חמש שנים לאחר אסון מכינת בני ציון בנחל צפית, נחנך גל-עד לזיכרון תשעת הנערות והנער שנספו בשיטפון בטיול המכינה סמוך למסלול הטיול בנחל.
הגל-עד, שתהליך התכנון וההפקה שלו נמשכו מעל לשלוש שנים, מוצב בשפך נחל תמר-צפית, קילומטר דרומית לצומת הערבה. שפך הנחל הוא המקום בו מסתיים המסלול שבו התקיים טיול הגיבוש למכינת בני ציון באפריל 2018, בהשתתפות חניכים מהמכינה ותלמידי י"ב שהיו מועמדים להתקבל אליה בשנה שלאחר מכן. הטיול נערך למרות אזהרות חמורות על שטפונות באזור, בהובלת מנהל התכנית החינוכית אביב ברדיצ'ב, שעדכן את ראש המכינה יובל כאהן. שניהם נאשמים בהמתה בקלות דעת ומשפטם מתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
באסון השיטפון נספו אגם לוי, אלה אור, גלי בללי, מעיין ברהום, צור אלפי, רומי כהן, שני שמיר, יעל סדן, עדי רענן ואילן בר שלום. בעקבותיו נחשף הפיקוח הרופף של המדינה על הנעשה במכינות הקדם צבאיות, ואף שר או גורם ממשלתי אחר לא לקח אחריות לאסון. למרות דרישות ההורים, הממשלה נמנעה במשך שנתיים מהקמת ועדת חקירה.
האנדרטה תהווה חלק ממרחב זיכרון מיוחד שיוקדש לאסון ובו יפוזרו מקומות ישיבה ושלטים שיספרו על האירוע והנערות שנהרגו.
"אחרי שקמנו מהשבעה התכנסנו ההורים, וקיבלנו החלטה לעשות הכול על מנת שאסון כזה לא יקרה שוב לעולם", אמר איציק אור, אביה של אלה ז"ל, מהיוזמים והמובילים של האנדרטה. "המרחב יהיה נקודת עצירה לשיח לאנשים, לזיכרון ילדינו שאינם והאסון שפקד אותנו".
"צוות של אדריכלים, מעצבים ויזמים חברתיים עבדו איתנו צמוד, בהתנדבות מוחלטת, במשך 4 וחצי שנים", אמר אור ל'דבר'. "אחרי שנתקלנו בקשיים, חמי סל פנה אלינו, ובמשך חודש שלם של התנדבות מלאה – הצליח להפיק את אירוע החניכה".
טקס חנוכת האנדרטה התקיים במעמד המשפחות וחברי הכנסת אפרת רייטן (העבודה) ומיכאל ביטון (המחנה הממלכתי). "זהו מקום יפהפה וארור", אמרה רייטן שטרם כניסתה לכנסת ייצגה את המשפחות כעורכת דין בהליכים המשפטיים מול המדינה ובמשפט הפלילי נגד ראשי המכינה, "הלוואי שהמקום יוסיף פינה לימודית ערכית שבו יטופחו ערכי עזרה הדדית, ענווה ואהבת הבריות".
"אנו עומדים מול חיים שנקטעו באיבם בגלל קבלת החלטות רשלניות", אמר ביטון, ראש עיריית ירוחם דאז, שהגיע לשטח ביום האסון וקידם את הענקת הסמכויות לוועדת החקירה של המכינות יחד עם שר המשפטים דאז, בני גנץ. "היה פה חטא של יוהרה של אנשים שחושבים שרק הם יודעים", אמר ביטון, "של חוסר הקשבה לפחדים ולדאגות. של מדריכים והורים שהתריעו וקולם לא נשמע".
ביטון ביקר את העיכוב ביישום לקחי הוועדה שחקרה את האסון, וציין שלמרות סיום עבודת הוועדה לפני חודשיים, המדינה טרם חוקקה הוראה מחייבת לפיקוח בטיחות המכינות "אמנם רוב המכינות צריכות לצאת לטיולים ולפעול על פי חדר מצב של משרד החינוך, אבל הדבר הזה לא מעוגן בחקיקה".
שם אחד חסר
שמותיהן של ההרוגות וההרוג באסון נחקקו על האנדרטה מברזל, מלבד שם אחד: שמה של אילן בר שלום ז"ל, שאימה סירבה ששמה יחוקק באנדרטה במחאה על התנערות המדינה מאחריות לאסון, והמשפחה מנהלת בימים אלו תביעה נזיקית מול המדינה.
המשפחה ציינה שסיבה נוספת להחלטתה נובעת מביקורת על מפעל המכינות, שלדבריה לא עמד לצד המשפחות במהלך המשפט "אין לנו רצון שזה ישרת פעילויות של עולם המכינות, שלא פעם עשה שימוש פסול באסון לצרכי יחסי הציבור", אמר אוריאל, אביה אל אילן.
"המדינה הפקירה את הבת שלנו בכך שבמקרה הרע עודדה תפיסה של 'יהיה בסדר' ובמקרה הטוב, סתם לא פיקחה כמו שצריך", אומרת רותם בר שלום, אמה של אילן, "אחרי שהבת שלי נהרגה הפקירו אותנו ואותה ברמה הערכית והמוסרית, בכך שלא לקחו אחריות. אחרי כל זה, המדינה לא רשאית ולא זכאית להנציח את שמה".
במרץ השנה הסתיים שלב העדויות במשפטם של מובילי המכינה בעת האסון, ראש המכינה יובל כהאן ומנהל התכנית החינוכית אביב ברדיצ'ב. שניהם מואשמים בסעיף המתה בקלות דעת. הכרעת הדין בעניינם צפויה להתקבל עד סוף השנה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.