הנפגעים הראשונים של העלאת הריבית החדה ביותר שידע המשק הישראלי בעשורים האחרונים הם משלמי המשכנתאות. בעוד חלק ניכר של השפעות הריבית הן עקיפות, התרגום של הריבית למשכנתא הוא מיידי: בתוך שנה וחצי בלבד, ההחזר החודשי הממוצע על המשכנתאות עלה ביותר מאלף שקלים, בעוד הריבית הממוצעת עלתה מסביבת ה-2.3% בתחילת הסבב, ל-5.5% בחודש מאי האחרון.

אבל ההשפעה של העלאות הריבית לא תיעצר שם. בקיץ הקרוב הן עלולות לפגוע בעוצמה רבה בציבור נוסף: שוכרי הדירות.

השפעת הריבית על שכר הדירה לא ישירה כמו על המשכנתא. שוק השכירות בישראל הוא פרטי ברובו המוחלט, ושכר הדירה נקבע בחוזה בין שני צדדים. הוא נקבע לרוב אחת לשנה, כך שהשפעת התנודות הכלכליות איטית יותר. בשונה מהריבית על המשכנתא, האינפלציה והריבית לא מעלות אותו באופן ישיר. אבל בקיץ, בו חוזים רבים נפתחים מחדש ודיירים רבים מחליפים דירות, ההשפעה עלולה להתגלות.

המשוואה הבסיסית פשוטה: כ-350 אלף ישראלים מחזיקים דירה שניה אותה הם משכירים, רבים מהם עדיין משלמים משכנתא בעצמם. הצורה הפשוטה ביותר בה הם יכולים לפצות את עצמם על הכבדת החזר המשכנתא, היא להעלות את שכר הדירה אותו הם דורשים. בישראל לא נהוגים חוזים ארוכי טווח, ואין שום חוק שמגביל את העלאת שכר הדירה.

בינתיים, שכר הדירה עלה ב-12 החודשים האחרונים ב-6.3%. שיעור לא מבוטל, אבל עדיין בסביבת עליית המחירים הכללית במשק. אבל התמונה הזאת יכולה להטעות: היציבות היחסית במחירים נובעת מכך שרוב חוזי השכירות לא נפתחים מחדש מידי חודש. בדירות בהן חידשו חוזה, שכר הדירה בחודש מאי עלה ב-3.6%. אבל בדירות בהן הוחלף הדייר, הוא זינק ב-8.6%. הסיבה לפער היא פסיכולוגיה פשוטה: בעלי הדירות מרגישים יותר בנוח להעלות מחירים לדייר חדש.

התייקרות השכירות ועליית הריבית הממוצעת על המשכנתא, 2023-2018 (נתונים: למ"ס, בנק ישראל, עיצוב: דבר)

גם התקררות שוק הדיור עלולה להוות זרז. הזינוק במחירי הדירות בשנים האחרונות אינו פרופורציונלי לעלייה בשכר הדירה, שהייתה מתונה יותר. חלק ממי שקנו דירה להשקעה עשו זאת מתוך מחשבה שערכה יוסיף לעלות, וכך ההכנסה משכר הדירה תוכל להפוך למשנית. כעת, כשאפילו נרשמה ירידה קטנה במחירי הדירות, יתכן שחלק מבעלי הדירות יחשבו מסלול מחדש.

פגיעה בחלשים ביותר

לחילחול של האינפלציה לשכר הדירה יש גם היבט מעמדי. בסך הכול כ-30% מהישראלים גרים בדירה שכורה, והמתאם בין מצב כלכלי לבעלות על דירה גבוה. כ-50% מהעשירון התחתון שוכרים דירה, בהשוואה לכ-15% מהעשירון העליון. לרוב השוכרים אין נכס שמקנה להם ביטחון, או יכולת להקפיא או לדחות את התשלום כמו משלמי המשכנתא. בעבור רבים, זינוק בשכר הדירה הוא מכה כלכלית אנושה.

בהיעדר אופציה של דיור ציבורי או שכירות ארוכת טווח או מפוקחת, קשה לראות איך הממשלה תשפיע על המצב בטווח הזמן המידי. השכירות בישראל היא שוק שמתנהל בלי נוכחות של המדינה או רגולציה של ממש, בעיקר על ידי שחקנים קטנים ועצמאיים. גם בתחומים בהם לממשלה יש כוח משמעותי, כמו ריביות הבנקים, היא מתנהלת בבקשות, מכתבים או לכל היותר נזיפות.

מה שבוודאי יכולה הייתה הממשלה לעשות הוא להקל על המחייה בישראל באמצעים ישירים – כמו חינוך חינם בגיל הרך, סבסוד שירותים וצעדים נוספים. בינתיים, תקוות אלה התבדו בתקציב האחרון.

לא בטוח ששכר הדירה יעלה. שוק השכירות הוא מורכב ומושפע מגורמים רבים, ולא ידוע מה החשיפה שלו לריבית. אבל גם אם הריבית לא תעלה עוד בשיעור ניכר, בנק ישראל מאותת שהריבית הגבוהה כאן כדי להישאר, ועם הזמן המעגל הראשון של נפגעים יתרחב. האבסורד הוא שזו אינה תוצאה לא רצויה של המהלך. למעשה, זו מטרתו היחידה.