ביום חמישי האחרון פרסם משרד הפנים טיוטת תקנות להערות הציבור, לפיהן יתווספו למגבלות הגיאוגרפיות החלות על עובדי סיעוד זרים גם מגבלה על סוג המטופלים בהם הם רשאים יהיו לטפל. באופן חריג, משרד הפנים הגביל את הערות הציבור לשלושה ימים, בהם רק כחצי יום עבודה – ותוקף הפרסום פג היום (ראשון) בצהריים.
לפי ההצעה, יקבעו באשרות הכניסה של המטפלים, בנוסף להגבלות הגיאוגרפיות הקיימות היום, גם סוגי המטופלים שהם יהיו רשאים לטפל בהם. המטרה, על פי התקנות המוצעות, היא למנוע "תופעה" לפיה עובדי סיעוד זרים מעדיפים לעבוד אצל מטופלים ברמת נכות נמוכה יותר, שקל יותר לטפל בהם – ובמטופלים במצבים מורכבים אף אחד לא רוצה לטפל.
מאז שנת 2014, כאשר נקבעו בחוק הכניסה לישראל תקנות המגבילות עובדים זרים בענף הסיעוד לעבור בין אזורים גיאוגרפיים שנקבעו באשרת הכניסה שלהם מראש, כל עובד זר לסיעוד משויך לאחד משלושה אזורים גיאוגרפיים בישראל– פריפריה (דרום וצפון), מרכז ותל אביב. העובד רשאי לעבור בין מטופלים, כל עוד המטופל בו הוא מטפל לא נפטר ולא עבר לבית אבות, רק בתחום האזור לו שויך או באזור פריפריאלי יותר.
כבר ב-2018 פורסם תיקון לחוק, במסגרתו, בין היתר, הוסמך שר הפנים לקבוע בתקנות, בנוסף לאזורים גאוגרפיים, גם מגבלות אחרות. כעת, מוצע להפעיל את הסמכות הזו על מנת לקבוע "סוגי מטופלים" ברישיונו של העובד הזר יחד עם המגבלות הגיאוגרפיות, בהם רשאי העובד לטפל. לצורך כך, מוצע להוסיף לתקנות הגיאוגרפיות הגדרה של "מטופל מורכב", ושעובד זר המובא מחו"ל ולו נקבעה הגדרה זו, יהיה רשאי לעבור באותו אזור גיאוגרפי רק בין מטופלים העונים להגדרה.
בעמותת "קו לעובד", הפועלת לקידום זכויותיהם של עובדים זרים במשק הישראלי, הגישו מסמך בו שורה של הערות לתזכיר. בעמותה טוענים כי מדובר בהצעה פסולה, ובניסיון נואש לתת מענה למטופלים על חשבון העובדים. לדבריהם, הטיוטה המוצעת תביא לפגיעה משמעותית בעובדי ועובדות הסיעוד- מהגרי עבודה עניים ששילמו סכומי עתק במדינותיהם לגופים פרטיים.
"הצורך לתת מענה סיעודי למטופלים במצבים מורכבים הוא מובן וראוי", כתבו במסמך. "מענה כזה יכול וצריך להינתן באמצעות עידוד עובדים שמתאימים לעבודות הקשות והמורכבות ביותר, לעבוד אצל מטופלים הזקוקים לטיפול כאמור. במקום לעשות זאת, שוב בוחרת המדינה בצעד הקל ביותר מבחינתה: כבילה רגולטורית של עובד למעסיקו, משל היה זוג ידיים ותו לא, ללא קשר לרצונו או למידת התאמתו לטיפול כה קשה ומורכב".
לדבריהם, עבודת הסיעוד היא עבודה קשה בשכר נמוך ביותר, שעובדיה מובאים לישראל ללא הליך סינון והתאמה, לרוב על ידי חברות תיווך, פרטיות שגובות מהם עמלות בסכומי עתק באופן לא חוקי., והציעו כי כדי לקדם את הביקוש לעבודה עם מטופלים מורכבים מצד העובדים ניתן להציע תמריצים, כגון הגדלת הקצבה למטופלים במצבים מורכבים, הקלות בתחום דיני ההגירה למטפלים אלו, ועוד.
"צרכיהם של מטופלים במצבים מורכבים מחייבים הידרשות מצד המדינה, אולם לא בדרך זו, אלא בדרך של חשיבה מעמיקה על פיתוח מענים חלופיים להגירת עבודה וליצירת תמריצים שיאפשרו להם למשוך ולתגמל עובדים שמתאימים לדרישות העבודה", טענו.
עוד הוסיפו בקו לעובד כי הנוהל יוצר כבילה דה-פקטו של העובד או העובדת למעסיק, גם במצב של העסקה פוגענית. "גם בנסיבות בהן סיום ההעסקה מתבקש ומוצדק- חוסר יכולת לעמוד בתנעי העבודה, פגיעה מצד המטופל, הפרות דיני העבודה מצד המעסים ואף פגיעות כגון פגיעה מינית או אלימות- עובדים ועובדות בנסיבות העסקה כאלו ידעו שבהתפטרותם, מוצדקת ככל שתהיה, יש סיכון משמעותי".
העמותה קראה למשרד הפנים להימנע מקידום ההצעה, או לחלופין להוסיף לה סייגים כגון החלת התקנות על עובדים שיגיעו באמצעות הסכמים בילטראליים בלבד (הסכמים ישירים עם מדינות המוצא) ולא על אלה שמגיעים באמצעות מתווכים, קביעת תנאי סף לייחוד האשרה לטיפול במטופלים במצבים מורכבים, התניית המגבלה בקיום מאגר מטופלים זמינים ושחרור העובד מהכבילה הגיאוגרפית או מהכבילה על סוג המטופל במקרים בהם אין ללשכות השמה זמינה והסדרת מנגנון חריגים.
