אובדן המשילות, הן של המוסדות והן של ההנהגה בחברה הערבית והשלטון המקומי, יוצרים בחודשים האחרונים תמונה קשה. היא נובעת מאוזלת ידה של המשטרה בעצירת מקרי אלימות ורצח, במיגור הפשיעה, בהיעדר פענוח מקרי רצח, ומכישלונה של הממשלה במציאת פתרונות דיור, תעסוקה, חינוך ותרבות. אך זו אינה בעיה של החברה הערבית בלבד, אלא של החברה כולה.
הזינוק במקרי הרצח, האלימות והפשיעה קשורים קשר הדוק למצב הכלכלי הקשה השורר במגזר הערבי. ואין הכוונה רק לכ-40% מהמשפחות הערביות שחיות מתחת לקו העוני. חולשת השלטון המקומי באה לידי ביטוי בתחומים רבים, בהם תשתיות רעועות והעדר אזורי תעשייה, חוסר יכולת לספק סל שירותים ראוי לתושבים, היעדר מרכזי תרבות וספורט, היעדר פעילויות בלתי פורמליות לבני הנוער, והשקעה קטנה בחינוך פר תלמיד במגזר הערבי.
לכל אלה נוספת גם מצוקת הדיור החריפה במגזר הערבי, ששונה ממשבר הדיור בשאר המדינה, מכיוון שהיא אינה קשורה רק לעלייה המשמעותית במחירי הקרקעות ובתשומות הבנייה אלא גם לאפשרויות המימון. חלקו של המגזר הערבי בשוק המשכנתאות עומד על כ-3% בלבד.
לצד יוקר המחיה והשינוי שעברה החברה הערבית מסוף שנות התשעים – במיוחד בהרגלי הצריכה שדומים לאלה בחברה היהודית, ההכנסה הממוצעת לא עולה ולכן אינה מתאימה לרמת החיים אליה שואפות משפחות רבות. תרבות ה"שופוני יא נאס" (תראו אותי, אנשים), מביאה לרמת חיים גבוהה בהרבה מהיכולת הכלכלית של משפחות רבות. זאת, לצד העדר מקורות מימון מהבנקים, כאשר כ-20% מהצרכנים בחברה הערבית אינם מחזיקים בידם כרטיסי אשראי, ולחלקם הגדול אין אפילו חשבון בנק, פותח לרבים מהם דלת לשוק האפור, ומכאן הדרך לשקיעה בחובות ומעורבות במקרי אלימות ופשיעה, קצרה.
ניתן לדון בלי סוף על הגורמים שהביאו אותנו עד הלום, אבל האם ניתן לתקן את המצב אף שנראה כי חצינו מזמן את הקו האדום? התשובה היא כן, אך הפתרון צריך לשלב מהלכים לטווח הקצר לצד מהלכים לטווח הארוך.
בטווח הקצר על המשטרה ועל גורמי אכיפת החוק לפעול במרץ וביעילות לאיסוף נשק בלתי חוקי, לייבוש המקורות לנשק בלתי חוקי ומקורות המימון לפשע, לפענוח מקרי רצח שיגביר את ההרתעה. זאת במקביל להגדלת תקציבים לצמצום פערים בתחומי החינוך, התרבות והספורט כדי למנוע את כניסתם של בני הנוער לעולם הפשע.
המהלכים לטווח הארוך צריכים לכלול מציאת פתרון למשבר הדיור והקטנת הצפיפות, הקמת אזורי תעשייה, והעברת מפעלים גדולים לקרבת יישובים ערבים. כל אלה ייצרו מקומות תעסוקה ויעלו את שיעור הנשים הערביות, שכיום רק כ-40% מהן משתתפות בשוק העבודה.
נקודת האור שבכל זאת קיימת היום היא העלייה במספר המשתלבים באקדמיה, במיוחד בתחומי ההנדסה וההיי-טק. יש להגביר מגמה זו ולהמשיך בתוכניות כמו "שער לאקדמיה", לשילוב צעירים ערבים באקדמיה ובתעסוקה. ההשקעה בחינוך לצד שיפור המצב הכלכלי והקלה במצוקת הדיור, יסייעו ללא ספק למיגור האלימות והפשיעה בחברה הערבית.
הכותב הוא רואה חשבון ומרצה במחלקה לכלכלה במכללה האקדמית ספיר
