תושבי קרית שמונה צריכים לנסוע בין 42-27 ק"מ למכוון דיאליזה בזמן שלתושבי תל אביב יש מכון דיאליזה במרחק של 12 ק"מ מהבית לכל היותר, ותושבים של 39 ישובים בארץ צריכים להרחיק מעל ל-30 ק"מ כדי להגיע לבית מרקחת. כך עולה ממחקרים שפרסמה היום התוכנית הלאומית לתכנון פריסת תשתיות בריאות.

התוכנית היא מיזם חדש של האגף לתכנון אסטרטגי ושל אגף המחשוב במשרד הבריאות. בשנים האחרונות, עקב מגמה של גידול דמוגרפי והזדקנות האוכלוסייה, חל גידול בביקוש לשירותי בריאות. בחלק מהתחומים והאזורים, שירותי הבריאות הקיימים לא מצליחים להתפתח בקצב המתאים למגמה הזו. מטרתה העיקרית של התוכנית הלאומית היא לאפשר קבלת החלטות מבוססות נתונים על פריסת תשתיות בריאות. 

המחקר הראשון בדק את טווחי מרחק הנסיעה למכוני דיאליזה. נמצא שמרחק הנסיעה החציוני למכון דיאליזה הוא 5.1 ק"מ, כאשר המרחקים הארוכים ביותר הם במחוז צפון (חציון 10.8 ק"מ) והקצרים ביותר במחוז אשקלון (3 ק"מ). המחקר בדק גם את אחוז הניצול של כל מכון דיאליזה בארץ, ומצא שמכוני הדיאליזה העמוסים ביותר הם בעכו (117% ניצול) ובשפרעם (107% ניצול). בהתאם, החוקרים הציעו למקם מכון דיאליזה באיזור סחנין ו/או הקריות.

המחקר השני בדק את הנגישות של יישובי הארץ לבתי מרקחת. החוקרים מצאו שרוב היישובים שנמצאים במרחק גדול מ-30 ק"מ מבית מרקחת נמצאים בבקעת הירדן, בערבה ובגבול מצרים. החוקרים ציינו שהמחקר יוכל לשמש לקידום מדיניות של שירותי טלה-רוקחות ושליחים לאיזורים ללא נגישות כדי לקדם טיפול איכותי, שוויוני ויעיל.