לאלי סעדון (54), יו"ר ועד עובדי משרד החינוך בשבע השנים האחרונות, אכפת מרווחתו של העובד היחיד. "כדי להיות יו"ר ועד צריך לעזור לאנשים. עובד שעוזרים לו תמיד יזכור לך את זה. היה מנהל אגף שלא כיבד את העובדים שלו, ואחרי כמה שיחות איתו שלא עזרו, שלחתי את העובדים למשאבי אנוש כדי שיבקשו העברה לאגפים אחרים. השרה דאז, יפעת שאשא-ביטון, שמעה זאת – ומהר מאוד התערבה".
סעדון עובד כאחראי לוגיסטיקה כבר 30 שנה. הוא אב לשלושה ילדים וסב לחמישה. כל חייו פעל לשיפור החברה. "בגיל 21 הקמתי מאהל למחאה על הדיור, ועזרתי למשפחות מחוסרות דיור".
לעובדי משרד החינוך אין הסכם שכר כבר 10 שנים. "כל פעם קרה משהו שדחה את חידוש הסכם השכר, בין אם זו מערכת בחירות או קורונה. בכל מקרה, אני מקווה שעכשיו ייחתם הסכם שכר חדש".
לאי-חידוש הסכם השכר יש השלכות ברורות על העובדים. "עובדים עוברים למשרדי ממשלה אחרים או עוזבים. לאחרונה עשרות עובדים עזבו. לא מגיעים חדשים".
תנאי העבודה משפיעים על המערכת כולה. "מחלקת הסעות, למשל, אחראית על הסעות תלמידים. העובד במשרד צריך לדאוג שהתלמיד עולה על ההסעה בין אם זה האוטובוס ובין אם זה לדאוג למונית. או עובדים בגזברות שמסייעים לעובדי ההוראה בכל הקשור למשכורת שלהם. מחסור בעובדים או תנאי שכר נמוכים לעובדים פוגעים בסופו של דבר באיכות השירות. זה פוגע בילדים של כולנו".
משרד החינוך סובל מתחלופה גבוהה של שרים ומנכ"לים. "אני תמיד מוצא את הדרך להסתדר עם כל שר או מנכ"ל. המנכ"ל הנוכחי אסף צלאל טורח להתקשר לכל עובד שלא מרגיש טוב. גם השרים יואב קיש וחיים ביטון מכבדים היטב את העובדים".
