"מקסיקו סבלה במשך למעלה מארבעים שנה מצעדי מדיניות שמרנית, שצמצמה את רשת הביטחון של העובדים", אומרת ל'דבר' לואיסה מריה אלקלדה לוחאן, מזכירת העבודה והרווחה של מקסיקו. בחמש השנים שהיא מכהנת בתפקידה, היא הובילה שינוי מגמה: חיזוק זכויות העובדים והאיגודים המקצועיים, לצד השקעות ממשלתיות בחינוך, ברווחה ובקידום תעסוקת צעירים, ששינה את פני החברה המקסיקנית.

לוחאן, חברה במפלגה הסוציאל דמוקרטית "תנועת ההתחדשות הלאומית" (MORENA), מכהנת בתפקידה מ-2018 תחת הנשיא אנדרס מנואל לופז אוברדור. מפלגתה, שזכתה לאהדה רבה, תומכת במגוון אתני, דתי, תרבותי ומיני, כיבוד זכויות אדם ודאגה לאיכות הסביבה. בשיחה שנערכת בוועידת ארגון העבודה הבינלאומי בז'נבה, היא מספרת על הדרך לשינוי.

ברוח זו, לוחאן מגדירה עצמה כמתנגדת למדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית שמקסיקו אימצה מאז שנות ה-80. "המודל הניאו-ליברלי נכשל במקסיקו. לא סתם הוא הפך לשם נרדף לשחיתות. מקסיקו התקשתה למשוך השקעות זרות, והפכנו לאחת המדינות עם השכר הנמוך ביותר בעולם, עם אי שוויון ופערים עצומים, עוני גובר והתרחבות חסרת תקדים של עבודה לא פורמלית".

"הפעולה הראשונה הייתה להחזיר את שכר המינימום"

פרדיגמת העבודה שהממשל הנוכחי במקסיקו מקדם מתמקדת בשמירה על זכויות העובדים ויצירת מנועי צמיחה שמבוססים על השקעה בתשתיות, הכללת יותר אוכלוסיות בשוק העבודה והתאמת החינוך וההכשרה המקצועית לשוק העבודה המתפתח.

איך באה לידי ביטוי הפרדיגמה הזאת בפועל?
"הפעולה הראשונה שלנו הייתה להחזיר את שכר המינימום באמצעות דיאלוג עם המעסיקים והאיגודים המקצועיים, ויצירת קונצנזוס של רצון טוב. תוך ארבע וחצי שנים הצלחנו לשחזר 90% מכוח הקנייה במקסיקו. במובן מסוים, ההחלטה הזו לבדה פירושה ש-19% מהאוכלוסייה שלנו יצאו מעוני בעזרת עבודה, צמצמנו את פערי השכר בין גברים לנשים ב-25%, והבטחנו רמה מינימלית מסוימת של רווחה. יותר אנשים יכולים להתקיים מעבודתם".

עובדי תעשיית הנפט במקסיקו. "מדיניות השכר היא אחת הדרכים היעילות ביותר לחלוקה טובה יותר של העושר" (צילום: דריו לופז, AP)

מטרה נוספת שסימנה לוחאן היא חיסול שיטות להעסקה פוגענית שהפכו רווחות במקסיקו. כך למשל, קידמה השרה חקיקה שצמצמה את קבלנות המשנה ומיקור חוץ, שהיו רווחות ביחסי העבודה במדינה. "אנחנו מכוונים להעלות מחדש את הערך של העבודה. התקדמנו בשמירה על זכותם של העובדים להשתתף ברווחי החברה. מדיניות השכר היא אחת הדרכים היעילות ביותר לחלוקה טובה יותר של העושר".

את מדברת על עולם העבודה בהקשר של צדק חברתי. מה מקומם של חינוך והכשרה מקצועית ביצירת צדק חברתי?
"אני עסוקה בשאלה איך אפשר לשפר את מערכות החינוך כך שיתאימו לעידן שלנו ולמציאות המשתנה שבה אנחנו חיים. חשוב לי שההשקעות שאנו משקיעים בחינוך יהיו רלוונטיות. חלק מהעניין הוא לבחון מה קורה במעבר מבית הספר לעבודה".

מה נעשה בהיבט הזה עד כה?
"הקמנו רשת של אוניברסיטאות באזורים שמעולם לא היו בהם אוניברסיטאות. לא הייתה גישה לחינוך גבוה, וכישרונות של צעירים רבים התבזבזו. לא הייתה להם גישה לשוק העבודה. למשל, באוניברסיטאות החדשות מתמקדים גם בנושאים מקומיים, כמו קיימות. ניקח למשל את ג'ונגל הצ'אפאס, שהתארים שלהם מתמקדים בחקלאות ובחקלאות יערות. אצל בני הצ'יוואווה שמתגוררים בצפון המדינה שבה הכרייה חשובה, ראינו דחיפה למדעים הקשורים לכרייה, לדרגות שיקום סביבתי".

"המשמעות היא שעלינו לנסות להגיע להתאמה יעילה וטובה יותר לא רק עם המציאות החינוכית, אלא גם עם המציאות שלנו. אנחנו מדברים על פרויקטים עתידיים לשלוש, חמש ואפילו עשר השנים הבאות. ברור לנו שנזדקק לכל הנוער הזה, לכל הילדים הצעירים האלה. אנחנו חייבים לתת להם חינוך מתאים, כדי שתהיה להם גישה לשוק העבודה".

"ב-2018 היו 17.5 מיליון צעירים שלא עבדו"

מה המשמעות של המדיניות הזאת ביחס לשיתוף צעירים בשוק העבודה?
"זה תחום שלא היה מטופל בכלל. ב-2018 היו 17.5 מיליון צעירים שלא עבדו, ולא כי הם לא רצו, אלא מפני שלא היו להם ההכשרה והכישורים המתאימים. לא היו להם הזדמנויות. בעבר צעירים ממש הודרו משוק העבודה. לשם כך הוצאנו לפועל תכנית 'צעירים בונים את העתיד' שנועדה לתת לצעירים הכשרה רלוונטית לשוק העבודה.

מנקה רחובות במקסיקו. "המספרים הנמוכים ביותר של אבטלה בקרב צעירים שראינו ב-20 השנים האחרונות" (צילום: ג'ו קברטה, AP)

"כחלק מהתכנית, 2.75 מיליון צעירים עבדו כחניכים בחברות ועסקים קטנים ובינוניים ולמדו את המקצוע מהשטח, מהחיים האמיתיים, במשך שנה. חניכי התוכנית מקבלים מלגה ממשלתית שוות ערך לשכר המינימום במהלך השנה, ורוכשים את הכישורים והמיומנויות הדרושים בתעשייה. אין תקדים במקומות אחרים בעולם לתוכנית בקנה המידה החברתי הזה, שמאפשרת שילוב צעירים בשוק העבודה".

אילו תוצאות ראיתם?
"במהלך שנתיים צעירים וצעירות השתתפו בתוכנית וקיבלו הכשרה מקצועית רלוונטית. 69% מהמשתתפים היו נשים. כיוונו לאנשים בגיל 29-18 שלא למדו ולא עבדו. התוצאות הראו בצורה מובהקת ירידה משמעותית באבטלה. המספרים ירדו ונשארו נמוכים למרות הקורונה. אלה המספרים הנמוכים ביותר של אבטלה בקרב צעירים שראינו בעשרים השנים האחרונות".

'רכבת המאיה' תחבר 5 מדינות למרכז הרפובליקה

מה אתם עושים כדי לשלב יותר קהילות בשוק העבודה?
"הבנו שאנחנו צריכים לתת דגש לא רק לתארים ותעודות, אלא לפתח אצל צעירים יכולות חדשות והתמצאות בטכנולוגיה. בחנו מהם הצרכים בכל אזור במדינה כדי להתאים את המענה. למשל, בצפון מתאים מענה של לימוד תכנות, טכנולוגיה, IT, אבל יש לנו גם את דרום המדינה, שם המציאות אחרת לגמרי. הדרום סובל ממחסור בתשתיות ואין תעשייה".

"כממשלה, הבנו שעלינו להקים מוקדי פיתוח שונים שיאפשרו לנו ליצור צמיחה אמתית. דוגמה לזה הוא פרויקט שאנחנו דוחפים בכל הכוח, שקראנו לו 'רכבת המאיה'. זוהי רכבת שתאפשר לנו להתחבר לחמש מדינות שונות של הרפובליקה באזור המאיה כדי לפתח תיירות. במקביל, אנחנו מקימים הכשרות לעבודה בענף לנשים וגברים באזורים הללו".

"בנוסף הולך ונבנה גם נתיב הסחר שיחבר בין חופי האוקיינוס ​​השקט לבין חופי האוקיינוס ​​ האטלנטי, שיעזור ליצור ולפתח את התעשייה".

מהו, לדעתך, המפתח להצלחה של התוכנית שלכם?
"אחת הרפורמות המשמעותיות ביותר שלנו הייתה הבטחת החופש והדמוקרטיה באיגודים המקצועיים. העובדים בוחרים באמצעות הצבעה אישית, חופשית, ישירה וחשאית את המנהלים שלהם. זה מאפשר להם להשתתף באופן פעיל, לנהל משא ומתן קיבוצי".

מה עמדתך לגבי הטענה שארגוני עובדים חזקים מבריחים השקעות חיצוניות?
"אני מכירה את הטענות הללו. אני גאה להוכיח שמדיניות שתומכת בזכויות עובדים ומעניקה כבוד לעבודה, רחוקה מליצור אי-יציבות ולהפחיד משקיעים. המציאות היא הפוכה ואנחנו רואים את התוצאות שלה: למרות המגפה, מצב התעסוקה שלנו הוא הטוב ביותר שהיה במדינה מזה עשרות שנים. אנחנו רואים עלייה באחוזי העסקה פורמליות, רמות שכר גבוהות מאי פעם ובמקביל עלייה קבועה בהשקעות זרות".

בשנים האחרונות חתרת להצטרפות לאמנות בינלאומיות בתחום יחסי העבודה.
"קידמנו את חופש ההתארגנות של האיגודים והעצמאות לנהל משא ומתן קיבוצי, בהתבסס על אמנות של בינלאומיות של ILO, שאשררנו לאחרונה. חתמנו ​​גם על אמנות שנוגעות לעובדי ועובדות משק בית ונגד אלימות והטרדה בעולם העבודה. עשינו את זה במסגרת שיתוף פעולה וסולידריות בינלאומית, וה-ILO סייע לנו לסמן את רמות הבסיס לזכויות שאליהן כיוונו".

"במהלך הוועידה הנוכחית חתמתי על מסמך האשרור של אמנה 29 של ה-ILO בנושא עבודה בכפייה. אנחנו מתקדמים גם בתהליך אשרור האמנה בנושא בריאות ובטיחות בעבודה ובנושא בטיחות במכרות. חשוב לי לאשרר את האמנות שנחתמו בעבר מתוך דיאלוג חברתי וחתירה להסכמה פריטטית. אין ספק שבשיתוף פעולה בינלאומי יש הרבה פוטנציאל בנושאים האלה".

"אני מאמינה שזה יסייע למיגור עבודה בכפייה. הוכחה לכך היא יישום המנגנון להגבלת יבוא סחורה המיוצרת בעבודות כפייה. זה מציב את מקסיקו בחזית יישום וכיבוד זכויות יסוד בעבודה".