"מה שהיה אתמול הוא המכה הכי חזקה שהונחתה על השלטון הרוסי מתחילת המלחמה", קובע יאן מטבייב, אנליסט צבאי בקרן למלחמה בשחיתות של אלכסיי נבלני, וחוקר ותיק של הצבא הרוסי והמדיניות הביטחונית של רוסיה. "הרבה יותר חזקה מהפיצוץ של גשר קרים, ההפסד בחרסון או המל"טים שפגעו בקרמלין. לראשונה, יש כאן פגיעה ברורה בכוח הסמכות של השלטון. תוך 12 שעות, השלטון אמר שני דברים סותרים לחלוטין. בבוקר פוטין טען שפריגוז'ין בוגד במולדת ושמגיע לו העונש החמור ביותר, ואחרי כמה שעות אמר שהכול בסדר ושפריגוז'ין פשוט יכול ללכת".

מתחילת המלחמה באוקראינה, מנתח מטבייב מדי יום את שדה הקרב משתי החזיתות עבור יותר מ-100 אלף עוקביו ברשתות החברתיות, ומשמש כפרשן בכיר במגוון ערוצי החדשות של גופי התקשורת האנטי-מלחמתיים בשפה הרוסית. בשיחה עם 'דבר' הוא מסביר את הרקע והמשמעויות הצבאיות של ההתקוממות הצבאית של כוח ואגנר, חברה צבאית פרטית בבעלות האוליגרך הרוסי יבגני פריגוז'ין, שהתרחשה אתמול בדרום-מערב רוסיה.

מתחילת המלחמה הוצגה לציבור ברוסיה התמונה שפוטין ופריגוז'ין מנהלים מערכת יחסים קרובה ויש להם אינטרס משותף באוקראינה. מתי המצב התחיל להשתנות?
"המתח ביניהם התחיל אחרי הגיוס ההמוני לצבא הרוסי בספטמבר האחרון. בתחילת נובמבר, פריגוז'ין התחיל להגדיל את הכוחות שלו על ידי גיוס המוני של אסירים, הכול באישור השלטונות. המהלך הגדיל כוחו הצבאי כוח ואגנר, אך יותר מזה – את יוקרתו של פריגוז'ין כמנהיג צבאי, מה שיצר תחרות בשטח.

"זה התבטא בשני מישורים: מי מביא יותר הישגים צבאיים, ומי מקבל יותר תחמושת וציוד צבאי. אירוע בולט שנרשם באותו הזמן היה שהאוקראינים הצליחו להחזיר לעצמם את השטחים סביב העיר ייזום במזרח אוקראינה. פריגוז'ין ביקר בחריפות את ההנהגה הצבאית הרוסית על כך שאפשרה את הנסיגה של הצבא הרוסי מהעיר ועל כך שהכוחות שלו, שנוכחותם בקרבות בעיר בחמוט הסמוכה הפכה לגדולה יותר מיום ליום, לא מקבלים מספיק תחמושת".

ואיך המתחים האלו התגלגלו למה שנראה כהתקוממות צבאית?
"ככל שהאבידות של כוח ואגנר בבחמוט התעצמו – ההערכות מדברות כיום על כ-20 אלף חיילים – הביקורת של פריגוז'ין הפכה ארסית יותר. הביקורת לא כוונה לפוטין, אלא לצמרת הביטחונית, ובראשה שר הביטחון סרגיי שויגו והרמטכ"ל ואלרי גרסימוב. פריגוז'ין מבקר אותם על התנהלותם הכושלת ומאשים אותם באבידות הרבות שסופג הצבא. ב-1 ביוני השלטון הרוסי העביר חוק שדורש מכל החיילים בחטיבות העצמאיות שנלחמות באוקראינה לחתום על חוזה שירות מול הצבא הרוסי עד 1 ביולי, מהלך שהיה מכניס אותם הלכה למעשה לשורות הצבא הרוסי. כל החטיבות הסכימו לכך פרט לוואגנר. פריגוז'ין ראה בזה ניסיון לחסל את הכוח שלו ולפגוע במעמדו".

מה מעמדן הרשמי של החטיבות האלו?
"החוק הרוסי כלל לא מכיר בהן. השתתפות בהן היא עבירה פלילית שדינה מאסר כבד. זה כמובן לא הפריע לשלטונות להעלים מכך עין לאורך כל השנים שהן פועלות. ואגנר, הגדולה שבהן, נלחמת עבור רוסיה במזרח התיכון ובאפריקה. שלטי ענק ופרסומות שקוראות לצעירים להצטרף לשורותיה תלויות בכל הערים. פריגוז'ין מחזיק במוסקבה ובפטרבורג מרכזי עסקים ומתחמי ענק של החברה. כשנשאלו על כך, השלטונות הרוסים טענו שמדובר בארגונים וולנטריים ולא בחברות צבאיות".

ביום שישי בערב פריגוז'ין טען שהכוחות הרוסיים תקפו בטילים את החיילים שלו בבסיסיהם. ההתקוממות של פריגוז'ין הייתה תגובה לסירוב של ואגנר להצטרף לצבא הרוסי?
"אין איך להוכיח את רוב הדברים שפריגוז'ין אומר. צריך להסתכל רק על מה שהם באים לשרת. במקרה הזה, זו הייתה עוד הצגה שנועדה להכשיר את ההתקוממות של פריגוז'ין. בשבועות האחרונים הוא יצא נגד המלחמה, אמר שהיא מבוססת על שקרים ומניפולציות, כאילו הפך למבקר ליברלי מהמערב. ברור שהוא לא חושב ככה. זה הכול חלק מהכשרת הקרקע".

אפשר היה לצפות לזה שהדברים יתגלגלו לכדי ניסיון להפיכה צבאית?
"השאלה אם פריגוז'ין ישתמש בכוחו הצבאי לשינוי פוליטי בתוך רוסיה עלתה כמה פעמים בעבר. אני לא האמנתי שכזה דבר יכול לקרות באמת – בשביל הפיכה צריך טכנולוגיה, נשק ותחמושת בכמויות שלוואגנר אין. נוסף על כך, החברות העסקיות של פריגוז'ין החזיקו בחוזים של מאות מיליוני דולרים מול משרד הביטחון הרוסי באספקת מזון וציוד לצבא הרוסי – כך שהוא כלכלית תלוי במדינה".

אז זה לא היה ניסיון הפיכה צבאית?
"איך שפריגוז'ין הכריז על רוסטוב וורונז' כערים בשליטתו, פוטין קרא לו 'בוגד' וטען שזו אכן הפיכה צבאית. פריגוז'ין בתגובה אמר שהוא לא מתכוון להגיע להסכמות מול השלטון וזה היה נראה, לפחות אז, כהתחלה של מלחמת אזרחים. אבל בערב פריגוז'ין התקפל מסיבותיו שלו, שרק בהמשך נוכל להבין אותן, וכרגע מוקדם מדי לנסות לנחש לאן זה יוביל".

אז אפשר להגיד שזה הסתיים?
"כדי לענות צריך לנסות להבין מה פריגוז'ין רוצה. מדובר באיש עסקים שקודם כל רוצה להרוויח יותר כסף. המלחמות של פוטין הניבו לו רווחים נאים, אבל במהלך המלחמה הזו התגלה צד נוסף שלו – ההתעסקות במלחמה כשלעצמה וצבירת כוח באמצעותה. הוא הגיע לחזית עשרות פעמים, הרבה לפני פוטין. עד לפני שנה אף אחד לא הכיר אותו, וכיום רואים אותו בטלוויזיה וברשתות עם ציוד צבאי בשטח ליד גופות של החיילים שלו. בשביל להרוויח יפה אצל פוטין מגזירת קופונים על שחיתויות לא צריך ללכת לחזית, אבל המלחמה הזו פתחה אצלו תיאבון מסוג חדש לכוח והשפעה".

מול אילו סיכונים הוא עמד לפני שבחר לצאת למהלך הזה?
"קודם כל, החיים שלו. מדובר באדם שמכיר היטב את הכוחות שהוא מתמודד מולם. גם אם האמין שיצליח להשיג חלק ממה שקיווה אליו, הוא ידע שהוא בתוך מלחמה, ופוטין יכול היה להורות על חיסולו על ידי שימוש בנשק מתקדם. גם אם הטילים היו מפספסים ומורידים בניין או שניים לידו והורגים 100 אזרחים, לא הייתה לפוטין בעיה עם זה. השלטונות הרוסיים היו מסובבים את האשמה על פריגוז'ין. זה לא קרה, אבל אני כלל לא בטוח שזה לא עמד על הפרק. בכל מקרה, פגיעה אפשרית באזרחים היא בטח לא הסיבה לזה".

איך הכוחות של פריגוז'ין, שמונים כ-25 אלף חיילים לטענתו, הצליחו להשתלט על ערים עם מיליון תושבים בלי שום התנגדות?
"מחנות האימונים של ואגנר יושבים באזור התפר שבין אוקראינה לרוסיה, באזור הדרומי של הגבול, והחיילים מסתובבים חופשי בכל האזור. רוסטוב היא עיר שהרבה ואגנריסטים יוצאים אליה לחופשות קצרות וביקור קרובים כי היא קרובה יחסית לחזית. המראה שלהם ברחובות העיר הוא עניין שבשגרה. נוסף על כך, אין שם כמעט נוכחות צבאית. רובן המוחלט של היחידות הלוחמות של הצבא הרוסי נמצאות בתוך אוקראינה. במחסומים ובמעברים בתוך רוסיה תמצא לרוב חיילים זוטרים בלי ניסיון לחימה ושוטרים פשוטים. ואגנר, לעומת זאת, אף שהוא מורכב ברובו מאסירים, נחשב לכוח עתיר בניסיון לחימה, ולדעת חוקרי צבא רבים, ובהם אני, מלבד סיירות, זו היחידה הצבאית החזקה והמיומנת ביותר בלחימה בכל הצבא הרוסי. הם נחשבים למסוכנים, ואנשים מפחדים מהם".

כלומר הצבא הרוסי, שבאופן רשמי מונה כ-1.4 מיליון חיילים, לא ערוך למלחמה עם כוחות פולשים?
"חד משמעית. ראינו דוגמאות לזה לפני כמה חודשים במחוז בלגורוד. מיליציות פרו-אוקראיניות נלחמו בחיילים רוסים ולא נתקלו בשום התנגדות משמעותית. אין לצבא הרוסי שום יכולת ארגונית לארגן חסימה מהירה ויעילה של כוח עוין בתוך המדינה, מהסיבה הפשוטה שכל החיילים הקרביים שלו נמצאים באוקראינה.

"אם יש דבר אחד שצריך לזכור מהאירוע אתמול זה שהכוח הצבאי של פריגוז'ין עמד כ-200 קילומטר מעיר הבירה, ולא היה כוח צבאי אחד שניסה למנוע ממנו להתקדם. כל מה שהרוסים עשו, מבחינה הגנתית, היה לשלוח טרקטורים שיהרסו כבישים מהירים בדרך לבירה, להציב מחסומים של משאיות ולפרוש שוטרים ומשמר לאומי במוסקבה. ככה נראה הגנת הבירה? בסופו של דבר, השיירה לא המשיכה, כי פריגוז'ין בחר שלא להמשיך אותה, ולא כי הרגיש מאוים צבאית".

האם היו לפריגוז'ין משתפי פעולה בתוך מסדרונות הממשלה והצבא שאפשרו להתקדם כל כך במהירות? אפשר היה לצפות לעריקות משמעותיות לשורות ואגנר?
"ברמה של החיילים הפשוטים אני חושב שיש הרבה הערכה לוואגנר ולפריגוז'ין, ואילו נדרשו להילחם בהם, יש אפשרות סבירה שהיו מסרבים פקודה. אבל אף אחד מהקצונה הבכירה או בכלל מהפקידים הבכירים במדינה לא היה תומך בפריגוז'ין, כי הם מאוד ממושמעים לקו המערכתי. המשמעת והדבקות הכמעט עיוורת לפקודות היא אחד מסימני ההיכר הרעים של הצבא הרוסי. קצינים מועלים בדרגות על בסיס הנאמנות שלהם למפקדים ולא לפי ניסיונם המקצועי. זה נכון לקצונה הזוטרה כמו לרמטכ"ל".

ידוע על נפגעים במהלך הזה?
"ידוע בוודאות על החיילים הרוסים שהיו במסוק שהופל על ידי ואגנר ליד רוסטוב. ככל הנראה, נהרגו ונפצעו כמה אזרחים שנסעו במכונית בפאתי רוסטוב שזוהו על ידי הצבא הרוסי ככוח ואגנר, והרכב שלהם נורה. באופן רשמי, לא פורסמו שמות של אף אחד מהפצועים או ההרוגים – אבל זו ההתנהגות המקובלת של השלטונות הרוסיים בסיטואציות כאלה".

מתחילת המלחמה, היו עוד דוגמאות לביקורת פנימית עליה?
"הדוגמה הבולטת ביותר היא של איגור גירקין, לאומן רוסי ואיש צבא בכיר בעברו, שמואשם על ידי בית הדין בהאג בהפלת המטוס המלזי מעל אוקראינה ב-2014. הוא מחזיק ערוץ טלגרם עם 800 אלף עוקבים שהוא מאשים בו את פוטין אישית במחדלי הצבא הרוסי באוקראינה. הוא דמות נערצת בחוגי הימין, אבל אין לו מספיק כוח פוליטי או צבאי לצאת נגד השלטונות. יש עוד כמה עשרות משפיעני דעת קהל ימנים, חלקם מדווחים מהחזית עצמה, שבתחילת המלחמה ניהלו קו ניצי נגד הנהגת המלחמה. הם רצו שתהיה חריפה ואלימה יותר, ושימשו מעין אופוזיציה ימנית לשלטון הרוסי, אבל הם הושתקו במהרה, מי בכסף ומי באיומים".

איזו השפעה פסיכולוגית תהיה לאירועי אמש על רוסיה?
"כל המדינה ראתה במשך יום שלם שכוחות צבאיים נוסעים על כביש מהיר לכיוון הבירה ואף אחד לא מצליח לעצור אותם. מה זה אומר על החוסן של המדינה? של הצבא? לדברים האלו תהיה השפעה קשה במיוחד דווקא למצדדים במלחמה ובפוטין, כל כוכבי הבלוגים והרשתות החברתיות עם מיליוני העוקבים שמעצבים את דעת הקהל על מה שקורה – אף אחד מהם לא ישכח מחזה כזה. כשיש לך דיקטטור, כולם תמיד בטוחים שהוא בלתי מנוצח, כי יש לו את כל הכוח, ופתאום חבר'ה צעירים שיושבים באיזו שוחה בחזית ורואים את הסרטונים בטלגרם אולי חושבים לעצמם – אם זה מה שקורה בפועל, אולי עדיף שננסה להגיע למוסקבה במקום להישאר למות במלחמה?

"יותר מזה, אולי אזרחים ברוסיה שלא שבעי רצון מהמצב יגידו לעצמם שאם יתקבצו לכוח גדול הם יצליחו להגיע עד מוסקבה? או הכוחות הלאומניים, שלא שבעי רצון מאיך שהמלחמה הזו מתנהלת כבר הרבה זמן, יבואו וידרשו את פיטורי שר ההגנה והרמטכ"ל? לאן שזה לא ילך, צל האירוע הזה הוא סנונית לאינספור אפשרויות חדשות להתפתחות של המצב".