"ערב טוב תל אביב", פתח דן אורבך, סולן "הבלאק קיז", את הופעת הבכורה של הלהקה האמריקאית בישראל, שחתמה את סיבוב ההופעות האירופי שלה. לאלפי הצופים לא הפריע שההופעה מתקיימת בכלל בראשון לציון, לפחות לא בשלב זה (על ההמשך עוד יסופר). ייאמר לחובתו של הקהל הישראלי, שצמא להופעות איכותיות, שהפארק היה רחוק מלהתמלא – אף ש"הבלאק קיז" היא להקה מוערכת שנמצאת בשיאה.

אחרי מופעי חימום של "בום פם" ונינט טייב, בחום כבד ולחות קשה מנשוא, פתחו אורבך וחבריו מאוהיו את ההופעה בשיר I Got Mine מאלבומם החמישי Attack & Release, שיצא שנתיים לפני הפריצה הגדולה של 2010 עם האלבום Brothers – שנוגנו ממנו לא פחות מ-6 שירים לאורך ההופעה.

כבר בשיר השני קפצה הלהקה ל-Gold On The Ceiling מהאלבום האהוב El Camino, והקפיצה את הקהל בהתאם. אלא שמיד אחרי הפתיחה החזקה, עברה הלהקה לרצף מעט מרדים, שכלל שני שירים מאלבומם האחרון Dropout Boogie, שאותו, אחרי הכול, הם הגיעו לקדם, וגם שתי גרסאות כיסוי לביג ג'ו וויליאמס ולריצ'רד ברי שהקהל היה מסתדר גם בלעדיהן.

הבלאק קיז בישראל (צילום: אורית פניני)

למרות חוסר ההתלהבות שנרשם, כדאי להתעכב על שני הקאברים: הראשון של ענק בלוז, השני של יוצר דו-וופ ואר'נ'בי, שכמו נועדו להגדיר את מנעד ההשפעות של הלהקה ואת הייחוד שלה. "הבלאק קיז" היא לא עוד להקת אינדי רוק. בכל שיר ושיר מ-11 אלבומיהם אפשר לשמוע את מסורת הבלוז שהם יונקים ממנה, שמשתלבת עם אר'נ'בי, סול, לפעמים אפילו דיסקו.

הנוסחה הזאת עובדת מעולה כשיש הוק שהקהל מכיר. זה מה שקרה כשהרצף נקטע בשני שירים נוספים מ-Brothers, ובלהיט הענק Fever מהאלבום המצוין Turn Blue, שאוהביו שמחו לשמוע להיט נוסף מהאלבום מיד אחריו, Weight Of Love, שהיה אחד משיאי ההופעה.

דן אורבך סולן הבלאק קיז (צילום: אריאל אפרון)

מאותו רגע ההופעה שמרה על אנרגיה גבוהה, עם Heavy Soul מאלבום הבכורה, ושיא מלהיב נוסף שהגיע עם Howlin’ For You, כשהקהל המיוזע והמחויך מצטרף לאורבך בשירת "דה דה דה דה דה".

אחרי 18 שירים ירדה הלהקה מהבמה לקול תשואות הקהל שדרש את ההדרן שמגיע לו – וגם קיבל אותו עם הביצוע המרגש ל-Little Black Submarines, שמתחיל כבלדת שברון לב וממשיך בכל הכוח עם שכבת דיסטורשן רועשת ונפלאה. בכלל, הרמה המוזיקלית של ההופעה הייתה גבוהה מאוד, וגם כשהקהל לא תמיד היה איתם, לא הפסיקו אורבך, פטריק קרני והנגנים להישמע מצוין. ההופעה נחתמה בשיא נוסף: Lonely Boy ההמנוני, ששלח את הקהל הביתה מרוצה.

פטריק קרני, הבלאק קיז (צילום: אורית פניני)

אי אפשר לסיים בלי לציין לרעה את הדרך הביתה, או ליתר דיוק את הניסיון לצאת לדרך הביתה. למרות הבטחות ההפקה שהפעם היציאה מהחניון תהיה חלקה ובלי עיכובים, מצאו את עצמן מאות המכוניות עומדות בפקק דומם שהשאיר טעם מר בפה. כל כמה דקות ניסה נהג לעקוף את תור המכוניות הארוך וסיכן את עצמו ואת שאר הנוסעים. הדרך היחידה להגיע בשעות כאלה ללייב פארק ראשון לציון היא ברכב פרטי, וראוי שתהיה דרך קלה, מהירה ובטוחה יותר לצאת מהחניון. "הבלאק קיז" הבטיחו לשוב לישראל, ונותר רק להשיב: I got a love that keeps me waiting.