כשאחרון העולים ירד אתמול (רביעי) מהמטוס שהגיע מאתיופיה, השרה לשעבר, פנינה תמנו, ידעה שחתמה פרק בהיסטוריית העלייה של ישראל. "לא הייתי נשארת בממשלה הזו אם לא היו נותנים מענה אמיתי לבני הקהילה שלי", אומרת תמנו ל'דבר' "בשביל מה עשיתי את כל הדרך לממשלה, בשביל הכבוד שלי? ממש לא. בשביל להיות שליחה נאמנה".
העולים מאתיופיה שהגיעו אתמול לישראל במסגרת 'צור ישראל' שתחילתו בדצמבר 2020, יהיו האחרונים מ-5,000 העולות והעולים עליהם התחייבו ממשלות נתניהו-גנץ (2020-2021) ובנט-לפיד (2021-2022), בשתיהן כיהנה תמנו כשרת הקליטה. עתידם של כ-2,000 זכאי עלייה שמחכים במחנות בגונדר ואדיס-אבבה לוט בערפל, נוכח היעדר תקציב ייעודי לעלייה בממשלה הנוכחית.
"אני בתחושה של החמצה", אומרת תמנו, "אם היו לי עוד שנתיים הייתי מביאה מזור למשפחות ופותרת חלק גדול מאוד מהסוגיה, הייתי מוצאת עוד תקציב לאותם 2,000 ממתינים שיש להם קרובים מדרגה ראשונה. אבל הממשלה הזאת, הם שמו על העלייה 0 שקלים, זו בושה וחרפה. יש עוד 2,000 שזכאים לעלות לפי החלטת ממשלה. התחלתי מתוך אחריות לאומית, להוביל לפתרון אמיתי עבור הממתינים, המשפחות וגם בעבור מדינת ישראל. ממשלות ישראל לא התנהלו נכון לא הובילו לפתרון הסוגיה. צריך לזכור שמי שמתעמר בחלשים משלם מחיר. זה שהממשלה מתעסקת בהפיכה המשטרית ולא בשום דבר אחר שהוא באמת אקוטי וכואב לציבור, בין היתר בסוגיה הזו, אוכלוסייה מוחלשת שאין לה קול בממשלה כרגע, בסוף אנשים יצאו לרחוב".
ביחד עם המטוס תנחת משלחת מנכ"לים של משרדי הממשלה שונים, שטסו לראות מקרוב את המצב באתיופיה יחד עם נציגי הסוכנות היהודית וארגונים יהודיים מארה"ב. טיסת המנכ"לים, כפי שהגדיר זאת שר העלייה והקליטה הנוכחי אופיר סופר (הציונות הדתית) אמורה להפיל את הפור על המשך העלייה בזמן הקרוב. תחושת ההחמצה של תמנו נעוצה בכך שלא הצליחה להשלים את המשימה, וזכאי עלייה לפי החלטת הממשלה האחרונה ימשיכו להמתין עוד זמן רב. הסיבות, ככל הנראה, קשורות לאידיאולוגיה של הנוגעים בדבר.
ח"כ תמנו מספרת, ולא לראשונה, על ההתנגדויות ל'צור ישראל' שחוותה בתוך הממשלה, "לשרת הפנים שקד היה את תומר מוסקוביץ׳ שסירב לקדם את הנושא. האיש אמר לי ש'אם זה היה תלוי בי, אף אחד לא היה עולה'. הייתה התנגשות חזיתית, ואנשים שילמו מחיר, גם במחיר של חיים. הטענה הגדולה אומרת שזה לעולם לא נגמר, שהמחנות מתמלאים, זה עלבון גדול לעם היהודי".
אין בה ממש?
"לא. נעשו מהלכים מאוד לא תקינים. אם מדינת ישראל הייתה רוצה לתקן את העניין הזה, היה צריך לנהל את הרישומים אבל היא נתנה אותם לגורמי פרטיים בהתנהלות פושעת. לאורך כל השנים ראיתי איך ילדים מתים בזמן ההמתנה ואיך מבוגרים מתים, זה דיני נפשות ולממשלת ישראל יש זמן. את מי שלא זכאי לעלייה שלא יעלה, ומי שיכול – שיעלה במידי. זה מעיד על הזנחה של אוכלוסיה שאין לה קול".
הדרך לאישור 'צור ישראל' הייתה לא פשוטה, בכל זאת מדובר בתקציב לא קטן של קרוב למיליארד שקל, 390 מיליון שקלים ל'צור ישראל1' במסגרתו עלו 2,000 עולים, ו-570 מיליון שקלים במסגרתו עלו 3,000. "הכנסתי להסכמים הקואליציונים באופן מופרש – שיוקצה תקציב ייעודי לעלייה מאתיופיה, ומול האוצר עשיתי שני משאים ומתנים נפרדים. ניסו לקחת אותי למו"מ על התקציב של המשרד, אבל הוא כזה נמוך, ולא רציתי שזה יהיה על חשבון זה. ימים ארוכים ולילות של מו"מ מול האוצר, אני יודעת לעשות מו"מ. אני גם חייבת לומר מילה טובה לישראל כץ לאביגדור ליברמן שיסעו מאוד, כשדברים הגיעו למבוי סתום".
תמנו מספרת שבכיר באגף תקציבים ניסה לנהל איתה מו"מ על ראשים, כדי להפחית עלויות, "הוא ישב איתי, ואמר '1,800 עולים וזה מה שיש', אמרתי לו 'אתה אל תדבר איתי על מספרי עולים', אני עשיתי מו"מ על תקציב, ומשם נגזר מספר העולים. גם זה דבר שלא קורה באף עלייה אחרת, זה לא אמור להיות ככה, אבל עשיתי הכל כדי להתקדם".
בלי קורונה, מלחמה, אינפלציה ומכת ארבה באתיופיה, זה היה מצליח?
"הכוכבים הסתדרו לי. את 'צור ישראל 1' עשיתי תוך 5 חודשים, זה עדיין קצת איטי מבחינתי – אם היה אפשר רציתי יותר מהר. זה היה תלוי גם באתיופיה, היו עיכובים והיו גורמי דחיפה. זה כמו העלייה מאוקראינה, בלי המלחמה לא היו מגיעים 70,000 עולים. גם במובן הזה היתה לי התנגשות, והפעם עם המל"ל שהוציאו חו"ד שהם לא יהודים, וכי מישהו השפיע עליהם. אחרי ישיבה איתם אמרו לי 'אנחנו איתך באש ובמים', הבינו את התמונה האנושית, החברתית והיהודית.
גם תמנו לא תמכה באופן הזה בעלייה, של מי שכונו על לפני כמה שנים בביטוי המבזה 'פלאשמורה', נטען עליה שאפילו התנגדה בשנתה הראשונה כח"כית באופן אקטיבי להמשך העלייה. "אני נכדה לקייס עליתי בגיל 3, פחות הבנתי בנושא, נכנסתי ב-2013 לכנסת, הייתי בת 31, לא שיניתי את העמדה שלי מאז, אלא אלא גיבשתי אותה. בשנה הראשונה למדתי את הנושא. מעולם לא אמרתי שאני מתנגדת אמרתי שאני צריכה לבדוק, והלכתי וחקרתי". בחקירותיה הגיעה תמנו להסכמה שנתן סבה בעבור עליית היהודים שלא הוכרו אז כיהודים לפי ההלכה. "יש מי שלקחו את השנה הזו ואמרו שאני נגד, אבל צריך להבין שעם הסמכות יש אחריות מוגברת, כשלקחתי על עצמי תפקיד שרה ידעתי שזו סוגיה כבדה, ועבדתי על להוביל לפתרונות משמעותיים".
כשתמנו מתחילה לספר את הסיפורים שמגיעים אליה, אלו שהצליחה לסייע בהם ובאלו שלא, היא מתרגשת, הסיבה שבגללה נלחמה על 'צור ישראל' מתמצקת לסיפורים עם פנים, עם שמות, עם עבר ועתיד. חוץ מההתרגשות עם אנשי חב"ד בבית הקבות היהודי באדיס עליו הם שומרים, על האחריות שהמתינו שנים לעליית קרוביהן ותמנו הגיעה לבשר להן שיש התקדמות חיובית, ואפילו יותר מהמפגש האקראי והמטלטל מבחינתה עם קרובי משפחה זכאי חוק השבות שנשארו מאחורה, זה הסיפור הבא, מהביקור שלה לפני תחילת 'צור ישראל' ב-נובמבר-דצמבר 2020.
"כשיצאתי מהמחנה באדיס אבבה, אחרי שפגשתי כמה מאות מהממתינים, רצה אלי גברת לא יהודייה שגרה בווילות, ואומרת לי באנגלית 'אני חייבת לדבר איתך, את מישראל?', אמרתי שכן, והיא אמרה 'שמעתי שאת השרה, את חייבת לראות את המשפחה הזו'. היא לוקחת אותי ביד לבית מבוץ, ובדרך מספרת לי באמהרית שהבן שלה חבר של הבן של המשפחה הזו שהיא ביתא ישראל. הגעתי עם המאבטחים לבית עני מרוד, אין אוכל, כלום, ילדים כחושים. האמא מסכנה, על סף פת לחם. המאבטח בכה, הוצאנו דולרים שהיו עלינו והבאנו להם. שאלתי אותה 'למה את פה?', ומה היא משיבה לי? 'כל האחים בישראל אבל בגלל שהיתי בת 15 עם ילדים, לא רצו להעלות אותי', וזה היה לפני 20-30 שנה. אני יצאתי מזועזת, שרק בגלל זה היא האחות היחידה שנמצאת שם עם האמא הקשישה שלה".
"חזרתי לארץ, יצרתי קשר עם המשפחה, בדקתי והבנתי שהיא לא ענתה על הקריטריונים שהיו אז. וזה אחרי שאחים שלה עלו בכוח חוק השבות. אחרי שנה אחד היועצים שלי שלח לי תמונה שהיא נחתה בנתב"ג. בכיתי, התרגשתי כל–כך, זו הייתה בשבילי ההבנה שהחלטת ממשלה מצילה חיים יכולה לתקן עוול".
לצד ההצלחה של 'צור ישראל' יש לא מעט כישלונות מול הבירוקרטיה של משרד הפנים – וכשהיא מספרת על ילד לאמא נוצרייה שהתגיירה אחרי שהתחתנה עם יהודי והמדינה הסכימה להעלות רק את ילדיהם המשותפים, ובגיל 7 הוא נשאר מאחור, או אב יהודי שהתחתן עם נוצריה, עלה לארץ והשאיר מאחור את אשתו והבת, בגלל הדרישות אז, האמא נפטרה ומאז שילם במשך שנים לאומנה עבור בתו – אז הפנינה הפחות ממלכתית יוצאת החוצה, "התשובות של משרד הפנים ביזיוניות. כולם ישלמו על העוול הזה, זה קארמה. איך אפשר לעשות דבר כזה. אני אלחם על המקרים האלו".
"לא יכול להיות שרק שרים מבני הקהילה ישרתו את בני הקהילה", אומרת תמנו ומתגאה בכך שכשרה דאגה לכולם, ובראש לבני המנשה, שכ-1,000 מהם עלו בתקופתה. "אם העלייה לא תתחדש זה יהיה מאבק ציבורי, חבל שהכל צריך להיות מושג פה במחאות. אין לי פריווילגיה להיות ממלכתית, מי שנלחמת על עוולות לא יכולה להיות מאמי לאומית".
