"כולם מדברים על רגולציה עודפת. אף אחד לא מדבר על זה שלפעמים השוק זועק לרגולציה", אומרת מנכ"לית התאחדות המלאכה והתעשייה, רוית גרוס. "השאלה היא לא האם לבטל או להוסיף, השאלה היא איך מתאימים את הרגולציה ובוחרים בתבונה את הכללים להתנהלות עסקים".
גרוס מייצגת כ-40,000 בעלי עסקים קטנים ובינוניים שמעסיקים כ-300,000 עובדים ביותר מ-20 ענפי תעשייה, ממתכת, פלסטיק, ועץ, דרך דפוס, הנעלה, ייצור ועיצוב טקסטיל, מזון ותכשיטים ועד חשמל וקוסמטיקה.
"העסקים רוצים לעמוד בדרישות, אבל לא יכולים"
בניגוד להתאחדות התעשיינים, שמייצגת את המפעלים והחברות הגדולות, מאגדת התאחדות התעשייה והמלאכה את מירב היצרנים הקטנים ונותני השירותים בישראל שמניעים כ-88% מכלכלת ישראל.
מה הבעיה עם הצמצום הגורף של רגולציה על עסקים?
"משרד הכלכלה מקדם את רפורמת 'מה שטוב לאירופה טוב לישראל', כולל שינויי רגולציה, ביטול תקנים ישראלים והחלת תקנים אירופאיים. מדברים על ביטול רגולציה והסרת חסמים שתעזור לעסקים. השאלה מבחינתנו היא לא רגולציה כן או לא, אלא איזו רגולציה. אנחנו חושבים שבהחלט נחוצים שינויים רגולטוריים, אבל לא אלה".
זאת עמדה לא פופולרית בעולם התעשייה והעסקים
"ברור שאנחנו לא בעד רגולציה עודפת. אין ספק שזה מקשה, ומייקר את עלויות הייצור. כשמדברים על התמודדות התעשייה הישראלית מול יבוא, ברור שעדיף שתהיה כמה שפחות רגולציה מיותרת כדי להוזיל את המחירים. התעשיין הישראלי הוא לא פילנתרופ ולא יספוג את ההתייקרויות. אבל יש רגולציה שהיא חשובה ונכונה. היא בעיקר צריכה להיות מדויקת ומותאמת לשטח"
מה זאת אומרת?
"אנחנו רואים פער גדול מאוד בין דרישות הרגולציה למה שאפשר וצריך לקרות בשטח. הגורמים המקצועיים והמחוקק, שמתווים רגולציה, לא נמצאים בשטח ולא מבינים שאין קשר הגיוני בין מה שהם רוצים לעשות לבין המציאות. לפעמים יש סתירה בין דרישות המשרדים השונים, ודווקא חוסר בקו אחיד של רגולציה בין המשרדים הוא שמקשה."
איך זה בא לידי ביטוי?
"הדוגמאות רבות, ונוגעות לרבדים ולממשקים שונים של רגולציה שיש לה השפעה אדירה על העסקים. התעשייה הישראלית מצליחה לשרוד בזכות התמקדות במוצרים ייחודיים, אבל לצערי שמים להם הרבה רגליים. ניקח למשל מפעל שמייצר תקרות אקוסטיות ומוצרי קלקר ביבנה. המשרד להגנת הסביבה דורש לעבור לייצור פחות מזהם, ומעמיד תקני פליטה יותר מחמירים. מטרה חשובה וטובה מאוד. המפעל נדרש לעבור לייצור באופן שמייקר את הייצור ב-20% ומצריך השקעות גדולות בהחלפה תשתיות המפעל. אפשרות אחרת, זולה יותר, היא להשתמש בגז. אלא שהמדינה לא השלימה את פריסת תשתיות הגז, וצנרת הגז עדיין לא מגיעה למפעלים ביבנה. כלומר, העסקים רוצים לעמוד בדרישות, להתייעל, לעבור לייצור דל-פליטות ולהפחית את הזיהום, אבל לא יכולים כי התשתיות של המדינה לא עומדות בקצב".
לפי גרוס, התוצאה לכך היא שרישוי העסק של המפעל יישלל, והוא ייסגר. "משרד הכלכלה והתעשייה והמשרד להגנת הסביבה צריכים לפתור את העניין הזה ביניהם ולבוא לעסקים עם מדיניות מסודרת ואחידה, כדי לאפשר את הדבר הזה. במקום זה, שניהם מתבריינים על התעשייה. אנחנו רואים עוד הרבה דוגמאות אחרות."
"השטח זועק לרגולציה, והמדינה עוצמת את עיניה"
"כולם מדברים על עודף רגולציה. מה שאף אחד לא מדבר עליו הם המקומות שבהם השטח זועק לרגולציה, והמדינה עוצמת את עיניה, טומנת ראשה בחול ושותקת. אלה מקומות שהמדינה מפקירה את ציבור לגורלו."
באילו תחומים, לדוגמה?
"תחום הביוטי, לדוגמה, פרוץ לגמרי. היום כל אישה עושה טיפולי יופי או שיער. גם גברים וילדים מגיעים לטיפולים מהסוג הזה, הרבה יותר ממה שנוטים לחשוב. הורים בימינו לוקחים ילדים לטיפולי הסרת שיער בלייזר מגיל צעיר. התאחדות המלאכה והתעשייה מייצגת עשרות אלפים של נותני שירות בתחום הביוטי, אבל יש הרבה יותר שעוסקות בתחום. אנשים נוטים לזלזל במקצועות היופי שאינם רפואיים, אבל האמת היא שמדובר במקצועות שנוגעים לגוף האדם, ומשתמשים בהם בטכנולוגיה מתקדמת ובחומרים חזקים, שחודרים עמוק לתוך העור."
מה הבעיה שאתם מזהים?
"אין שום בקרה על מי שעוסק בתחום, אין דרישה להכשרה מינימלית, להסמכה או לרישיון. דו"ח מבקר המדינה משנת 2019 זעק על כך שאף אחד לא מטפל באסדרה של המקצועות, החומרים, האמצעים והפרקטיקות שמשתמשים בהם. משרד הכלכלה ומשרד העבודה מזניחים את התחום הזה. הם כנראה חושבים שמדובר בעסקים קטנים שמשרתים בדרך כלל נשים ואימהות, שהן לא כאלה חשובות לדעתם."
תחום היופי והטיפוח במחשכים
גרוס מסבירה שהיום לא צריך שום רישיון או הוכחה להכשרה כדי לעסוק במקצועות האלה, שאת חלקם, כמו מיקרו-פיגמנטציה בעור, או איפור קבוע, אפשר ללמוד ביוטיוב. "זה בעצם חריטה בעור. כל אחת יכולה להזמין באינטרנט עט שבעזרתה חורטים, ללבוש חלוק לבן וזהו. מי שעושה שיווק מאסיבי בדיגיטל תמשוך המון לקוחות. איך יתכן שטיפול לא רפואי בגוף האדם יתבצע על ידי אנשים חסרי הכשרה, לא מקצוענים, ולמשרדי הבריאות והכלכלה לא אכפת? יש משהו יותר קדוש מגוף האדם?"
מה קורה כשתחום כזה לא מוסדר?
"השטח מתאר נזקים מטורפים שנגרמים מטיפול לא מקצועי. כוויות, צילוק, דברים שתיקון שלהם דורש השתלת עור. מדובר בטיפולים בחומרים כימיים שחודרים לרקמות עמוקות מאוד של העור. משרדי הבריאות והכלכלה שותקים, ואף אחד במדינה לא חושב שצריך לעשות משהו בנושא הזה. זה בדיוק המקום שנחוצה רגולציה. נדרשות הכשרה נאותה, הסמכה, ורישוי מסודר. צריכים להיות איזשהם תנאים לעיסוק במקצוע שנוגע בגוף האדם. המצב אקוטי עד כדי כך, שבפגישה עם אגף האסדרה במשרד הכלכלה, הזהרנו אותם שיקרה אסון והוא יהיה על הראש שלהם. אנחנו נגיע עם זה לבג"ץ."
למה בעצם המדינה לא מסדירה את מקצועות היופי?
"המדינה טוענת שאין ביכולתה להגביל את חופש העיסוק של אדם, בגלל חוק יסוד: חופש העיסוק. אבל המדינה דורשת רישיון הוראה להסמכת מורים, רישיון נהיגה לנהגים ועוד שלל מקצועות דורשים הכשרה והסמכה מיוחדת. המדינה מגבילה את חופש העיסוק בהרבה תחומים כל הזמן כדי לשמור עלינו".
לטענת משרדי הממשלה, גרוס מסבירה, כי כדי להגביל את חופש העיסוק צריך להוכיח שמדובר בנזקים מהותיים, שההגבלה נועדה לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש. "אגף האסדרה במשרד העבודה מצא שפרט לכוויות, פגיעות קשות בעור ונזקים מתמשכים למטופלים, אכן מדובר בפעילות שעלולה להיות מסכנת חיים. הבעיה היא שלטענתם אין להם דרך לכמת ולהעריך מה היקף הנזק."
"מי שנגרמו להם נזקים פונים לקוסמטיקאית לקבלת פיצוי. הביטוח של הקוסמטיקאית מחתים אותם על התחייבות לסודיות, והכל נסגר במחשכים, ולא מגיע לבתי משפט, לבתי החולים או מדווח בשום צורה. כשבאים מבקר המדינה ואגף האסדרה לחפש הוכחות לנזק במערכות הבריאות והמשפט, הם לא מוצאים."
"המדינה עוצמת את העיניים. עשינו סקר בקרב בעלי מקצוע שמגיעים אליהם לשיקום אנשים שנפגעו. ראינו שמדובר ברבים מאוד. החומרים והאמצעים מאושרים על ידי משרד הבריאות, אבל ידיים לא מיומנות עושות נזק שהוא לפעמים בלתי הפיך."
רגולציה מדכאת תחרות? בעידן הדיגיטל זה לא משנה
את הטענה כי רגולציה כזאת עשויה לפגוע בתחרות, גרוס שוללת ומסבירה. "אני בעד תחרות. היא חשובה ומעודדת חדשנות ושירות טוב. אני דורשת מהמחוקק להתערב כשיש כשל שוק. בבסיס תחרות מאוזנת עומדת ההנחה שמי שעושה כאלה נזקים לא תחזיק מעמד בתחום, אלא שבעידן השיווק בדיגיטל ההנחה הזאת לא עובדת. ללקוחות אין שום דרך לדעת מי מיומנת ומי עברה הכשרה. הדרישה לטיפולים האלה גבוהה, והשיווק בדיגיטל מאוד מטעה. מישהי שנראית מטופחת ו"מקצועית" יכולה בקלות לשכנע לקוחות להגיע אליה, ועושה נזק."
"השוק לא מסדר את עצמו. אי אפשר "להתגלח" על אנשים ולהשאיר את הנושא הזה להסתדר מעצמו. אם היה מדובר רק בנזק כספי, ניחא. על אובדן כספי תמיד אפשר לפצות. אבל מדובר בנזקים גופניים ארוכי טווח ובלתי הפיכים, או חלילה בחיי אדם. אי אפשר לתת לכשל שוק כזה להמשיך להתגלגל. התופעה הזאת רק נהיית יותר נפוצה והשוק רק הולך וגדל. מה שלא יסדירו עכשיו, ילך ויתגבר. תפקידה של המדינה לשים ידה על הכשל ולהסדיר אותו."
"ההתעקשות של המדינה לא להסדיר תחומי עיסוק כאלה שקולה לניסויים בגוף האדם. אגף האסדרה במשרד העבודה כבר הודה שהבדיקות שלהם העלו עדויות ברורות לנזקים, אבל לא ברור אם ההיקף שלהם מצדיק את ההסדרה. בעצם אומרים לנו שלא משתלם לשמור על חיי אדם."
"האמון של המגזר העסקי במדינה הולך ומתערער. מתחזקת התחושה שיושבים פקידים עם טבלאות אקסל במשרדים בירושלים, שבכלל לא יודעים מה קורה בשטח, בפועל, ומכריזים הכרזות. לפעמים יש רגולציה שהיא נכונה וטובה. מתי יבינו שמה שבאמת נחוץ זה להתאים את הרגולציה, שתעשה את תפקידה הבסיסי, וזה לשמור על חיי אדם?"
