ממשלת סין ונושים נוספים של זמביה הגיעו עמה להסכם פריסת חוב מחודשת שמהווה צעד משמעותי בסיום משבר החוב של זמביה. זמביה לא הצליחה להחזיר חובות בסך 17 מיליארד דולר בשנת 2020 ומאז נמצאת במהלך מתמשך של גיוס כספי חילוץ ומאמץ לפריסת מחודשת ואף מחיקה חלקית של חובותיה.
עם הגעה להסכם על פריסת החוב, זמביה תקבל גישה לחבילת חילוץ בסך 1.3 מיליארד דולר מקרן המטבע הבינלאומית. קרן המטבע התנתה את השימוש בחבילת החילוץ בפריסה מחודשת של החוב על מנת להגביר את הסיכויים שזמביה תוכל לעמוד בו.
פריסת החובות המחודשת נוגעת להתחייבויות בסך של 6.3 מיליארד דולר, כמעט חצי מסך החובות החיצוניים של ממשלת זמביה, שעומדים כעת על כ-14 מיליארד דולר. החובות החיצוניים הם חובות שגויסו במטבע חוץ, בעיקר דולר ואירו. ממשלת סין היא זו שהובילה את הסכם המחודש, שנוגע בעיקר לחובות לממשלות. לפי הפיינשל טיימס, הוחלט על דחיית מועד הפדיון של החוב והקפאת תשלומי ריבית למשך שלוש שנים. הקלות החוב ימותנו במקרה שהכלכלה בזמביה תפגין ביצועים טובים מן הצפוי.
המרוויחים הגדולים מהחוב של זמביה
נשיא זמביה, האקאינדה היצ'ילמה, הודה למדינות החברות בוועדת החוב, סין, צרפת ודרום אפריקה. ממשלת סין מחזיקה בכ-2.8 מיליארד מחובה של זמביה, והיא בעלת החוב הגדולה מבין הממשלות. בנוסף על כך, חברות מסחריות סיניות, כמו וואווי, הנמצאות בקשר עם הממשל, מחזיקות ב-1.4 מיליארד דולרים נוספים של חוב מזמביה.
עם הגעה להסכם עם הנושים הציבוריים, המו"מ עם הנושים הפרטיים צפוי להיכנס להילוך גבוה. נושים פרטיים מהמערב, בהם בנק דיסקונט הישראלי המחזיק בחוב של כ-360 מיליון דולרים, מחזיקים ב-4.5 מיליארד דולרים של חוב זמבי בריבית גבוהה במיוחד של 7%. קבוצה זו ספגה ביקורת על כך שהיא נהנית מתשואה גבוהה על החוב של זמביה. התשואה הגבוהה מוצדקת כפרמיה על הסיכון הכרוך בהלוואה לזמביה, אך בפועל הארגונים הבינלאומיים נחלצים למימון החזרי החוב ובכך שוללים את הסיכון. מעל 100 כלכלנים, ביניהם הכלכלן הנודע ג'פרי סאקס, הביעו ביקורת זו במכתב פתוח מספטמבר האחרון, בו הם קראו לבעלי החוב הפרטיים למחוק חלק מהחוב הזמבי.
הביקורת של כלכלנים אלו מתמקדת בכך שבמידה מסוימת הצרות הכלכליות של זמביה הן מקור לרווח עבור גופים פיננסיים, אשר נהנים מתשואה גבוהה במיוחד ומהרחבת הבעלות שלהם על תשתיות ומשאבי טבע בכלכלות מתפתחות במצבים דומים. למעשה, הסיכון הגבוה שמצדיק תשואה זו אינו חל על הגופים הפרטיים אלא דווקא על הממשלות והגופים הציבוריים הבינלאומיים, כמו קרן המטבע, אשר נאלצים לממן את החזרי החוב לגופים הפרטיים ולקחת על עצמם את החוב הבעייתי של זמביה או מדינות אחרות במצבה.
מבט על פריסת החובות של זמביה מראה שבעוד החברות המערביות נהנות מתשואה של 7% והחברות הסיניות מ-5.2%, ממשלת סין מסתפקת בתשואה של 3.9% וממשלות אחרות ב-1.6%. שיעור הריבית שמקבלים הגופים הבינלאומיים לא פורסם בדו"ח החוב של ממשלת זמביה אך יש להניח שמדובר בשיעור נמוך; מקור המימון לגופים אלו הוא ציבורי ומגיע מהמדינות החברות.
זמביה היא מדינה יחסית קטנה עם אוכלוסייה של כ-20 מיליון תושבים, אך המקרה שלה זוכה לתשומת לב מכיוון שהיא אחת מיצואניות העופרת הגדולות בעולם. חשובה מכך היא העובדה שכלכלות מתפתחות רבות סובלות ממשבר חוב חיצוני, לדוגמא סרי לנקה וגאנה, או על סף התפרצות של משבר כזה.
הנורמה הנוכחית יוצרת סכנה למכת משברי חוב
הסיבה למכת משברי חוב הפוטנציאלית טמונה, מעבר לקשיים ארוכי הטווח של הכלכלות המתפתחות, בהתפרצות מגפת הקורונה ובהעלאת הריבית על הדולר שהגיעה בעקבותיה, עם עליות המחירים. במהלך משבר הקורונה, הכלכלות המתפתחות נאלצו לקחת על עצמן חוב חיצוני מוגבר כדי לחפות על עצירת הפעילות הכלכלית. בנוסף על כך, הם נאלצו לפצות תאגידים פיננסיים על אובדן הכנסה בהשקעות תשתית. עם רצף העלאות הריבית האגרסיביות של הבנק המרכזי האמריקאי, עלות גלגול החוב זינקה, ומדינות רבות נקלעו לקשיים משמעותיים בעמידה בתשלומי החזר.
המקרה של זמביה הוא גם חלון להבנת המאבק בין התאגידים הפיננסיים הענקיים כמו בלאקרוק או ג'יי פי מורגן, שבסיסם במערב, מול ממשלת סין, שנעשתה בשנים האחרונות למעצמת השקעות בעולם המתפתח. החזקת חוב של מדינה איננה רק אמצעי להשגת תשואה אלא גם מנוף כוח וכלי לקידום מדיניות והשפעה. במילים אחרות, כניסתה של סין לזירת ההשקעות לא רק שמפחיתה את עלות גיוס החוב, שעבור התאגידים הפיננסיים היא רווח, היא מצמצמת את התלות של מדינות אלו במימון מהתאגידים הפיננסיים ובכך מחלישה את כוחם בהתוויית מדיניות כלכלית.
זוהי הסיבה שמשבר החוב של מדינה קטנה כמו זמביה זוכה לתשומת לב ממנהיגי המדינות החזקות בעולם דוגמת ג'נט ילן שרת האוצר האמריקנית, עמנואל מקרון נשיא צרפת או שי ג'ינפינג נשיא סין. זמביה, כמו סרי לנקה וגאנה, היא זירת התקוטטות בין אינטרסים וכוחות שונים ויש להניח שמאחורי הקלעים, ומלפני, בכירי התאגידים הפיננסיים המערביים בוחשים אף הם בקלחת.
