"אנשים לא מבינים שהם 'נשאי נכות', אין כזה דבר אנשים מוגבלים ולא מוגבלים", אמר ל'דבר ראשון' יו"ר שדולת הכנסת לזכויות אנשים עם מוגבלויות, ח"כ אילן גילאון (מרצ). לעמדתו, התפיסה המקובלת – כי נכות או מוגבלות שמורה רק לסקטור מסוים – מוטעית. "כולנו על הספקטרום" הסביר גילאון, "כאן אף אחד לא עושה טובה לאף אחד". גילאון אמר את הדברים לרגל היום הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, אותו ציינה השבוע הכנסת, בסימן שוויון בתעסוקה. במסגרת האירועים התקיימו 12 דיונים בנושא בוועדות הכנסת השונות.

"אני מאמין בסוציאליזם אורטופדי" אמר גילאון והסביר כי המוגבלות היא מצב סוציאלי מתפתח, המחכה מעבר לפינה לכל אדם, בשל השתנות נסיבות חיים – בין אם טרגיות כמו תאונות, מחלות או מוגבלויות מולדות, ובין אם בנסיבות של הזדקנות והזדקקות סיעודית בשלבים שונים. גילאון, משותק פוליו מגיל צעיר, הודה כי לא אחז בתפיסת ההנגשה כשבנה את ביתו בגיל 26 וסיפר כי על אף שתכנן את הבית בהתאם למוגבלותו, לא השכיל להבין כי המוגבלות שלו תלך ותגבר וגם צרכיו יתגברו. "עם כל כך מעט מחשבה, היה יכול להיות לי הרבה  יותר נוח", אמר.

על פי נתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כי בין השנים 2012 ל-2015 נרשמה ירידה של 6% בדיווח על העסקת עובדים בעלי מוגבלות חמורה בגילאי 54-25, זאת לעומת שיעור המועסקים בקרב אנשים שאינם בעלי מוגבלות שנותר זהה. במקביל, שיעור האנשים מוגבלות שאינם בכוח העבודה, כלומר אינם מעוניינים או אינם יכולים לחפש עבודה, זינק בתוך שלוש שנים מ-36% ל-45%.

גם בנושא השכר חושפים נתוני הלמ"ס אפלייה. 41% מהמועסקים עם מוגבלות חמורה משתכרים עד 5,000 ש"ח בחודש, לעומת 22% מכלל כוח העבודה. 62% מהמועסקים עם מוגבלות חמורה מתקשים לכסות את ההוצאות החודשיות, לעומת 37% בקרב האוכלוסיה הכללית. 57% מהמועסקים עם מוגבלות חמורה אינם מרוצים מהכנסתם מעבודה, לעומת 40% בקרב שאר המועסקים.

"התעסוקה זה עיקר המעגל של החיוניות", אמר גילאון, המבקש לעשות שינויים יסודיים בחישוב שכרם של בעלי מוגבלות  וטען כי יש לבטל חוק לרון. "חוק לרון", הסביר, "קובע שאדם יכול לעבוד ולקבל שכר ולא לאבד את קצבתו עד גבול מסוים, ממנו והלאה הוא מאבד את הקצבה". לדבריו, רבים בוחרים שלא לעבוד או לעבוד "בשחור",  רק כדי לא לאבד את הקצבה. לטענתו, יש לקבוע שאחרי קבלת ההגדרה של "בלתי כשיר לצמיתות", יקבל הנכה קצבה בלי קשר להכנסות אחרות.

היבט ציני נוסף של המצב החוקי הנוכחי, קובע כי אדם לא יכול לקבל כפל קצבאות. וכך, למרות שקיצבת הנכות המקסימלית עומדת על 2,400 ש"ח (ועודכנה ב-2015, אחרי קיפאון של 15 שנים), לא ניתן לקבל קצבה בנוסף אליה. כך, למשל, עובד שזכאי לקצבת הנכות ופורש לגמלאות יאבד את זכותו לקצבה. "כאילו פוסק להיות נכה", אמר גילאון.

מחר, תעלה לקריאה טרומית במליאת הכנסת הצעת חוק, אותה יזמו גילאון, בשיתוף ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד) וחברי כנסת נוספים, המבקשת להשוות את קצבאות הנכים לשכר המינימום. על פי ההצעה, קצבת הנכות – המשולמת על ידי הביטוח הלאומי לכל מי שהוקצבו לו אחוזי נכות – תושווה לשכר המינימום המקובל במשק, העומד על סך כ- 5,000 ש"ח.

ההצעה נדחתה כבר על ידי הכנסת בשנה שעברה, וכעת היא עולה שוב. "בפעם הקודמת כשהעליתי את ההצעה, הממשלה העריכה את עלותה בכשישה מיליארד שקלים לשנתיים הראשונות" אמר גילאון, "סכום דומה לזה שהשקיעה אך עתה בשלוש הצוללות, באותה עסקה מפוקפקת". לדבריו, זו שאלה של סדרי עדיפויות. "שהכסף קיים, אלא שסדר העדיפויות של הממשלה הוא אחר, והנכים נמצאים בו למטה בתחתית"