בזיכרוני אני הולך עם הורי ליריד שבוע הספר בחולון, תחילת שנות ה-90, אנחנו צועדים בין הדוכנים ואני מעמיד פנים, שאני מתלבט איזה ספר לבחור. סדרת ספרי ג'ינג'י של גלילה רון פדר תמיד הייתה אופציה. גם סדרת הקומיקס של אסטריקס. אבל האמת היא שעוד לפני שהגענו ליריד ידעתי עם איזה ספר אצא משם. השיטוט בין השולחנות תמיד הסתיים בדוכן של הוצאת "כנרת" ורכישת הספר השנתי לסיכום העונה ב-NBA.

הספר הזה עבר הרבה גלגולים, אבל הוא יצא בעקביות יותר מעשר שנים ברציפות. ד"ר מנחם לס, רונן דורפן, זאב אברהמי, ירון טלפז, אריה מליניאק ועפר שלח כתבו על שחקני כדורסל, שהציתו לי את הדמיון. זה היה בעידן שבו הייתי צריך הרבה דמיון כדי להבין איך מאגסי בוגס על כל 160 הסנטימטרים שלו הוא שחקן כדורסל בליגת הטובה בעולם או איך ספאד ווב, שגירד 170 סנטימטרים מלמטה, ניצח את תחרות ההטבעות מול דומיניק וולקינס, האיש שיש תמונה שלו באנציקלופדיה תחת הערך: הטבעה. אלו היו ספרים צבעונים עם צילומים יפים וניר חלק ונעים והם היו הספרים הראשונים, שקראתי ברציפות ובלי עצירה, תמיד בתקווה, שלא יסתיימו לעולם.

***

בזיכרוני אני צועד לבד ברחובות מנהטן, בניו יורק, תחילת שנות ה-2000, ובדיוק סיימתי את הטיול שאחרי הצבא בדרום אמריקה. אני עם שיער ארוך, זיפים, לבוש מרושל וכרטיס טיסה חזרה לארץ בכיס האחורי. הכול גדול ומוגזם במנהטן וגם חנויות הספרים. נכנסתי לאחת מהן כדי להתקרר קצת מהחום הקיצוני של השדרה החמישית והלכתי לאיבוד. זאת הייתה חנות ענקית שנפרסה על פני ארבע קומות וכשצעדתי בין המדפים המסודרים הגעתי למדף ספרי הספורט והייתי בהלם. בזמן שבישראל הסתכלו עלי מוזר, כששאלתי בחנויות ספרים האם יש ספרי ספורט, במנהטן הייתה מחלקה שלמה רק של ספרי ספורט. אוטוביוגרפיות של שחקני בייסבול, ספרי היסטוריה של הניו יורק ניקס, ספרי סוציולוגיה על השתלבות הקהילה האפרו-אמריקאית בספורט האמריקאי, מדריכים לשיפור טכניקת הקליעה. אלפי ספרים על ספורט. בחרתי אחד: "רע כמו שאני רוצה להיות", האוטוביוגרפיה של דניס רודמן.

החוויה בניו יורק חזרה על עצמה גם בבאונוס איירס, ברצלונה, מילאנו, מינכן ובעוד ערים גדולות שביקרתי בהן. בכל פעם שראיתי חנות ספרים גדולה נכנסתי וחיפשתי את מדף ספרי הספורט. גם כשלא הבנתי מילה מהכתוב תמיד התרשמתי מהמבחר יוצא הדופן ומהגוון. לא רק ספרי ספורט על כדורגל אלא על אופניים, ריצה, כדורעף וניווט ספורטיבי.

***

בזיכרוני, אני נכנס עם נועה (בת הזוג שלי) בפעם הראשונה לחנות ספרי יד שנייה של המשפחה שלה, 'בוק שוק', בתל אביב. חלל של 30 מטרים עמוס בספרים מכל הסוגים. המקום שבו הולכים לאיבוד בזמן ובפנטזיה. חיפשתי ספרי ספורט וחיים (אבא של נועה) שלח אותי לתחתית המדף בפינה הימנית בקצה החנות. היו שם כמה ספרי ספורט מאובקים וחסרי ביקוש. אבל ברגע שחיים שמע שאני אוהב ספרי ספורט הוא שם לעצמו למטרה להשיג לי את כל ספרי הספורט שיש בארץ. מאז, כל ספר ספורט שנוחת על דלתו מוצא את דרכו אלי.

השנים עברו ואני המשכתי לצבור ספרי ספורט. מהביוגרפיה של אמיל זטופק ועד האוטוביוגרפיה של יעל ארד. מספרי סוציולוגית ספורט של אמיר בן פורת ועד תולדות המשחקים האולימפיים של עמנואל גיל. מספרים מקצועיים על ריצה ועד ספרים על תזונה. למרות שראיתי עשרות שעות של סרטי דוקו על מוחמד עלי דווקא הביוגרפיה עליו גרמה לי להבין את המורכבות של אישיותו. למרות שחשבתי שאין מה לחדש לי לגבי ריצה הגיע הספר "נולדנו לרוץ" ושינה לחלוטין את הדרך שבה אני מתייחס לתחביב הזה.

ספריית הספורט שלי (צילום: איתן דולפן)

אנחנו חיים בעידן של תוכן מהיר ושטחי. הרשתות החברתיות מספקות את הפלטפורמה המושלמת לתוכן מקורי אבל חסר ביסוס, חסר מחקר, חסר עריכה ולצערי לעיתים קרובות חסר אמת וחסר צנזורה. גם בטלוויזיה ובעיתונות כבר קשה למצוא תוכן עמוק, כי "רייטינג" ו"טראפיק" ועוד מונחים שאינם קשורים לאנשי התוכן אלא לאנשי המכירות. מעט אופטימיות אפשר למצוא היום בפודקאסטים שמצליחים לייצר תוכן עמוק ואיכותי. אבל בשורה התחתונה: אין תחליף למילה הכתובה ואין הרגשה חגיגית כמו לפתוח ספר חדש בעמוד הראשון.

***

אני כבר לא צריך לחכות שנה שלמה כדי לחפש ספר ספורט ביריד שבוע הספר השנתי. בשנים האחרונות גדלה משמעותית כמות ספרי הספורט שיוצאים לאור. גם השנה האחרונה הייתה פרודוקטיבית מאוד עבור כתבי הספורט הישראלים. הנה רשימה חלקית ומובחרת לכמה ספרי ספורט מצוינים שיצאו ב-12 החודשים האחרונים: "דרדלה לחיבורים", האוטוביוגרפיה של מאור מליקסון. "בכוח הרצון", האוטוביוגרפיה של טל בן חיים. "מלך הכוורת", הביוגרפיה של דודי סלע מאת נמרוד דרור, "דגו", הביוגרפיה של ברוך דגו מאת אוריאל דסקל, "50 פלאי מונדיאל" של שרון דוידוביץ', "מוצ'אצ'וס" של אורן יוסיפוביץ ודור הופמן.

כולם ספרים מקוריים, שכתובים נהדר על ידי אנשים, שמאוד אוהבים ומבינים ספורט. אני מקווה שהמגמה הזאת תמשך כי ספרי הספורט הם חלק מתרבות הספורט שלנו והדרך הראויה להנציח את ההיסטוריה של הספורט הישראלי. וגם, כי אני רוצה שמדף ספרי הספורט שלי ימשיך לספק לי זיכרונות.