על פי הערכות, 80% מהלהט"בים בחברה הערבית חיים בארון, לעומת כ-35% בחברה היהודית, כך אמרה היום (רביעי) ד"ר סיגל גולדין מהמכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב בדיון בוועדה לענייני הצעירים בכנסת. לדברי יואב אנקרי, מנהל תחום אוכלוסיית להט"ב במשרד הרווחה, זמין כיום במסגרת המשרד עובד סוציאלי דובר ערבית אחד בלבד המטפל כיום בכ-30 להט"בים ערבים בפריסה ארצית.
לדברי ד"ר גולדין, חסר היום מחקר מקיף בנושא קהילת הלהט"ב הערבית, והמידע הקיים הוא מועט ומצומצם ביותר. נתוני רקע שנאספו כהכנה מעמדות הציבור הערבי בנושא ושיעורי שוהים מהחברה הערבית בהוסטלים ומסגרות חוץ-ביתיות ייעודיות, מחזקים את הנחת העבודה שהקהילה הערבית הגאה בישראל (מוסלמים, נוצרים, ודרוזים) מתאפיינת בהתמודדות כפולה ולעיתים משולשת כקבוצת מיעוט לאומי או דתי בישראל, כקבוצת מיעוט מגדרי-מיני בחברה הערבית, כקבוצת מיעוט לאומי או דתי בקהילת להט"ב בישראל.
לדבריה, "השטח משדר מצוקה מאד גדולה, מהמשפחה, מהשכונה, מבתי הספר, מהקהילה וממקום העבודה, ובדרגת איום מידי וממשי על החיים שלהם – וזה חלק מהתרבות". להערכתה, 80% מהלהט"בים בחברה הערבית "חיים בארון", לעומת 35% בחברה היהודית. הם אינם מעוניינים במענה מארגוני-קהילה דוברי עברית והמחקר עדיין נמשך בנוגע למציאת אופנים בהם ניתן לחזק אותם.
ח"כ יוראי להב הרצנו (יש עתיד) יוזם הדיון, תהה מדוע משרד הרווחה לא שואף להציב עד סוף השנה לפחות 8 עובדים סוציאליים להט"ב לחברה הערבית. "המשרד לא מזהה צורך לעובד סוציאלי להט"ב ערבי, ולפנים משורת הדין מוכן לקדם אחד כזה. רוב משרדי הממשלה למעשה מפקירים את הלהט"בים הערבים לגורלם".
מנהל תחום אוכלוסיית להט"ב במשרד הרווחה יואב אנקרי הדגיש, כי כיום אין אפשרות למנות עובדים סוציאליים יעודיים ללהט"בים ברשויות המקומיות, שכן לדבריו, הדבר "יעמיד את הרשות המקומית בסכנה". עם זאת, ציין שבמסגרת ארגון הנוער הגאה איג"י מופעלות שלוש קבוצות נוער ערביות במימון המשרד, ושכל השירותים של המשרד לאוכלוסייה זו ניתנים גם לחברה הערבית, באמצעות עובדים סוציאליים דוברי עברית שרבים נעזרים בהם. מוקד טלפוני בערבית מופעל ע"י המשרד, וכאמור, כיום ישנו עובד סוציאלי דובר ערבית אחד המסייע לכ-30 להט"בים ערבים. בנוסף, ציין כי המשרד מקדם כעת מינוי עובד סוציאלי ערבי נוסף שיהיה מוכוון לקהילה הגאה באזור הצפון.
ורד זליג-מויאל, סגנית מנהל היחידה לקידום להט"ב במשרד לשיוויון חברתי, הציגה תכנית תקציבית בתחום, לפיה לבית הפתוח בירושלים יועדו 79,000 שקלים להנגשת תכנים לאוכלוסיית היעד מהחברה הערבית בירושלים ובסביבתה. בנוסף, למיזם משותף עם האגודה למען הלהט"ב יועדו 557,500 שקלים לקידום אוכלוסיות הלהט"ב בחברה הערבית, הכולל בינוי קהילה פיתוח מנהיגות וצמצום פערים. בנוסף, הוקצה כוח אדם לתחום בסך שנתי של 276,000 שקלים הכולל מנהל תוכנית ועובד סוציאלי ללהט"ב דוברי ערבית. לשנת 2024 נוסף לסכומים אלו, הסכם ייעודי לרשויות עם אוכלוסייה שמרנית, ביניהן רשויות עם אוכלוסייה ערבית, דרוזית ובדואית. טרם ידוע כמה רשויות יצטרפו למיזם, אך מיליון שקלים הוקצו לטובתו.
יו"ר הוועדה, נעמה לזימי (העבודה) הדגישה כי "לא הכרתי את שרית אחמד ז"ל, אך הסיפור שלה כואב, לא-צודק ומספר את הסיפור של הקהילה הלהט"בית בחברה הערבית. שרית הייתה צעירה ואמיצה, ושלא כמו רוב הצעירים הלהט"בים היא החליטה לצאת מהארון ולחשוף בפני משפחתה את נטייתה המינית. לצערי, המהלך הזה לא שחרר אותה, אלא רק להיפך – סגר אותה בתוך מקלטים, מוסדות, אלימות, איומים ומדינה שהקלה בראש בביטחונה האישי. תפקידנו הוא להבטיח ששרית אחמד ז"ל תהיה המקרה האחרון של רצח על רקע נטייה מינית בחברה הערבית".
לזימי ציינה שהממשלה יודעת לפעול מעל הרשויות המקומיות כשהיא רוצה, ודווקא כאן היא גוררת רגליים בגלל אי-שיתוף פעולה של הרשויות הערביות. "נצליח לשמור על הביטחון של צעירות וצעירים בחברה הערבית אם נגביר את השיטור במקומות הנכונים", אמרה וקראה לקידום הוסטל ייעודי לקהילה הלהט"בית בחיפה, וגיבוש מכרזים להוסטל במקרה ואין שיתוף פעולה של הרשות המקומית.
מירא נאסר, מדריכה בהוסטל לנערים, כעסה על היעדרות חברי הכנסת הערבים מהדיון, והדגישה את הצורך גם בפסיכיאטר ייעודי. היא סיפרה שבמשך שלוש שנים לא יכלה לחזור הביתה, וגם כיום היא חוששת לחייה.
לטענת פאדי אמון, עיתונאי הארץ והשומרים שפירסם תחקיר בנושא, כל הלהט"בים הערבים אותם פגש, בכו בראיון עימו. לסבית דרוזית סיפרה לו כי נמנעה מלבוא לדיון בכנסת, "בגלל שחיי חשובים לי יותר". רב פקד רחלי צימבר, ראש תחום להט"ב במשטרה, הדגישה שלהטב"ים ערבים רבים חוששים להתלונן. עורווה אדם, מנהל "בית-אל-מים", ארגון להט"בי-ערבי, קרא למשרד הבריאות לעודד סטודנטים במקצועות הבריאות להתמקצע בתחום.
