"אף על פי שאין בכלכלה הגלובלית תחליף לעבודתן של 'עובדות מהבית', הן אינן מוכרות כעובדות ואינן זכאיות להגנה משפטית". אומרת ג'נהבי דאווה, המתאמת הבינלאומית של "הומנט אינטרנשיונל" (Home Net International). שמייצג 1.2 מיליון עובדים מ-75 ארגונים שפרוסים על פני 33 מדינות.
לצורת ההעסקה המתרחבת, שמכונה באנגלית Home Based Workers, אין אפילו שם מדויק בשפה העברית. לא מדובר בעובדי משק בית, ולא לעובדים במקום פיזי קבוע שמבצעים חלק מהעבודה מהבית. דאווה מייצגת עובדים שכירים או עצמאים שנותנים שירותים לתאגידים גדולים, שמבצעים פעולות ייצור, למשל תפירת בגדים, בבית. חלקם מועסקים כשכירים, וחלקם כעצמאים, מעין קבלנים זעירים, שעובדים עבור תאגידים גדולים.
דאווה התארחה בוועדה לדיון ב'מעבר הוגן' של ארגון העבודה הבינלאומי (ILO), במסגרת ועידת הארגון שהתקיימה בשבוע שעבר בז'נבה. "עובדים מהבית הפכו לחלק אינטגרלי מהכלכלה העולמית. כיום עובדים ברחבי העולם יותר מ-100 מיליון עובדים מהבית, מחציתם ממדינות דרום אסיה", העידה דאווה בפני הוועדה, "מדובר בקטגוריית עובדים ייחודית שמייצרים סחורות ומספקים שירותים מביתם. זהו אופן העסקה הולך ומתרחב, ויחד עם זאת, לרוב מדובר בעובדים שקופים שנותרים ללא הכרה וללא זכויות".
אמנם בישראל העבודה מהבית נפוצה יותר בקרב שכבות מבוססות, ומאפיינת עובדים בענף המידע והתקשורת, ביניהם רבים מעובדי ההיי-טק. לעומת זאת, ברחבי העולם ובמיוחד בדרום אסיה, מדובר בצורת העסקה נפוצה בעיקר בקרב שכבות חלשות וכוללת ענפי ייצור ושירותים.
ה-HNI היא רשת עולמית של ארגוני עובדים שמייצגת עובדים מהבית ברחבי העולם. לדברי דאווה, 95% מהעובדים שמיוצגים על ידי הארגון, הן נשים. "העובדות פעילות בסקטורים רבים ומספקות שירותים ומוצרים לשרשראות אספקה מקומיות ובינלאומיות. לעיתים הן מוגדרות כספקיות שירות עצמאיות, שרוכשות בעצמן את חומרי הגלם ומוכרות את המוצרים שהן מייצרות ישירות ללקוחות, ספקים ושווקים, לעיתים מדובר בעובדות קבלנות משנה שמייצרות עבור קבלנים או חברות, לרוב בהסכמי עבודה לא פורמליים".
"אם ניקח, לדוגמה, את שוק האופנה המתבסס על תעשיית הבדים העולמית", היא מסבירה, "נראה שהוא מנפיק טרנדים זולים בתדירות גבוהה. מדובר בתעשייה שהולידה שרשראות אספקה גלובליות. אלה שרשראות חוצות יבשות ומדינות, שמערבות אנשים רבים בשלבים שונים של הייצור".
"לעיתים העובדות לא יודעות עבור איזה מותג הן מייצרות"
"בראש השרשרת נמצא הקמעונאי או בעל המותג שמעצב את המוצרים, ממתג ומשווק אותם. אחריו מגיע משרד מיקור חוץ אזורי, שחותם על הסכמי קבלנות עם ספקים מקומיים במדינות בהן העבודה זולה". לדבריה, בהסכמים כאלה מתחייבים הספקים לספק שכר ותנאי עבודה הולמים והם אכן מספקים את אלה לעובדי החברה, אלא שכדי לעמוד בדרישה הרבה ובלוחות הזמנים, מוציאים יצרנים גדולים עבודה לקבלני-משנה וחלקים רבים מהייצור נעשים בידי עובדות מהבית, שאינן מועסקות ישירות על ידי היצרן הרשמי.
לדבריה, בנקודה זו מיטשטשים הגבולות בכל הנוגע לתנאי עבודה נאותים. בתחתית שרשרת האספקה נמצאות עובדות הבית שמקבלות עבודה מקבלן משנה ולעיתים ממספר קבלני משנה. "לעיתים אינן יודעות אפילו עבור איזה מותג הן מייצרות. בדרך כלל הן מקבלות תשלום לפי כמות הייצור".
"הן עובדות שעות ארוכות כדי לעמוד בזמני אספקה קצרים וזוכות לשכר נמוך לפריט, בעבודה קבלנית. מהצד השני הן לוקחות על עצמן את עלות החשמל, הציוד, והוצאות על אמצעי ייצור. לרוב הן גם נושאות בהוצאות הייצור של פריטים שהקבלן לא מקבל בסופו של דבר".
דאווה מספרת שתנאי העבודה הירודים של העובדות מהבית גורמים לבעיות בריאותיות. "פעמים רבות הן סובלות מאלימות והטרדה מהקבלנים עבורם הן עובדות. לעיתים קרובות הן לא מקבלות עבודה באופן סדיר לאורך השנה. אלה עובדות שקופות שיש להן מעט מאוד יכולת מיקוח".
גם השפעות שינוי האקלים מורגשות ומשפיעות על עובדות מהבית. "עובדות הקבלן מוטרדות ממשבר האקלים ומחויבות לסוגיית המעבר ההוגן, אבל הן בעיקר מוטרדות מהאופן שבו השינוי ישפיע עליהן ומההשפעה שתהיה לכך על שרשראות האספקה. הן עוסקות בשאלה כיצד תושפע העבודה הידנית שהן מספקות ומה יהיה מקומן במודלים הכלכליים החדשים".
"דורשות מקום סביב השולחן בתכנון התהליכים והמהלכים ביחס לסוגיות שמשפיעות עלינו"
בוועדה שדנה במעבר ההוגן בוועידת ה-ILO, העמידו העובדות מהבית שמספקות עבודה קבלנית לשוק הבינלאומי, מספר דרישות מפתח: "ראשית, נדרשת הכללה של הארגונים שמייצגים עובדים בלתי פורמליים כגון רוכלי רחוב, אוספי פסולת, עובדי משק בית ועובדי קבלן מהבית, בשיח ומשא ומתן קיבוצי על תנאי המעבר ההוגן ויישום המלצות בינלאומיות. אנחנו דורשות מקום סביב השולחן בתכנון התהליכים והמהלכים ביחס לסוגיות שמשפיעות עלינו. שנית, נחוצה רשת ביטחון חברתית אוניברסלית לכל העובדים, כולל עובדי קבלן מהבית".
בנוסף, הדגישה דאווה בפני הוועדה את הצורך ביישום מסקנות ה-ILO משנת 2022 בנוגע לכלכלה חברתית וסולידרית, שכן עובדות-בית רבות מאורגנות בתוכניות ביטוח סוציאלי ונמצאו כמקצרות את שרשראות האספקה, שטביעת הרגל הפחמנית שלהם נמוכה. כמו כן, הדגישה שמעבר הוגן חייב להיות מלווה במודלים כלכליים בני-קיימא בהקשר החברתי והכלכלי של העובדות.
"יש לוודא שהתהליך ילווה בהכשרה מקצועית הולמת. לבסוף, על מעבר הוגן להיות משולב בפעילות ה-ILO ברמה האזורית כמו גם ברמה הלאומית, ובכלל זה בתוכניות להעסקה הוגנת במדינות. לא להשאיר אף אחד מאחור, אומר לראות את כולם. מי שלא רואים אותו, ברור שיישאר מאחור. אנחנו נלחמות כדי להראות, להיספר ולהיות חלק מהעולם. המוצרים שלנו לא מיוצרים מעצמם".
