שר האוצר בצלאל סמוטריץ' חתם ביום חמישי על צו שמאפשר לרשתות השיווק לייבא חלב, כדי לענות על המחסור בחלב מפוקח. אלא שנוסח הצו מעלה שאלות קשות לגבי היכרותו של שר האוצר עם ענף החלב בישראל, וגם לגבי כשרות כוונותיו.
את הצורך בצו מנמק סמוטריץ' בטענה שחלב בקרטון הוא המוצר הנמכר ביותר ברשתות הקמעונאיות בישראל, ו"בחודשים האחרונים, במספר מקרים, היה מחסור במוצר זה במדפים כתוצאה מחוסר קיבולת ייצור במחלבות לצורך מענה על הביקוש הצרכני".
במילים עדינות, ניתן לומר שזו לא האמת. למחלבות בישראל יש קיבולת ייצור גדולה מהנחוץ כדי לענות על הביקוש הצרכני של הישראלים. רק בשנה שעברה הוסיפה תנובה קו חדש לייצור חלב בקרטון, בעלות של 40 מיליון שקלים, וקו נוסף צפוי להיפתח בשנה הבאה.
מחלבת רמת הגולן, שהיא הקטנה מבין חמש המחלבות הגדולות בארץ, מסוגלת לייצר עד מיליון ליטר חלב בשבוע. לתנובה קיבולת ייצור גדולה פי שבעה. מחלבות שטראוס וטרה מסוגלות גם הן לייצר מיליוני ליטרים מדי שבוע. הבעיה היא לא בייצור החלב ברפתות, או בקיבולת הייצור במחלבות – אלא שלמחלבות לא משתלם לייצר אותו.
הבעיות בהסברי סמוטריץ' ממשיך: "כיום, המוצר מיוצר באופן בלעדי על ידי מחלבה מרכזית אחת, כשיש מחלבה נוספת שמייצרת אחוזים בודדים מהיקף הביקוש". עד לפני חודשיים ייצרה תנובה 65% מהחלב המפוקח בישראל, 35% נוספים התחלקו בין מחלבות טרה לבין יטבתה שבבעלות שטראוס. מחלבת רמת הגולן ייצרה גם היא חלב מפוקח, אך מאז קריסתה לפני כמה חודשים צמצמה את ייצור המוצרים בפיקוח.
ב-1 במאי החליט השר סמוטריץ' לדחות שוב את יישום ההסכם שנחתם עם המחלבות, שנועד לעדכן את מחיר מוצרי החלב בפיקוח ולפצות את המחלבות על שחיקת הרווח, הזעום גם ככה, של מחירי החלב המפוקח. מחלבות טרה ויטבתה צמצמו את ייצור החלב המפוקח, וכרגע בוחרות לייצר רק חלב מסוגים שאינם בפיקוח. איך זה קרה?
מחיר החלב מפוקח בשתי רמות: המחיר לצרכן והמחיר לקמעונאי. אלא שאלה מחירי מקסימום. המחיר לצרכן של ליטר חלב 3% שומן בקרטון הוא 6.81 שקלים. המחיר המקסימלי לקמעונאי הוא 5.01 שקלים. מחיר החלב הגולמי, שהוא חומר הגלם שממנו מיוצר חלב לשתייה, הוא 2.43 שקלים לליטר, כלומר כמחצית מהמחיר המקסימלי שהמחלבה יכולה לגבות מהקמעונאי.
המחוקק נותן לקמעונאי מרווח של 1.80 שקלים, שהם 26% מהמחיר הכולל. אלא שרשתות השיווק דואגות להגדיל את הנתח שלהן ממחיר החלב המפוקח. מכיוון שאינן יכולות לגזור אותו מהמחיר לצרכן, הן דורשות מהמחלבות למכור להן את החלב המפוקח בהנחה, שמגיעה לעתים ל-10%-15% מהמחיר. ההנחות שדורשות הרשתות מהמחלבות הן הסיבה העיקרית לחוסר הכדאיות של ייצור החלב, שגורם למחסור בחלב מפוקח על המדפים.
נציגי המחלבות מבקשים כעת לחשוף את הבלוף: רשתות השיווק פנו לשר האוצר בבקשה לאשר להן לייבא חלב, כדי לענות על מחסור שהן עצמן יצרו.
אפשר היה לטעון שמדובר בחוסר הבנה או בטעות של השר, אילולא השאיר אחריו כמה אקדחים מעשנים שחושפים את כוונותיו האמיתיות: לפתוח את שוק החלב במלואו לייבוא, ובהמשך להסיר את הפיקוח ממוצרי החלב הבודדים שעוד נותרו תחתיו.
הצו מאפשר ייבוא ללא מכס של חלב 0%-6% שומן, כלומר לא רק חלב 1% ו-3%, שהם החסרים על המדף, אלא מגוון מוצרי חלב לשתייה, שנמצאים על המדפים בשפע. החלב הנפוץ בפולין, שחלק מהקמעונאים מתכננים לייבא ממנה, הוא בעל 3.2% שומן, בשונה מזה המחויב בפיקוח בארץ. מי מבטיח לצרכנים שהקמעונאים יבחרו לייבא חלב מקביל לזה המפוקח בארץ?
מהצד השני, בצו אין שום דרישה מהרשתות למכור את החלב שייבאו במחיר החלב המפוקח הישראלי. הצו שלכאורה בא לענות על מחסור ספציפי בחלב במחיר מפוקח, מומצא ומכוון ככל שיהיה, לא דורש מהיבואנים ברשתות דבר וחצי דבר בנוגע למכירת החלב במחיר המפוקח. מי ערב לצרכנים שהרשתות לא ימכרו להם חלב ביוקר? הרי חלב מסוגים שונים ובמחירים גבוהים יותר קיים בשפע. זה החלב המפוקח שמודר מהמדפים. מה הועילו חכמים בתקנתם? או שאולי ניסו החכמים "לתקן" משהו אחר?
ויש עוד כמה עזים בצו של סמוטריץ'. בפרטי המוצרים הפטורים ממכס מסווגים גם חלב עמיד וחלב צאן. מובן שמדובר בשני מוצרים שאינם במחסור. לאמיתו של דבר, רק לאחרונה פתח משרד החקלאות מכסות נוספות לייצור חלב צאן, במטרה להכניס מחלבות נוספות לשוק, להגדיל את המגוון ואת התחרות על לבו וכיסו של הצרכן.
שלושה אקדחים מעשנים מגלים שזו לא טעות. זו מדיניות ברורה שמטרתה לסלול את הדרך לפתיחה מלאה של שוק החלב לייבוא והתנערות מהפיקוח על המחירים. אותו פיקוח שמאפשר לכל משפחה בישראל לצרוך חלב, ושבזכותו, כמאמר הצו עליו חתם, "החלב בקרטון הוא המוצר הנמכר ביותר ברשתות הקמעונאיות בישראל".
אילו רצה, יכול היה סמוטריץ' לפתור את משבר החלב המפוקח בדרך שתיטיב עם הצרכנים והיצרנים, ללא צורך בייבוא. לא יועילו כל המילים שישפוך על ציונות ואהבת הארץ. מעשיו מעידים יותר מכל על מה שחשוב לו באמת. בין הצרכן הישראלי, היצרנים, החקלאים, התעשייה, התעסוקה ותושבי הפריפריה בארץ, לבין הקמעונאים והיבואנים, שר האוצר בחר צד.
