במסגרת התהליכים שמתקיימים בין מדינת ישראל לבין מצרים והרשות הפלשתינית, בדגש על פיתוח הכלכלה הפלשתינית ושמירה על היציבות הביטחונית באזור, הוחלט לקדם את פיתוח שדה הגז מול עזה (GAZA MARIN).

מימוש הפרויקט כפוף לתיאום בין מנגנוני הביטחון ולשיח ישיר עם מצרים בתיאום עם הרש"פ, ולהשלמת עבודת המטה הבין-משרדית שמובלת על-ידי המטה לביטחון לאומי, לצורך שמירת האינטרסים הביטחוניים והמדיניים של מדינת ישראל בסוגיה.

אי אפשר להעריך בשלב זה את ישימות התכנית, כמו גם את הימצאות כמויות מסחריות של גז באתר המיועד. ברצועת עזה  קיימת תחנת כח קטנה שפועלת כיום על סולר המסופק מישראל באופן קצוב. כושר הייצור עומד הספק מקסימלי של כ-140 מגה-ואט. כזכור הרשות הפלסטינית אינה שולטת ברצועת עזה, אלא ארגון הטרור חמאס.

קידוחים ראשוניים העריכו ששדה הגז מכיל כ-25 BCM בגז, כמות קטנה לעומת כ-1,000 BCM גז בשדות הגז שהתגלו עד כה במים הכלכליים של ישראל.

מבחינה סביבתית יש יתרון בכך שהמאגר עשוי לספק עזה גז במשך שנים ארוכות במקום סולר יקר ומזהם בהרבה, אלא שמקור במשק האנרגיה אמר ל'דבר' שמאחורי התכנית הישראלית עומד שיתוף פעולה עם מצרים, שרוצה את הגז לעצמה – בייחוד ליצוא לאירופה וגם למשק המקומי.

יצוא גז ממצרים, באמצעות הנזלה, הינה פעולה בעייתית בהרבה מבחינה סביבתית, שגורמת לאבדן 30-15 אחוזים מהגז בתהליך ההנזלה והאידוי, שנפלט לאוויר ומהווה גז חממה עוצמתי בסדרי גודל לעומת פחמן דו חמצני שנפלט לאחר שריפת גז בתחנת כח.

אם וכאשר הפיתוח יצליח, מי שייהנה מרווחי הגז היא קרן ההשקעות של הרשות הפלסטינית, שתזכה לקבל מקור הכנסות משמעותי.

סוגיה נוספת שעשויה לשבש את פיתוח השדה היא עמדת ארגון חמאס, השולט ברצועה אך לא אמור ליהנות מפירות הפיתוח, שהוסכם בין ישראל, מצרים והרשות הפלסטינית.