משפחות עם ילדים קטנים נתקלות פעמים רבות בבעיה בביקור בבריכת השחייה: היעדר מקלחת משותפת למשפחות. במקלחות המחולקות לפי מגדר מותרת כניסה עד גיל 3, וילדים בגילאי 4 ו-5 נאלצים להתפצל מהוריהם, ולהיכנס לבד למלתחות העמוסות באנשים זרים.
בשנים האחרונות גברה המודעות לבעיה, ובאירופה מדינות רבות הקימו 'מקלחות משפחתיות' המאפשרות רחצה פרטית למשפחה ללא הפרדה. גם לישראל מחלחלת ההכרה בצורך בשינוי, אבל כרגע נראה שהיא מוגבלת לאזור המרכז ולרשתות גדולות מבוססות.
ליה ליביס, בת 37 מחיפה , אמא לילד בן 3 וחצי, ידעה שהרגע הזה כאמא לילד יגיע. לאחרונה בנה ריי עבר את גיל 3, ועל פי הנהלים של מקלחות הבריכה בבריכה עירונית של חיפה הוא לא "אמור" להיכנס למקלחות הנשים. "בתכנוני הקיץ שלי יש בריכה לפחות פעם בשבוע בשאיפה לפעמיים. קניתי כרטיסייה ואני בונה על הבילוי הזה. השנה הוא עוד גבולי בעיני בגודל אז אני כן אולי אכניס אותו למקלחות ואני מתחילה להבין את המבוכה שיכולה להיות".
ליביס מזדהה עם המבוכה של ילדים גדולים יותר במקלחות הנשים בבריכה. "אני יכולה להבין למה זה מפריע לנשים. וגם לו זה יקרה". על האופציה של לשלוח אותו לבד למקלחת ולשירותים היא לא מוכנה לחשוב. "ילד בן 4 לא אמור להתקלח לבד. אני לא אשלח אותו בלי הגנה לבד. ילדים קטנים לא מבינים עדיין מה נכון או לא נכון בדברים מסוימים, לגעת או להסתכל, זה מפחיד. אני מעדיפה לקלח בבית שלא יהיה לו טראומה בגלל מקלחת".
״כשמחיר הכניסה ביום שבת לבריכה הוא 50 שקלים, נושא המקלחת קשה עוד יותר״, אומרת ליביס. לדבריה, בילוי יקר שלא מצליח לתת מענה בסיסי לצרכים זה מוריד מההנאה.
"אני שולח את בתי בת ה-6.5 לבד, ומחכה בכניסה. זה מייצר אצלי חוסר ביטחון"
עמית מוסלי, בן 40, אב ל-3 מהוד השרון (שתי בנות ובן) מספר שהורים רבים מתלבטים אם לפעול בהתאם לכללים. מוסלי בוחר לציית, מה שדורש ממנו למצוא פתרונות בעצמו. "לפעמים אני אחליף להן בגדים בחוץ, למרות שזה פוגע בפרטיותן, או שאני מבקש טובות מנשים שתיקחנה את הילדה הגדולה או הקטנה לשירותים, מה שיותר קשה, כי הן לא תמיד מעוניינות".
מוסלי מבהיר שזו לא רק שאלה אישית. "חשוב לי להגיד שכמעט בכל מקום כזה אני פוגש עוד מישהו כמותי. אם זה אמא עם בן או אבא עם בת. זו סוגיה חברתית".
הרדיפה אחרי פתרונות מתישה גם את ההורים ומכניסה מתח ואף חרדה ליציאה מהבית. "עכשיו בבריכה אני שולח את הגדולה בת ה-6.5 לבד, ומחכה בכניסה. זה מייצר אצלי חוסר ביטחון על מי ישגיח עליה אם היא תצטרך משהו, מי יעזור לה. אני רוצה לוודא שהיא לא נוגעת באסלות, שהיא משתמשת בנייר טואלט, שוטפת ידיים טוב. כשבתי השנייה, בת 4.5 צריכה לשירותים, אני הולך איתה לשיחים".
מבדיקת 'דבר', במקומות רבים נוספים, בהם חיפה, עכו, משגב, קריית אתא וראשון לציון, אין מקלחת משפחתית בריכות ציבוריות. משיחות עם מנהלי בריכות עולה שחלקם אינם מודעים כלל לבעיה. המחסום העיקרי לשינוי הוא העלות של שינוי המבנה הקיים על מנת להקים תאי מקלחת המשפחתיים.
בתל אביב בחרו אחרת: "יש מגוון אוכלוסיות שצריכות חוויה פרטית בבריכות השחייה"
בעיר תל אביב, לעומת זאת, הנושא טופל, בין היתר בגלל קהילת הלהט"ב בעיר. "אנחנו רואים הרבה חשיבות בעניין", אומר לדבר יורם ענבר, מנהל המחלקה לניהול הקאנטרים בעיריית תל אביב יפו. "זה לא רק למשפחות: גם מגוון של אוכלוסיות שצריכות חוויה פרטית בבריכות השחייה כמו להט"ב, טרנסים ונכים כמובן, וכל מי שמרגיש צורך ולא מקבל שירות במקלחות הרגילות".
בתל אביב יש 12 בריכות עירוניות. לדברי ענבר, כל קאנטרי חדש בעיר מתוכנן עם מקלחת משפחה מובנית, וגם באתרים הישנים שופצו ונוספו להם מקלחות כאלה. "יש אצלנו גם טרנסים וטרנסיות שמנויים בבריכות ומשתמשים בחדרים האלו. אני חושב שזה שיקול בהגעה לבריכה".
גם בבריכות של מועדוני הפמילי, המהווים חלק מרשת הולמס פלייס, נבנו מקלחות למשפחות. ברשת פועלים שמונה מועדונים, בין היתר במודיעין, חיפה, נס ציונה וכפר סבא, אך עלות הכניסה אליהם גבוהה מבריכה עירונית. "מקלחות משפחתיות הן חלק בלתי נפרד ממועדוני הפמילי", אומרת ל'דבר' מנכ"לית הולמס פלייס, קרן שתוי, "המבנים נבנים בסטנדרט פרימיום, ואנחנו מקפידים להתאים את המתקן למשפחות".
