אִמָּא הָיְתָה אוֹפָה, מְבַשֶּׁלֶת, מְגַהֶצֶת, מְקַפֶּלֶת, מַשְׁכִּימָה, מערסלת, מַחֲלִיפָה, מחתלת, רוֹחֶצֶת, שׁוֹטֶפֶת, מְיַבֶּשֶׁת, מְקַרְצֶפֶת, מְמַיֶּנֶת, פּוֹלָה, יוֹרֶדֶת, עוֹלָה, מְקַלֶּפֶת, קוֹטֶפֶת, מַמְלִיחָה, מַמְתִּיקָה, מְנַקָּה, מֵינִיקָה, (כַּמּוּבָן, עַד גִּיל שְׁנָתַיִם) לֹא נָחָה, לֹא יוֹשֶׁבֶת, כָּל הַיּוֹם עַל הָרַגְלַיִם. עוֹמֶדֶת. כָּל הַיּוֹם עוֹמֶדֶת. וּבְכָל זֹאת כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתִי מָה הַהוֹרִים שֶׁלָּךְ עוֹשִׂים, הָיִיתִי עוֹנָה: אַבָּא קַבְּלָן, וְאִמָּא לֹא עוֹבֶדֶת. (איריס אליה כהן)

את שירה של איריס אליה כהן הקריאה השחקנית ריקי בליך בפתח כנס שערך אתמול (רביעי) מרכז 'שוות – לקידום נשים בזירה הציבורית' במכון ון ליר, תחת הכותרת "עבודות שקופות – עבודה זמן ומגדר", בשיתוף קרן רוזה לוקסמבורג. הכנס ביקש להציף את המחיקה של שורה ארוכה של עבודות 'שקופות' – עבודות משק בית, טיפול בבני משפחה, תמיכה ריגשית ועבודה התנדבותית, המבוצעות בדרך כלל על ידי נשים ואינן מקבלות לא הכרה ולא תגמול. כך לדוגמא הציגה ד"ר מירי אנדלבלד עבודה שנעשתה במינהל המחקר והתכנון של המוסד לביטוח לאומי שהעריכה כי שווי עבודתן של עקרות בית בישראל עשוי היה בתמחור כלכלי להגיע לכדי 3-4% מהתמ"ג. הערכות ה-OECD מדברות על כך שבין שליש למחצית מכלכלת הערך של מדינות האיחוד מבוססת על עבודה הנעשית מחוץ לשוק ושלא בשכר.

גם בקרב נשים עובדות נוטים כלכלנים לקשור חלק מפערי השכר המגדריים בדפוסי העסקה חלקיים הנפוצים בקרב נשים, אולם הסקר החברתי הבינלאומי ISSP שנערך ב-2012 מעלה כי במידה וסופרים גם את העבודות השקופות – נשים בישראל עובדות 76.3 שעות בשבוע לעומת גברים העובדים 64.2 שעות. על פי הסקר מקדישות נשים בישראל 22.2 שעות שבועיות בעבודות בית ו-28.3 שעות בטיפול בבני משפחה – ילדים וקשישים, זאת בעוד גברים משקיעים באותם דברים 8.6 שעות ו-12.7 שעות בהתאמה. הסוציולוגית האמריקאית ארלי הוכשילד טבעה לתיאור תופעה זו את המושג "המשמרת השניה", המאתגר את החלוקה המקובלת בעולם המערבי הקפיטליסטי ל'עבודה' ו-'פנאי'.

שעות עבודה שבועיות בשכר ושלא בשכר - לפי מין (גרפיקה: דבר ראשון).

שעות עבודה שבועיות בשכר ושלא בשכר – לפי מין (גרפיקה: דבר ראשון).

ד"ר מהא כרכבי-סבאח מאוניברסיטת חיפה הציגה ממצאי מחקר איכותני שבו רואיינו נשים ממגוון רקעים שונים בחברה הישראלית על סוגיות העבודה השקופה בחייהן. "נמצא כי תופעת העבודות השקופות חוצת גבולות אתניות ומעמדיות, והיא בעיקר מגדרית. כשמתעמקים בתפיסות ובהבנות שהנשים העלו בקבוצת המיקוד – אפשר בכל זאת לראות שוני בתפיסות הנשים ביחס לעבודות השקופות" אמרה. לדבריה שני מרכיבים מרכזיים מעצבים את השוני במידת העומס שחוות נשים שונות הם הסטטוס התעסוקתי – בין נשים עובדות לשאינן עובדות, ושלב החיים – בין אמהות צעירות למבוגרות. כרכבי-סבאח הקריאה ציטוטים של נשים מתוך הראיונות במחקר המעידות על חוויות הלחץ והתסכול, ועל ההתמודדויות במערכות היחסים הזוגיות והמשפחתיות ועם תביעות קריירה, ובאולם המלא נשים נשמעו אנחות הזדהות וצחוק אירוני של השתתפות בחוויות. "נשים מבצעות עבודות שקופות לא רק במסגרת הבית. הנתינה בלי הגבולות גולשת גם לספירה הציבורית" אמרה.

"מלאכת האמהות – אִמָּמִיוּת בלשוני, היא כלכלה שמתקיימת מחוץ לכלכלת הקפיטליזם, משום שאינה בנויה על יחסי חליפין, על רווח אישי ועל אינדיווידואליזם – אלא על הענקת מתנות, הכרה בקיומו של הזולת וחיבורים" אמרה ד"ר אראלה שדמי, עורכת האונתולוגיה 'דרך אם' בהוצאת רסלינג המבקשת לשמש בסיס להיגיון ולסדר חברתי-פוליטי-ערכי אלטרנטיבי במטרה להוביל לשחרור האימהות עצמן. "דווקא הקפיטליזם מכיר בערכה העצום ולכן משתמש בה, מנצל אותה ומסתיר אותה, ומבנה אותה כ'צורך של נשים' מה שחשוב לדיכויין ולכליאתן בבית" הסבירה. שדמי מתנגדת לדרישה להענקת תשלום לנשים על מלאכת הנתינה שלהן. מודל זה הוא לדבריה הכפפה של כלכלת האִמָּמִיוּת המבוססת על נתינה בתגובה לצרכי האחר להגיון הניאו-ליבראלי של מערכת החליפין, הכסף והקשירה בין תרומה לתמורה. "מה שמכונה בטעות 'עבודה שקופה' של נשים אינה אלא הרשת החברתית הנסתרת שיכולה להשיב לנו את דרך החשיבה ההומאנית ושדרכה הצליחו נשים, וגם גברים, לשרוד בכל ההיסטוריה. מוטב כי ניתן לה ערך ותוקף ריגשית ואינטלקטואלית כאחת".

להישיר מבט לפער המגדרי ולראות את העבודה השקופה

מרכז שוות במכון ון ליר הציגו בכנס עקרונות למדיניות שתצמצם את הפערים המגדריים הנובעים מקיומה של עבודת נשים שקופה, שגובשו מתוך דיוניה של קבוצת מחקר שפעלה במשך שנתיים בנושא. על פי מסמך ההמלצות כל מדיניות חברתית לשילוב הוגן ושיוויוני של נשים בשוק העבודה חייב להתמודד עם סוגיית חלוקת העבודה הבלתי שוויונית המטילה על כתפי נשים עבודה שאינה מוכרת ככזו. תפיסה כזו לדבריהן מחייבת שינויים בסיסיים במשטר הרווחה בישראל, תוך הגדרה מחודשת של יחסי המדינה, השוק והמשפחה.

המסמך קורא להחזיר את האחריות על החינוך הפורמלי על כל רבדיו מעמותות והורים לבית הספר, תוך הקצאת משאבים וחיזוק מערכת החינוך הציבורית. לראות בחינוך מלידה עד גיל שלוש חלק מההוצאה הציבורית ולא להטילו על המשק המשפחתי, ולהתאים את מערכת החינוך לשוק העבודה הן מבחינת אורך יום הלימודים והן מבחינת ימי החופשות. עידוד פעיל של אבות לקחת חופשת הורות לאחר לידה, בין היתר באמצעות מתן חופשה נפרדת לאבות, שאינה תלויה ואינה ניתנת להעברה ביחס לחופשת הלידה שמקבלות נשים. ביטוחן של עקרות בית בביטוח לאומי, תוך התחשבות בכך שמחצית מעקרות הבית בישראל חיות בעוני. חשיבה מחודשת על שיטת החישוב של הקצבה הפנסיונית, תוך הכרה בקיומן של עבודות שקופות חיוניות לקיום החברתי, המבצעות נשים לאורך חייהן. וביצוע תיעוד, מחקר ומדידה של היקפי העבודה השקופה ותרומתה למשק ולחברה.