חוקר החרקים ופרוקי הרגליים הירושלמי, פנחס (פּיניֶה) אמִתַּי, הלך לעולמו בגיל 95. אמתי, היה עד יום מותו ותיק המתנדבים בגן החיות התנ"כי בירושלים.

בגן החיות ספדו לאמתי: "פיני היה אחד מגדולי חוקרי פרוקי הרגליים ושאר בעלי החיים בישראל, שבמשך שנים השקיע רבות מזמנו ומרצו על מנת להנחיל לנו את תורת החרקים, הזוחלים, ובכלל את אהבתו הגדולה לבעלי החיים ולטבע".

בגן החיות, הפעיל אמתי חדר, שכונה 'החדר של פיני', ובו גידל סוגים מגוונים של פרוקי רגליים וזוחלים, וערך סדנאות לבני נוער וילדים. בין היתר נהג לחלק לילדים ולבני נוער חרקים בשם "מקלונים" שאותם ניתן לגדל כחיות מחמד.

"'החדר של פיני' היה מקום קסום שחיבר את עולם החרקים והזוחלים של פיני לקהל המבקרים" אומרים בגן החיות. "החדר, שהכיל עשרות בעלי חיים, פרוקי רגליים וזוחלים הצליח לאסוף סביבו את כל 'המשוגעים לדבר', ונוצרו עשרות קבוצות עבודה של אנשים שבאו ללמוד ולהרחיב את ידיעותיהם הישר מפיני, שמילא את החדר בבעלי חיים מרתקים".

"עד לאחרונה, היה פיני מגיע מספר פעמים בשבוע לטפל ולדאוג לכל חבריו הקטנים, כאשר הוא מביא לכל אחד את המזון האהוב עליו. החדר היה מלא בספרים שכתב, עליהם גדלו אלפי תלמידים החבים לו עד היום את ידיעותיהם בתחום. עולם המדע, גני החיות, החרקים והזוחלים איבד הבוקר חבר אמת".

אמתי נולד למשפחה חרדית בעיר העתיקה בירושלים, וכבר בילדותו התאהב בטבע ובבעלי החיים הקטנים, וסייע לד"ר אהרן שולב באיסוף חרקים. ד"ר ישראל אהרוני היה הראשון שהנחה אותו לעבודה מדעית ועודד אותו באיסוף חרקים וברישומם.

בשנים 1948-1943 עבד אמתי כחשמלאי במפעל האשלג בסדום, ובמהלך מלחמת העצמאות השתתף בקרבות לפתיחת המצור על סדום נגד הצבא הירדני. עם שחרורו עבד באוניברסיטה העברית כלבורנט ובהמשך כעוזר הוראה וכמורה לטבע בקריית ענבים.

בשנת 1955 פרסם את מאמרו הראשון בנושא עקרבים כפולי עוקץ, ובשנת 1959 את מאמרו על דרכי הרבייה אצל עקרבים שהיה מהראשונים לתעד. עקב הצורך בפיתוח חיסון פסיבי נגד עקיצות עקרבים, פיתח אמתי מכשיר חשמלי שכונה 'מחלבת העקרבים' ואִפשר הפקת ארס עקרב לשם יצירת תרכיב החיסון.

בשנת 2019 זכה איתי בעיטור הכבוד יקיר ירושלים "על תגליות בעלות ערך מדעי בתחום הזואולוגיה, על חינוך מורים ונוער לאהבת הטבע ולאהבת ירושלים ועל חיבורם של התושבים אל הטבע העירוני שסביבם".

החל משנת 1962 היה מורה בסמינר דוד ילין בירושלים. ב-1969 לקח חלק במחקר של מחלת הלישמניה (שושנת יריחו) בישראל ובאתיופיה. בהמשך שימש כמורה לזאולוגיה של נוער שוחר מדע באוניברסיטה העברית, וכאוצר האוסף האנטומולוגי של האוניברסיטה העברית וכמדריך בחברה להגנת הטבע ובגן החיות התנ"כי.

במרוצת השנים פרסם אמיתי למעלה מ-200 מאמרים אקדמיים, גילה מינים חדשים למדע, ומינים אחדים של בעלי חיים נקראו על שמו על ידי תלמידיו ואוהביו. בין היתר פרסם גם שורה ארוכה של ספרי טבע וחי לבני נוער דוגמת הספרים 'אורחים לא קרואים', 'מלכת הלילה וידידיה', 'מה עושים החרדונים ועוד' ועוד וכן מגדירים ומדריכים דוגמת  מדריך החרקים בישראל ופרוקי רגליים אחרים ומדריך לחיות מחמד בישראל.

אמתי התפרסם בכך שנתן שמות לבעלי חיים רבים – בהם שרקן, מושית השבע (כחלופה לפרת משה רבנו), החרגול איזו-פיה שמנמונת (Isophya)  והעקרבים עב-יד כושי, נבו יריחו, קטלן דו גוני ועוד.