דו"ח חדש של ה-OECD קורא לשפר באופן דרמטי את תנאי העבודה של מטפלים סיעודיים, על מנת למנוע משבר של מחסור חמור בעובדים בתחום זה. על פי הערכות הארגון, לאור העלייה בתוחלת החיים הממוצעת ועל מנת לתת מענה לצורכי האוכלוסייה, יצטרך לגדול שיעורם של עובדי הטיפול הסיעודי מכלל המועסקים בכ-30% במהלך העשור הקרוב.
שיעורם של עובדי הטיפול הסיעודי מכלל העובדים ב-OECD עלה בעשור החולף מ-1.7% ל-1.9%, ובארגון מעריכים שעל מנת להתמודד עם העלייה בצרכים הנובעת מהעליה בתוחלת החיים, יהא עליו לעלות בעוד כ-0.5-0.6 נקודות האחוז. בין ההמלצות במסמך: הגדלת המימון הציבורי עבור טיפול סיעודי; התערבות מדינתית ישירה לשיפור תנאי העבודה בתחום באמצעות הסכמים קיבוציים והעלאת שכר המינימום הענפי, הרחבת ההכשרות המקצועיות בתחום, הטמעת טכנולוגיה שתקל ותשפר את תנאי העבודה בו ושיפור הרגולציה בדגש על שמירה על זכויותיהם של מהגרי עבודה בתחום.
בארגון מציינים כי מטפלים סיעודיים מתמודדים עם תנאי עבודה קשים מאוד, הכוללים עומס פיזי ופסיכולוגי, וזמני עבודה מכבידים שהם חלק מהסיבות המרחיקות עובדים ממקצועות אלו. העבודה כוללת הרמה של אנשים עם מוגבלות ועבודה רבה תוך התכופפות אשר חושפת את עובדי הענף לבעיות בריאותיות בתחום השרירים והשלד.
השכר השעתי של מטפלים סיעודיים עומד בממוצע על כ-70% מהשכר השעתי הממוצע ב-OECD, כשכרבע מהמטפלים משתכרים רק 53% מהשכר הממוצע. שכרם השעתי אף נמוך ב-12% לעומת המקבילים להם מבחינת גיל, השכלה, ותק ומגדר. נשים מהוות למעלה מ-85% מהעובדות בענף, ועדיין משתכרות פחות מגברים המבצעים את אותה העבודה.
בעוד שבאסטוניה, לטביה, ליטה ופולין פחות מרבע מהמבוגרים מעל לגיל 65 המתמודדים עם מגבלה משמעותית בתפקוד היום יומי, זכאים לטיפול סיעודי פורמאלי, בישראל, בלגיה, לוקסנבורג והולנד זכאים לכך כשלושה רבעים מהם. בממוצע, זכאים רק מחצית מהמבוגרים המתמודדים עם מוגבלות משמעותית במדינות ה-OECD לטיפול סיעודי פורמאלי, בעוד כרבע מהם מקבלים סיוע בילתי פורמאלי, בעיקר מהמשפחה – וכרבע נוסף אינם מקבלים סיוע כלל. החשש שלא להיות מסוגל לקבל סיוע נחוץ, הוא דאגה מרכזית של מבוגרים במדינות ה-OECD.
בישראל כמעט פי 3 מטפלים זרים, ושכרם נמוך בעד 40% מהממוצע
ישראל מתבלטת בדו"ח בשיעור הגבוה של מטפלים סיעודיים שלא נולדו במדינה. בעוד שהשיעור הממוצע במדינות ה-OECD הוא 26%, בישראל הוא עומד על 70% וזאת לאור הגיוס של עובדים זרים – ששכרם עומד על כ-42%-34% מהשכר הממוצע. הסדרים חוקיים להבאת עובדים זרים לענף הסיעוד אינם נפוצים במדינות המפותחות, והם קיימים רק בעוד ארבע מדינות ב-OECD: קנדה, גרמניה, יפן ובריטניה.
על אף ששיעור המטפלים הסיעודיים מכלל העובדים במשק גבוה יחסית בישראל ועומד על למעלה מ-3%, הדו"ח מציין כי גם בישראל הביקוש לעובדי סיעוד, עולה על ההיצע. הדו"ח מציין שכשליש מעובדי הטיפול הסיעודי המועסקים בבית, מוחרגים מהרגולציה הנוגעת לשעות עבודה ומנוחה, בהם בין היתר העובדים הזרים בתחום הסיעוד בישראל. בגרמניה לעומת זאת, נקבע כי יש לשלם לעובדים לא רק על שעות העבודה, כי אם גם על שעות הזמינות.
הדו"ח מציין כי במרבית מדינות העולם שיעור הכיסוי של עובדי טיפול סיעודי בהסכמים קיבוציים דומה לזה של האוכלוסיה הכללית, אולם פעמים רבות הסכמי שכר אלו אינם מעודכנים, הוראותיהן אינן נאכפות כראוי ובפועל שכרם של העובדים נשחק. הדו"ח איננו מציין כי באוגוסט 2021 נחתם הסכם קיבוצי ענפי בין ההסתדרות ואיגוד נותני שירותי הסיעוד עבור ענף הסיעוד בישראל – אולם הסכם זה מותנה בחתימת צו הרחבה על ידי שר העבודה וממתין לכך כבר כשנתיים.
כותבי הדו"ח הדגישו כי במהלך תקופת הקורונה התחדדה חשיבותם של עובדי הטיפול הסיעודי שסייעו לקשישים ולאנשים עם מוגבלויות, לעיתים תוך סיכון עצמי: "לחלוק כבוד לעובדי הטיפול הסיעודי ולעובדים חיוניים אחרים, היה חשוב בשעתו. אבל חשוב יותר לנקוט כעת בפעולות קונקרטיות".
"מטפלים סיעודיים ממשיכים לעבוד בתנאים קשים, בשכר נמוך ועם מעט מאוד הכרה, למרות מחיאות הכפיים מהמרפסות, ולמרות העובדה שהיצע העבודה שלהם ותנאיהם נמצאים כבר שנים על שולחן קובעי המדיניות נחוצה פעולה דחופה" הוסיפו כותבי הדו"ח. "אם עבודת הטיפול הסיעודי תמשיך להתפס כדרך ללא מוצא, המחסור בצוותים ובעובדים יימשך ויגיע לרמות מסוכנות מבחינה חברתית. הוצאות ציבוריות נוספות יידרשו במדינות רבות כדי לסייע בהתאמת ההיצע והביקוש הגובה, אך זה לא יספיק לבדו. צריך להפוך את תחום הטיפול הסיעודי לאטרקטיבי יותר. כבוד פירושו הרבה יותר ממחיאות כפיים".
