הסילבסטר הקרוב יהיה שמח במיוחד עבור 880 אלף אנשים עם מוגבלות בגילאי עבודה בישראל, שסוף-סוף יזכו לקבל סיכוי שווה. ב-1.1.2017 ייכנס לתוקפו החוק ההיסטורי שמחייב שילוב של לפחות 5% עובדים עם מוגבלות בכל גוף ממשלתי שיש בו יותר ממאה עובדים. מדובר על עשרות אלפי משרות שייפתחו, תוך חמש שנים, לאנשים עם מוגבלות.

החוק מצטרף להסכם קיבוצי, של ההסתדרות והמעסיקים, לפיו 3% מהעובדים בכל גוף שיש בו מאה עובדים ומעלה – חייבים להיות אנשים עם מוגבלות. את ההסכם הוביל יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן.

לפי נתונים רשמיים, בישראל יש 880 אלף אנשים עם מוגבלות בגילאי עבודה, ועוד 330 אלף ילדים עם צרכים מיוחדים. לפי מחקר שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדצמבר 2016, ל-15% מבני 20 ומעלה (כ-791 אלף איש) יש מוגבלות תפקודית חמורה. 60% מהם מובטלים. יש בישראל 130 אלף ערבים עם מוגבלות. 70% מהם מובטלים.

מדובר בהרבה כסף: מבקר המדינה קבע שהמשק מפסיד כתוצאה מאבטלה של אנשים עם מוגבלות חמישה מיליארד שקלים כל שנה. אז צעד אחד גדול עשינו בזכות אנשים טובים בכנסת ובהסתדרות. את החוק הגישו וקידמו חברי הכנסת איציק שמולי (המחנה הציוני), יואב קיש (הליכוד), נורית קורן (הליכוד), אלי אלאלוף (כולנו), קארין אלהרר (יש עתיד) ועוד.

בדף הפייסבוק סיכוי שווה תוכלו לקרוא על מאות אנשים עם מוגבלות מוכשרים, עם יכולות, שלא מקבלים הזדמנות והעדפה מתקנת, והחוק הזה הוא בשבילם.

אבל העבודה לא הושלמה! כעת, חייבים לתקן בדחיפות את "חוק לרון", שקובע כמה כסף אנשים עם מוגבלות שמתחילים לעבוד מפסידים בהתאם לאחוזי הנכות שלהם ולשכר שיקבלו.

החוק הזה פוגע במוטיבציה של אנשים עם מוגבלות לצאת לעבוד. לפי החוק, משכר נמוך מאוד, של אלפים בודדים של שקלים, קצבת הנכות של אנשים עם מוגבלות יורדת וככל שהשכר עולה – הקצבה מופחתת עד שהיא נעלמת.

נוצרה מציאות אבסורדית, בה אנשים עם מוגבלות שרוצים לצאת לעבוד ולתרום לכלכלה ולצמיחה, צריכים לבדוק כמה כסף הם מפסידים. האם מישהו מהקוראים בדק אי פעם כמה הוא יפסיד אם יתחיל לעבוד? זה מעוות, לא הגיוני, ולא סביר.

חוק לרון בוחן אנשים עם מוגבלות לפי יכולת ההשתכרות שלהם ומייצר מנגנון של אי כושר השתכרות, במקום להתייחס לנכות עצמה. לכן – צריך לנתק את החוק מאי כושר השתכרות, ולבחון את הקצבה רק לפי בעיה רפואית או נכות.

למה? כי הקצבאות אמורות לכסות את ההוצאות שיש לאנשים עם צרכים מיוחדים בגלל מצבם הבריאותי. עיוורון, חירשות, שיתוק מוחי, אפילפסיה או מוגבלות נפשית כרוכים בהוצאות רבות על טיפולים, מכשור ותרופות. לשם כך נדרשת קיצבת הנכות, ואין לכך קשר לאי יכולת השתכרות, אלא לצורכיהם המיוחדים!

זה חוק שמסליל אנשים עם מוגבלות לתפקידים שהשכר בהם נמוך מאוד (אלפי שקלים בודדים), אם הם רוצים לעבוד ולשמור על הקצבה. תפקידים כאלה הם לא בכירים ומשמעותיים. כך, נוצרת תקרת זכוכית לאנשים עם מוגבלות והם לא הופכים לסוכני שינוי בתפקידים בכירים ונאלצים להגביל את עצמם ברמת השכר.

קיזוז קצבאות חייב להתחיל משכר של 15,000 ש"ח ומעלה (בערך פי 1 וחצי מהשכר הממוצע במשק). לעובדים עם מוגבלות שמשתכרים שכר נמוך – יש להשאיר את הקצבאות בנוסף לשכר.

צריך לזכור שיש גם אנשים עם מוגבלות שלא יכולים לעבוד וצריך לדאוג להם. הם צריכים לקבל קצבאות שיאפשרו להם לחיות בכבוד ולא להיאלץ לבחור בין תרופות לבין מזון.

אורן הלמן הוא מייסד דף הפייסבוק סיכוי שווה לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה