אוהל האבלים הגדול ברחבה מתחת לבלוק שבו התגוררה רויטל סמאי ז"ל ברחוב מנחם בגין בשדרות, מלא במנחמים ומנחמות מהעדה האתיופית. כולם יושבים סביב אמה של רויטל, זנבש-לאה, שלא מפסיקה לבכות.
לזנבש-לאה היו שני בעלים. אביה של רויטל ז"ל, שנפטר לפני שנים רבות, ואברהם- לילאי, בעלה השני, אב לילדיה הצעירים יותר, שנפטר לפני כשנה וחצי מסיבוכים שקשורים לקורונה. ועכשיו רויטל. כשניגשים אליה, היא מבקשת על המנחמים שלא ידעו עוד צער. לה יש מספיק.
רויטל סמאי, בת 29 במותה, נהרגה בשבוע שעבר בתאונת דרכים בכביש 40 המדמם בין צומת טללים לצומת חלוקים. הרכב שבו נהג הארוס שלה התנגש בעוצמה ברכב שנסע בנתיב הנגדי. "היא עמדה להתחתן בעוד שלושה חודשים", אומר בדמעות משה, אחיה הבכור. "בדיוק התחילה ללמוד שיווק טכנולוגי במכללת ספיר, והייתה מאוד נרגשת. היא הרגישה כאילו המזל נפתח לה".
"הנה, את ההודעה הזו היא כבר לא ראתה", מצביעה רחלי, אחותה של רויטל, על ההתכתבות האחרונה ביניהן בווטסאפ בצהרי יום חמישי האחרון. "חצי שעה אחרי זה כבר התקשרו אלינו".
"היה לה חשוב לשמח אנשים. היא לא שכחה תאריכי ימי הולדת של אף אחד מהמשפחה והחברים, תמיד משקיעה ונותנת מכל הלב", נזכרת רחלי, "היא תמיד זכרה את יום הנישואין שלנו, אפילו כשאנחנו כבר לא היינו מציינים את זה".
האח שלמה, שגדל עם רויטל בבית עד שעבר לפנימייה בירושלים כשהיה בן 13, מספר על מסיבת ההפתעה שארגנה לו אחותו לכבוד יום הולדתו ה-18, בלי שחשד בכלום. "היא אירגנה הכול, את החברים, האוכל, מקום לישון, שמרה הכל בסוד. היא הראשונה שרצה אלי, זה היה ערב משוגע, היומולדת הכי טובה שהייתה לי מעולם, וזה אחרי שנים שלא הייתי בבית".
משה מספר על ארוחות ערב שבת שרויטל הייתה מתקתקת, ועל השולחן המפואר שעמלה עליו. רחלי נזכרת איך היא ארגנה את האזכרה לאבא שלהן, ושלמה מספר איך ארגנה גם את האזכרה לאבא שלו. "היא דאגה לסידורים, לאוכל. גם כשהוא עדיין היה בחיים, היא עזרה לו כל הזמן עם הבירוקרטיה. התפקיד שלה בעולם היה לעשות טוב, ואנחנו מבינים שצריך עכשיו למלא חוסר ענקי".
האנשים שהגיעו לנחם בימים הראשונים של השבעה שיתפו את המשפחה בצדדים שלא הכירו. "לא ידעתי כמה חסד היא עשתה", אומרת רחלי. "לילדה של השכנה למעלה היא קנתה בלון כדי לשמח אותה, לאדם עיוור שנכנס לחנות שעבדה בה היא עזרה מההתחלה עד הסוף, לא עזבה אותו".
"היא הייתה אחות שלי. המלאך ששמר עלי"
ישראלה, חברתה הטובה של סמאי, עבדה איתה בשנים האחרונות בחנות דלתא בעיר, ועדיין מתקשה לעכל. "אני בת יחידה, והיא הייתה עבורי יותר מחברה, היא הייתה ממש אחות שלי. המלאך ששמר עלי". כשישראלה קיבלה את ההודעה על מותה של סמאי, היא לא האמינה. "ניתקתי את השיחה והתקשרתי אליה לפלאפון שעוד חייג, אבל היא לא ענתה. התקשרתי לאליאור, האח הקטן. הוא אמר לי ש'כלום לא בסדר' ולבוא הביתה. לא יכולתי לנהוג, המנהלת שלנו סגרה את החנות ונהגה, כשהגעתי לפה הבנתי".
ביום התאונה הנורא שבו נהרגה סמאי בכביש 40, התקיימה הפגנה של 'מטה נאבקים 40' שהוקם לאחרונה במטרה להביא לתיקון הליקויים מסכני החיים בכביש הדמים. ח"כ שלום דנינו (הליכוד), תושב אופקים שהשתתף בהפגנה, שמע על מותה של רויטל והגיע לנחם את המשפחה האבלה.
"כביש 40 הוא אסון לאומי"
ח"כ דנינו כתב בחשבון הפייסבוק שלו "רויטל היא ההרוגה הרביעית בחצי שנה במקטע זה של כביש 40. אנו זועקים על הכביש הקטלני חודשים רבים בכנסת. הצגנו עבודת מחקר המציגה רמת מסוכנות פי ארבע מכל כביש אחר. פקידי התחבורה מובילים אותנו בכחש בשתי ישיבות, ואני מקווה שבישיבה הבאה שיציגו לנו תכנית עבודה המעמידה כביש זה בראש סולם הכבישים בתקציב הקרוב".
האחות רחלי זועמת על המצב. "אני לא מוכנה לשמוע על זה". האח שלמה גם הוא זועם על מצב כביש 40. "יש ים של אופציות, שתהיה גדר הפרדה. אני אומר את זה מכאב, אומרים 'עוד אחת נהרגה' אבל אף אחד לא בודק. זה מכעיס אותי מאוד".
ממטה ״נאבקים 40״ נמסר: ״רויטל סמאי ז״ל משדרות מצטרפת לרשימת קורבנות שהולכת ומתארכת, כל יום שעובר הוא פצצת זמן מתקתקת. אנו משתתפים בצער המשפחה שבגלל מחדל של שנים בכביש הדמים הזה נהפכה למשפחה נוספת שחרב עליה עולמה. כביש 40 הוא אסון לאומי, ונדרשת כאן התערבות מידית מצד כל נבחרי הציבור וגורמי המקצוע שחיי אדם חשובים להם. כביש 40 ידוע בהיותו כביש לא סלחן לטעויות ועבירות ללא הפרדה בין הנתיבים. הגיע הזמן שמדינת ישראל תחזור לנגב ותטפל בכביש הזה. חיי הנוסעים עליו מופקרים ונתונים בסכנה מתמדת.״
