בקיץ 2022, במה שנראה אז כתחילתו של גל מחאה ארצי נגד עליית מחירי הדיור, הציב עידו אטיאס (28) תושב העיר, אוהל מחוץ לרחבה של תאטרון באר שבע, ובמשך חודש הוביל את המאבק בעיר. המחאה התפוגגה, אבל הרצון לפעול נשאר, והוביל אותו לפעולה מסוג אחר.

"בשלוש שנים עברתי ארבע דירות, בעיקר בגלל העניין הכספי", אומר אטיאס. "בפעם האחרונה פינו אותה בהתראה של שלושה חודשים. איך מתמודדים עם דבר כזה? חוסר כוח וחוסר יציבות הם השני המאפיינים המרכזיים של צעירים בשוק השכירות. יחד עם יאיר דודק (27), סטודנט לפוליטיקה וממשל שמשכיר בעיר, הוא הקים את קבוצת הווטסאפ "חלאס עם שכירות מוגזמת", המונה היום 1,800 חברים, שמנסים יחד לשנות את המשוואה.

שוק השכירות התל אביבי זולג דרומה

הרעיון לקבוצה נולד בזמן שאטיאס חיפש דירה לעצמו. הוא שם לב שחלק לא מבוטל מהדירות מושכרות במחיר כפול מהממוצע בעיר, לעיתים דלת מול דלת בדירות זולות משמעותית. באחד הימים ראה פוסט בפייסבוק של חברים שעברו מתל אביב לעיר בעקבות עבודה 'מחפשים דירה במחיר של עד 2,000 ש"ח לשותף'. שם נפל לו האסימון. "בבאר שבע משלמים בין 1,000 ל-1,200 לשותף. לא שקל יותר – פתאום הבנתי שבעלי דירות רואים את הפוסטים האלו ונפתח להם התיאבון".

"לקראת הקיץ הרבה בעלי דירות מנסים לצוד סטודנטים פראיירים מהמרכז שלא מכירים את השוק כדי לסחוט רנטה", אומר אטיאס. הוא נכנס לקבוצת וואטסאפ שהוא פתח עם מספר חברים כדי לתפוס את אותם ציידים, ומציג עשרות מודעות, כולן מהימים האחרונים וכולן מבאר שבע. "משווקים חדר של 1,000 ש"ח ב-1,500, דירה במחיר של 2,200 ב-3,500, יש מאות דוגמאות כאלה ותמיד יש קונים".

בניין דירות בשכונה ג' בבאר שבע (צילום: דוד טברסקי)

"מצד אחד המחירים פה זולים יותר, אבל גם המשכורות נמוכות יותר. חבר'ה לא מבינים את זה ונופלים בפח של משכירים גרגרנים", אומר דודק. "יש פה מצב שנוצר מחוסר ידע ואי סימטריה קיצונית בגישה למידע, שזה נכון גם כלפי אנשים שכבר גרים בבאר שבע אבל עדין לא מכירים את השוק מספיק טוב כי ראו רק חוזה אחד".

הקבוצה שהקימו השניים מסייעת לשוכרים בשתי צורות: התייעצויות ואזהרות. אפשר לפרסם בה מודעת דירה, הכוללת מחיר, מיקום ותנאים ולבקש את דעת הוותיקים. "תוך מספר דקות ישיבו בממוצע 20-30 אנשים", אומר אטיאס, "היענות מטורפת, אנשים שכבר מצאו דירה והסתדרו נשארים בה בשביל העזרה לאחרים".

הדרך השנייה היא אזהרות שחברי הקבוצה מפרסמים מדי פעם מפני מחירים ותנאים בלתי סבירים. באחד המקרים, הם מספרים, מישהי העלתה מודעה של דירה, ותוך דקה ענה לה מישהו שגר בקומה מתחת ומשלם חצי. "זה מידע שמאפשר לסטודנטית יותר כוח מיקוח, דוחק בבעל הדירה להוריד מחיר וגם מבריח משכירים שמנסים לנצל את הצעירים", אומר דודק. "בנוסף למחיר עולות גם כל מיני שאלות – סעיפים מוזרים בחוזה, איך בודקים תשתיות של דירה ועד מישהי ששאלה אם זה נשמע הגיוני שבעל הבית יחייב אותם לשים מגן על המזרנים".

"מתווכת לא הפסיקה להתקשר לחברה שלי 5-6 פעמים ביום כדי להגיד לה שהדירה שהיא חיפשה תכף נחטפת", מספר אטיאס. לדבריו, המתווכים בבאר שבע מנצלים את התמימות וחוסר הידע של הצעירים, שמגיעים מהמרכז עם תפיסות המחסור של שוק הדיור התל אביבי, בו הביקוש גדול על ההיצע. "היא נלחצה בטירוף, הגיעה לבניין לחתום וראתה שיכון עמידר חצי ריק. היא שילמה 1,300 ש"ח בחודש על דירת חדר שלא לוקחים עליה יותר מ-900".

"תרבות אנטי סולידרית"

"הדברים האלו מתאפשרים בגלל שיש מן תפיסה כזו שסטודנט ילך על כל דבר עם ארבע קירות רצפה וגג", אומר אטיאס, ומצביע על מרכז הארץ כחממה בה הנורמות הללו התקבעו, ובשנים האחרונות עושות "מיקור חוץ" לשאר הארץ. "מתווכים מייעצים לבעלי דירות להכפיל את כמויות חדרי השירותים והמקלחות על תשתיות עמידר הרוסות, לחלק דירות עם קירות גבס, להרחיב דירות – הכל כדי לגבות יותר. ביותר ויותר מודעות לא רואים את גודל הדירות, האם יש שם חלוקה או הרחבה ולפעמים גם לא את המחיר – ואנחנו מגיבים לזה בחומרה".

"לכתוב –'מחיר בפרטי' זה להוציא את הדירה מהציבוריות", אומר דודק, "להעביר את המיקוח על המחיר לקבוצות סגורות לסגירת עסקאות שאי אפשר להגיב בהן, משכירים ושוכרים שמוכנים לפנות דירות תמורת דירות במקום אחר – זו תרבות אנטי סולידרית שאנחנו מתעקשים שלא יהיה לה כאן מקום".

קבוצת הוואטסאפ "חלאס עם שכירות מוגזמת". מענה תוך דקות (צילום: דוד טברסקי)

ככל שהקבוצה תפסה תאוצה, הגיעו גם הריקושטים. "בתחילת השבוע מתקשר אלי מתווך ממספר חסוי ושואל אם אני הבחור מקבוצת הדירות", אומר אטיאס. "הוא הזהיר אותי שאני פוגע לו בפרנסה ושאצפה למכתב תביעה בדואר בימים הקרובים". מכתב התביעה טרם הגיע, אך אטיאס הבין במהירות שכללי המשחק השתנו. "התקשר אלי מנהל נכסים שאמר לי ששלח ל-200 בעלי דירות שהוא מנהל, שיבינו שבאר שבע זו לא תל אביב ועדיף לא לפתוח מול הסטודנטים חזית. אישה אחרת התקשרה אליי ואמרה לי שפשוט אגיד לה מה המחיר המתאים שאקח כאילו אני שמאי".

אטיאס ודודק מספרים שיצא להם לפגוש לא מעט בעלי דירות שהגיבו להם בפוסטים בפייסבוק על כך שאין להם ברירה אלא לעלות את שכר הדירה בגלל שהריבית על המשכנתא שלהם עלתה בחדות. "אנחנו לא פותחים חזיתות אישיות – יש פה עניין של חוסר הוגנות וניצול קיצוני", אומר אטיאס, "אבל לא יכול להיות שהחלטה פיננסית שגויה של בנאדם תגזור קנס של מאות ואלפי שקלים בחודש על סטודנט. הרי ברור לכולנו שכשהריבית תרד השכירות לא תרד איתה. למה הדיירים צריכים להיות הפרה החולבת של בעלי הבתים?"

השלב הבא: מיפוי מחירים והפנינג מעברים

ההצלחה של הקבוצה התרקמה לכדי צוות פעולה שכבר חושב את הבאות. על הפרק: יצירת חוזה שכירות שכונתי מומלץ, שיצמיד ויגביל את העלאת דמי השכירות למדד המחירים ויחייב הודעה על עזיבת הדירה לפחות חצי שנה מראש; בניית מפת מחירים שתגדיר מהם המחירים הרצויים לדירות במפרטים שונים בכל שכונה; יצירת קבוצות וואטספ ופייסבוק למודעות ובעלי בתים הוגנים; והפניניג מעברים – מפגשים של מספר פעמים בחודש בקיץ בהם עוזרים לאנשים לעבור דירה ולמצוא שותפים "עם בירה ומוזיקה", אומרים דודק ואטיאס.

בית קפה בשכונה ג' בו נוהגים הסטודנטים לשבת (צילום: דוד טברסקי)

"המאבק שלנו הוא באר-שבעי אבל הוא מבקש לשנות נורמות כלליות שהמדינה מסרבת לתקן", אומר דודק בהתייחס לאינספור ההבטחות הפוליטיות מאז מחאת 2011 לפקח על חוזי השכירות. בחצי השנה האחרונה הוא ואטיאס מובילים את המאבק נגד הרפורמה המשפטית בבירת הנגב ותוהים אם המאבק יצליח לקבל תפנית כלכלית, ששניהם מסכימים שחסרה לה. "אנחנו קודם כל רוצים לשמור על המקום שלנו ועל הצעירים שלא יפלו קורבן לבעלי דירות לחוצים שמרגישים שאפשר לעלות שכר דירה בלי תקרה, לכן המאבק שלנו פוליטי".

"המחאה נגד הרפורמה חדשה בהמון בחינות, בבאר שבע חשנו שאנחנו מיעוט ליברלי", אומר אטיאס. "הייטקיסטים ומילואמניקים, מבוגרים ליד צעירים זה הרבה כח. זו שאלה אם הסולידריות הזו תישאר ביום שאחרי – או שיש שכל מה שראינו פה רק אינטרס זמני".