מעבר אנרגטי ממשק עתיר פליטות פחמן למשק דל פחמן חיוני לבריאות הציבור, להפחתת זיהום אוויר, לעמידה במחויבות הבינלאומית של ישראל, לעתיד התעשייה הישראלית ולעתיד התעסוקתי של העובדים בתעשיות מזהמות.
חיוניות זו תקפה הן לדור הזה והן לדורות הבאים. ישראל התברכה במאגרי גז, שכבר כיום תורמים להפחתת פליטות פחמן וזיהום אוויר, אך התועלת הזו מוגבלת.
הדבר החכם ביותר שישראל יכולה לעשות עם רווחי הגז הוא לתמרץ את המעבר הזה, כדי לשפר את בריאות הציבור, לפתח מקורות פרנסה חדשים ולדאוג לאלפי העובדים בתעשיות מזהמות כיום להסבות והכשרות נדרשות. מעבר כזה גם ישמר את עתיד התעשייה הישראלית, בכך שהוא יתמודד בהצלחה עם הטלת מכס על מוצרים שיוצרו במשקים עתירי פליטות פחמן בדגם שקבע האיחוד האירופי וצפויים לחול במדינות נוספות.
כיום, הקרן למען אזרחי ישראל היא קטנה מאוד, אך היא צפויה לגדול בהתמדה בשנים הבאות, כשרוב הכסף של אזרחי ישראל יורחק, בחוק, מאזרחי ישראל, ויושקע דווקא בחו"ל. רק חלק קטן מהכסף יגיע לתקציב המדינה, כתשלומי ריבית מהקרן.
הקרן לא מקצה כלל כספים לאנרגיות מתחדשות בישראל ואפילו לא למחקר. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הסביר שאמנם החוק מחייב להתייחס לכך, אבל הוא קובע שההקצאה עומדת על אפס.
המודל של קרנות ריבוניות והרחקת ההון מהתקציב מבוסס על כמה טיעונים, שלא תקפים לכלכלה הישראלית. נתוני הכלכלנית הראשית שפורסמו בשבוע שעבר מאפשרים לבסס החלטה להסיט את הכספים מהשקעה בחו"ל לטובת מעבר אנרגטי מואץ בישראל.
משבר האקלים הופך את טיעון הצדק החלוקתי על ראשו
טיעון הצדק החלוקתי בין הדורות, שלפיו לא ראוי לתת לדור הנוכחי ליהנות ממשאב חד-פעמי על חשבון הדורות הבאים, לא רלוונטי למציאות של משק מזוהם, מזהם ועתיר פחמן. מעבר אנרגטי דווקא מתחשב בצורה הולמת בצורכי הדור הזה ומניח תשתיות קריטיות לדורות הבאים – אוויר נקי, תעשייה תחרותית ברמה הבינלאומית ותרומה לבלימת משבר האקלים, כדי להקל על הדורות הבאים לשרוד.
למשק כבר יש כרית ביטחון למצבי חירום
הקרן למען אזרחי ישראל משפיעה ברמה המאקרו-כלכלית, ככל שאזרחי ישראל מייבאים פחות דלקים מחו"ל, ונשענים יותר על אספקה מקומית של גז. חלק מההשפעה זו כבר מופנמת בכלכלה, וחלק אחר מנוטרל על ידי בנק ישראל, שמשתמש בהשפעה זו של משק הגז כדי להגדיל את יתרות הדולרים של ישראל ולייצר כרית ביטחון עצומה, שעומדת כיום על 200 מיליארד דולר, שאפשר להשתמש בה למצבי חירום.
להשוואה, לפי תחזית הכלכלנית הראשית, רק ב-2050 תגדל הקרן לטווח שנע בין 42 מיליארד דולר ל-49 מיליארד דולר, ולכן היא לא נחוצה ככרית ביטחון נוספת. אם הכספים יושקעו בישראל במקום בחו"ל, יוכל הבנק לרכוש עוד דולרים כדי לאזן את ההשפעה על שער החליפין.
הקרן למען אזרחי ישראל קטנה ביחס לעולם, ולא מצדיקה את קיומה
בהשוואה בינלאומית, הקרן ישראלית מתמקמת במקום האחרון בין קרנות ריבוניות. גם ב-2050 הקרן תעלה למקום הרביעי מהסוף.
רק נורבגיה, ערב הסעודית ונסיכויות נפט ערביות מחזיקות קרנות עם כספים בשיעור שמתקרב לתוצר השנתי שלהן ומעלה. כשם שניתן להתפלא על היעדרה של רוסיה מהרשימה, שההכנסות שלה ממשאבי טבע גדולות, אך ללא קרן, תקציב המדינה תלוי בתנודתיות של הכנסות אלו, לרבות הסנקציות הנוכחיות ממדינות המערב, אפשר להתפלא על קיומה של הקרן למען אזרחי ישראל, מזערית ביחס לאחרות, בלי צורך מספיק מוצדק.
הנתח של ישראל ברזבות הגז העולמיות הוא 0.4% בלבד. למרות יתרונות מקומיים ואסטרטגיים שמאגרי הגז יכולים לספק, ישראל היא לא מעצמת גז, אלא מפיקת גז קטנה.
גודל הקרן, שהוא מזערי ביחס לתוצר כיום, יהיה כ-3% מהתוצר בלבד לקראת 2050, ולא יגדל מעבר לכך. פירושו של דבר שאין בכך השפעה מאקרו-כלכלית כבירה. במודל הנוכחי של הרחקת הכספים לחו"ל, תרומת כלל ההכנסות מגז (תמלוגים, מס חברות וריבית על קרן אזרחי ישראל) לתקציב המדינה תגיע לשיא כבר ב-2025.
מדובר בסכום לא גבוה, ששווה לפחות מ-0.25% מהתוצר. תרומה זו תישחק בהדרגה עד 2050, למרות הגידול בהכנסות, מפני שהמשק צפוי לצמוח מהר יותר. לחלופין, אם כלל כספי הגז יושקעו בישראל, תרומתם הכלכלית והחברתית צפויה להיות גדולה בהרבה, באמצעות הקדמת השקעות חיוניות.
רווחי הגז מגיעים בעיקר לחברות הגז, אך חלק משמעותי מגיע למדינה: כמעט 12% כתמלוגים; סכום נוסף, בערך מחצית מהתמלוגים, מגיע כמס חברות; וסכום נוסף מגיע לקרן למען אזרחי ישראל כמס רווחי יתר. נתח זה עמד על אפס ברוב השנים, אך מהשנה שעברה הוא מתחיל לצמוח באופן משמעותי. מ-2025 הנתח של רווחי היתר צפוי להיות גדול יותר מהתקבולים לאוצר המדינה ממס חברות ותמלוגים.
התרומה של הריבית מהקרן ככסף לתקציב המדינה תגיע בשיא ל-4.5 מיליארד שקלים בשנה ב-2050. זה סכום גדול, אך עד 2050 משמעותו תהיה קטנה בעשרות אחוזים לעומת היום. לעומת זאת, הכנסות הקרן נטו, שמיועדות להשקעה בחו"ל, יגיעו ל-4.5 מיליארד שקלים כבר ב-2027, ויורחקו מישראל.
אם בעשור האחרון, המדינה לוותה כספים באגרות חוב בריביות אפסיות ואפילו שליליות ריאלית, כיום, בעידן של אינפלציה וריביות גבוהות של הבנקים המרכזיים, מזנקת גם הריבית על הלוואות שלוקחת המדינה. יצירת מקורות הון לא יקרים להשקעה בחברה הישראלית היא חיונית כדי לבצע השקעות נדרשות, ללא התנפחות של העלות שלהן. עד כה, ישראל כמעט לא השקיעה בהיערכות להתחממות הגלובלית, אירוע שיתרחש בוודאות ויקשה על כמעט כל סוגי התשתיות בישראל. גם ההשקעות במעבר אנרגטי נמוכות, וכך גם יעדי המדינה להפחתת פליטות.
שימוש בכספי הגז לטובת מעבר אנרגטי הוא הצעת שימוש צודקת מאין כמוה. אם כיום הגז הוא בעל תרומה סביבתית נטו לסביבה, זה רק מפני שישראל צרכנית כבדה של חומרים מזיקים עוד יותר כמו נפט, תזקיקי נפט ופחם. שימוש בכספי הגז כדי לממן גמילה מכלל הדלקים הפוסיליים היא אפשרות צודקת, חיונית, דחופה, בעלת תרומה חשובה לבריאות הציבור וכן לעתיד התעשייה.
האיחוד האירופי כבר קבע הטלת מכס שיחול בעתיד על סחורות שיוצרו במשקים עתירי פליטות פחמן, ומעבר אנרגטי דרוש כדי לשמור על התעשייה הישראלית תחרותית ברמה הבינלאומית.
נוסף על כך, בישראל יש עשרות אלפי עובדים בתעשיות מזהמות, ומעבר אנרגטי שלא מנוהל כהלכה עלול לפגוע בהם שלא לצורך. דרושה השקעה מדינתית ביצירת רשת ביטחון לאותם עובדים בתחומי ההכשרה, ההסבה המקצועית וכן בהכוונת מקומות עבודה חדשים, בתעשיות נקיות. כך תימנע ישראל מהמצב שמתרחש כיום בארצות הברית, שם האנרגיות המתחדשות מייצרות יותר מקומות עבודה מאשר סגירת מקומות עבודה בתעשיות מזהמות, אך מבחינה גיאוגרפית הן לא ממוקמות באותם אזורים ולא רלוונטיות לחלק גדול מעובדי התעשיות הוותיקות.
גישה זו, שמכונה 'מעבר הוגן', חיונית לקבלה החברתית של המעבר האנרגטי למשק דל פחמן, וכן למניעת השפעות לא רצויות כמו הרחבת פערים ועוני, כפועל יוצא של התפתחות חיובית בנושא בריאות הציבור והיערכות החברה הישראלית למשבר האקלים.
