"אנחנו הדרוזים, ככה אנחנו. לא נוותר על האדמה שלנו. אף אחד לא ייכנס ויעשה דווקא איך שבא לו. אנחנו נמות בשביל האדמה שלנו", אומר ל'דבר' אסעד, בן 24 מהכפר הדרוזי מסעדה שבצפון רמת הגולן. יחד עם מאות דרוזים מהגולן, הוא השתתף השבוע בהפגנות נגד הקמת טורבינות הרוח של חברת אנרג'יקס בשטחים הסמוכים להם, שהתפתחו גם להפגנות של הדרוזים מיישובי הגליל. עקב כך, הוא ביקש שלא להזדהות בשמו המלא.
אסעד יוצא נגד האמירות שהדרוזים היו הראשונים להשתמש באלימות. "זה לא נכון", הוא אומר, "היו הרבה דברים מצד השוטרים שלא היו צריכים להיות, כמו הגז המדמיע והירי. אין לנו נשק, אבל אם נצטרך, נביא".
לדברי אסעד, רק ב-2019 האנשים התחילו להבין את ההשלכות של הקמת הטורבינות על חייהם. "עכשיו, כשרצו להתחיל לעבוד, אף אחד מאיתנו לא רוצה את זה. זה פוגע לנו בבריאות". לדבריו, ההפגנות ביום רביעי היו קשות כי אף אחד לא הקשיב לדרוזים, והתחילו לעבוד בשטח למרות התנגדות התושבים.
"למה המשטרה מפעילה את כל הכוח הזה?"
אביו של אסעד (55) תושב מסעדה שביקש לא להזדהות כלל, מסביר את מהלך האירועים מנקודת מבטו.
"אנרג'יקס חתמה חוזה עם חקלאים, ואמרה להם שזה לא מפריע. קבעו שהמרחק מהבתים הוא 3 קילומטר. אחרי שבדקו, גילו שהרעש מפריע לילדים ולנשים, וגורם לכאבי ראש. דיברתי עם אדריכלית ממרום גולן, שאמרה לי שכמעט שנה הם לא ישנים בגלל הפרויקט של עמק הבכא".
"ביקשנו להעביר את הטורבינות למקום אחר. כל מי שחתם עם אנרג'יקס ביטל את החוזה לפני שאנרגי'קס התחילה להשקיע. אנרג'יקס הלכו לות"ל (הוועדה לתכניות לאומיות), שם הפכו את זה לפרויקט לאומי". ההחלטה הזו חסמה הרבה ממסלולי ההתנגדות שהיו עומדים לרשות התושבים במקרה של תכנית רגילה.
יש לו מסר לחברה היהודית. "אני בן 55. אזור רמת הגולן הוא האזור הכי שקט במדינת ישראל. הבנות שלנו ושלכם מבלות ברמת הגולן בלי שמירה. הן מרגישות יותר בטוחות מבתל אביב. האנשים פה רוצים בשלום. כל אחד יש לו ילדים להאכיל, ולא רוצה שיבואו ויירו עליהם כדורי גומי. אחד הפצועים, שקיבל כדור גומי בראש ביום רביעי, נמצא בבית חולים, מיטלטל בין החיים למוות. למה המשטרה מפעילה את כל הכוח הזה? אנו מכירים את המשטרה ויודעים שיש פקודות, אבל לא צריך להכות כך, עם אלות על הראש, לזרוק רימון על השייח'ים. אני מקווה שזה יעבור בשלום. שהשיח' מוואפק טריף יצליח ובן גביר יירגע".
"צריך מדינה שמכבדת את האנשים שלה"
אסעד, שמכוון את חייו להשתלבות בחברה הישראלית, חש נבגד. "מה שקרה עכשיו שינה לי הרבה דברים", הוא אומר, "תמיד אומרים 'הדרוזים אחים', אבל הם לא נתנו כבוד לדרוזים בשבוע הזה. צריך מדינה שמכבדת את האנשים שלה. אנו נשארנו על האדמה שלנו, ונישאר כאן. אם המצב ימשיך כך, יהיה בלאגן".
למרות הכעס ואולי אף בגללו, אסעד לא מתכוון לוותר. הכפר שלו, מסעדה, מנוהל על-ידי ועדה קרואה ולא מועצה נבחרת. הבחירות המקומיות הקודמות ב-2018 היו הראשונות בהן נערכו גם בחירות למועצות מקומיות ביישובים הדרוזיים בגולן. בתגובה התעוררה תנועה של דרוזים פרו-סורים שקראו להחרים את הבחירות, ומולם צעירים שרצו להשתתף בהן ולהשפיע על היישובים. בלחץ ההנהגה הפרו-סורית, כל המועמדים במסעדה הסירו את מועמדותם ברגע האחרון. כתוצאה מכך הבחירות במקום לא התקיימו, ומונתה ועדה קרואה.
"בנובמבר תהיינה שוב בחירות במסעדה", אומר אסעד, "אני אשתתף בהן, כדי שיהיה אחד מהכפר בראשות המועצה, מישהו שירגיש מה קורה לנו. לא אחד מבחוץ שלא אכפת לו".
אסעד תוהה לגבי תפקודה של המשטרה. "על איזה חוק הם שומרים? נתניהו ובן-גביר קראו לשמור על החוק, איזה חוק? 2,000 שוטרים באים נגד 300 איש". אסעד תוהה מדוע נחושה המשטרה לשמור על האינטרסים של חברת אנרג'יקס.
לדעת אסעד, שיתוף הפעולה עם השכנים היהודים נחוץ למאבק. "בקיבוץ אלרום וגם במרום גולן בוכים בגלל הטורבינות". הוא מקווה שלהנהגה הפוליטית והציבורית יהיה הכוח להמשיך את המאבק. "יש להם את היכולת לנווט את המאבק. עשו הפסקה קטנה, אבל אם אחרי החג (עיד אלאדחא – י.ש.) ימשיכו העבודות, אנחנו נמשיך".
מבחינתו, פשרה שעיקרה חילופי אדמות אינה מקובלת. "שיעבירו את הטורבינות למקום אחר", הוא מציע, "לא באדמות שלנו".
"אנו מקווים לפתרון", אומר אסעד. "אנחנו עושים הפגנות של שלום, בלי בעיות. אנחנו לא רוצים שיקרה משהו, אבל אם המצב יימשך, אנחנו נמשיך. אם הם (המשטרה – י.ש.) יפסיקו, אנחנו נפסיק. זה מאוד פשוט".
