש אי שוויון בין הרשויות המקומיות. "ברשויות הגדולות והמבוססות יש יותר מענים, יותר תקציבים, מאמצים פרדיגמות מקצועיות. כשמתרחקים לפריפריה, ללשכות היותר קטנות, ובמיוחד בחברה הערבית, יש הרבה פחות תקציבים, פחות מענים, פחות כוח אדם".

נוסף על כך, היא מדגישה שגם הפרטת שירותי הרווחה בחברה הערבית ובכלל מרחיקה את האופציה לתת טיפול ראוי. "זה מפחית במעמד העו"ס בלשכת הרווחה. אין לנו הרבה ידע ומידע לגבי מה קורה באותם שירותים מופרטים, לא נעשים עליהם מחקרים, ואין לנו עליהם שום שליטה".

"אנשים שמגיעים לשירותי הרווחה הם אנשים מוחלשים. זה לא אומר שהם נולדו חלשים, זה אומר שהחברה היא זו שמחלישה אותם, והם זקוקים ליד המכוונת גם מבפנים וגם מבחוץ. אני מאמינה בעצמי, וגם בחברות ובעמיתות שלי למקצוע, יש את הידע, היכולת, המיומנויות, והכלים, אנחנו צריכות לעבוד בתנאים יותר מכבדים, תגמול הולם, הפחתת עומס, הגברת כח אדם, יישום תוכניות הממשלה, ופיתוח מענים ותוכניות שהולמים לצרכים"

"בעקבות המאבק שלנו עלתה התדמית שלנו בציבור"

עדוי דחלה גאה מאוד בחברותה באיגוד העובדים הסוציאליים בהסתדרות. "יש לנו גב חזק, האיגוד דואג לזכויות העובדים לצד בניית מדיניות חברתית. המאבק החשוב שניהלנו בשנים האחרונות הצליח והוביל ל'רפורמת הישג' ושיפור תנאי השכר, לתוכנית המוגנות שמיושמת ב-95% בלשכות הרווחה בארץ, ולהכנות לקראת השלב השני של הרפורמה.

"בעקבות המאבק הזה גם עלתה התדמית שלנו בציבור. הציבור רואה את העבודה הקשה, ומאמין בנו ובדרך שלנו, ויותר אנשים חושבים שזה צריך להיות מקצוע מתגמל ומרכזי, וזה מאוד חשוב בעיניי".

האיגוד, אומרת עדוי דחלה, מתגייס למען החברה הערבית. "הייתה התגייסות מאוד משמעותית במאהל המחאה נגד האלימות בחברה הערבית, מול קריית הממשלה,   לפני שבוע. חברי האיגוד בהנהגת היו"ר ענבל חרמוני, הגיעו והשמיעו את הזעקה. מתייחסים לזה בכובד ראש ונותנים לחברה הערבית המון מקום, כבוד והבנה".

"המדינה שולחת אותנו, ואז קוראת לנו בריונים"

מנגד, קשה לה מאוד עם היחס שהיא ועמיתותיה לעבודה מקבלות מחלק מחברי הכנסת. "כשראיתי את המתקפה שהייתה בכנסת בשבועות האחרונים על העובדים והעובדות הסוציאליים, הזדעזעתי. המדינה שולחת אותנו, ואז קוראת לנו בריונים. אני הייתי מצפה מאותם נבחרי ציבור שהיו בישיבה להפסיק את האלימות הזו. אנחנו שליחות של החוק, ובטח שלא מוציאות תינוקות בבריונות, זה פשוט בושה וחרפה.

"את המקצוע שלנו לומדים באוניברסיטה, יש עליה בפניות ללמוד לתואר שני ולהתמחויות. כל הזמן אנחנו מקבלות הכשרות והשתלמויות, לא עובדות לבד, לא מנותקות מהסביבה, מתייעצות עם הפיקוח, המנהלות, עמיתות בעבודה, אנשי מקצוע,  פסיכולוגים, מקיימות דיונים וועדות תסקירים, ועדות תכנון טיפול והערכה. אני שולחת לבית המשפט המלצה לתוכנית טיפול, והשופט הוא שמחליט".

"מי שהציל נפש הציל עולם ומלואו"

למרות כל הקשיים, עדוי דחלה וחברותיה בוחרות להתמודד עמם כל בוקר מחדש. "אנחנו בוחרות להישאר כי בעבודה שלנו יש סיפוק עצום. כל העבודה המורכבת הזו הופכת לפרי טעים כשחל שיפור, כשרואים חיוך עולה על פנים של ילד, ילדה, נער או נערה, מבוגר או מבוגרת, שאת עובדת איתם וחייהם השתפרו".

"להיות עובדת סוציאלית זה להיות לצד המשפחות ברגעים הכי קשים, זה למען כל האוכלוסיות, המוחלשות, ואף האוכלוסיות החזקות שאולי יזדקקו לתמיכה בשלב מסוים בחייהם. אנחנו לא עושות קסם, אך אנחנו מגייסות את הכוחות שבתוך האדם, אנו מאמינות בכוח הטמון בכולם. יש לנו ראייה מערכתית שלא מאשימה את האדם במצוקה שלו.

"אנחנו מסתכלות רחב, על המבנה החברתי, על החוקים ועל המדיניות, עובדות לפי הקוד האתי, ערכי וכללי המקצוע. המקצוע עומד על שלושה דברים: ידע, מיומנויות וערכי; מתן כבוד ללקוחות, ושאיפה להבטיח את עצמאותו, זכויותיו, ואחריותו, והימנעות מאפליה; והושטת עזרה ללקוחות בהרחבת טווח ההזדמנויות שלהם ויכולתם לקבל החלטות. העבודה שלנו היא רגישת תרבות, מתחשבת באדם: ערכים אישיים, השקפת עולמו, והאמונה שלו.

"אנחנו מתערבות בהרבה רבדים ומעגלים, ברמת הפרט, משפחה, קבוצות, קהילה וחברה. על אף כל האתגרים, אנחנו ממשיכות למען המוחלשים, למען הצדק החברתי, זה חלק בלתי נפרד מהחזון שלנו, חזון שמקדיש המון למען קבוצות, ואוכלוסיות בחברה. אנחנו עובדות קשה על מנת להסיר סטיגמה משירותי הרווחה, אנו משרתות אנשים מכל מקום ומכל מעמד, נותנות את הכבוד והפרטיות לכולם, תפקידנו הוא לחולל שינוי.

"כשאת נכנסת לתמונה ובזכות זה השתקמה משפחה, חזר קשר בין הורים לילדים מנותקי קשר, נערה הפסיקה להיפגע, הצליחה לצאת ממעגל המצוקה והאלימות, יצאה ללמוד והתחילה להתקדם, אין דבר כמו זה. זה ממלא אותי כל פעם מחדש, ונותן תקווה. למרות כל הקשיים והאתגרים, אני מאמינה שמי שהציל נפש הציל עולם ומלואו. אלה הערכים עליהם גדלתי, ומקצוע העבודה הסוציאלית הוא הגשמה לאותם ערכים".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
פעמון

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״

נרשמת!