"תמיד הייתי אדם שלא יכול לראות מולו אנשים אחרים שחסר להם, שסובלים, גם לפני שנכנסתי לעולם ועדי העובדים. זה מציק לי ואני מרגיש שאני חייב לעשות משהו. זה ככה מאז שאני זוכר את עצמי".

שי מזרחי (61), יו"ר ועד עובדי משרד האוצר, עובד במשרד משנת 1986. הוא מנהל את יחידת הטכנולוגיה באגף הגמלאות באוצר, המשלם פנסיה תקציבית לכ-120 אלף גמלאים ובמקביל מוביל מזה למעלה מ-20 שנה גם את יחידת ניהול המידע במשרד. לפני כ-20 שנה נכנס לוועד העובדים כחבר ועד, ולפני מעט יותר מ-4 שנים, בלחץ של עובדים מהשטח, החליט להתמודד לראשונה לראשות הועד. ביוני האחרון, נבחר כבר לקדנציה שניה בתפקיד. "אני עובד מול כל הגורמים הבכירים במשרד ברמה היום יומית, ומנצל את הקשרים הטובים שיש לי, את יחסי האנוש, כדי להביא הישגים לעובדי המשרד".

משרד האוצר לדבריו, הוא משרד ייחודי במבנה הארגוני שלו, שכולל מלבד המנכ"ל גם מספר מנהלי אגפים במעמד מקביל למנכ"ל כמו אגף התקציבים, הממונה על השכר, החשב הכללי והממונה על שוק ההון. "כל ראש אגף כזה מכתיב תוכניות עבודה ומנהל תקציב משלו, ובמידה גדולה יחסית של עצמאות. בתוך כל זה צריך לנווט ולדאוג לעובדים. אני יודע תמיד לעבוד ולדבר עם כולם במשרד".

אתה בעצם מייצג את העובדים, שבמקרים אחרים מייצגים בעצמם את המדינה במשא ומתן מול ועדים כמו אגף שכר והסכמי עבודה. זה לא מייצר מתחים?

"יש יתרון לכך שכשאני יושב עם סגנים בכירים בחשכ"ל, אלה אנשים שאני מכיר מבית. הרי אני עובד איתם גם בשוטף וברמה היום-יומית בעניינים אחרים כמו למשל אפיון מכרזים ,שיפור השירות, שינויים ושיפורים טכנולוגיים. הם מכירים אותי לא רק כיו"ר ועד, וזה בסיס טוב לשיח בגובה העיניים, כחברים, ואנחנו יודעים גם לעשות את ההפרדות. הרבה פעמים ראשי ועדים אחרים פונים אלי ומבקשים ממני לסייע גם להם בשיח, והרבה פעמים אני גם מצליח לעזור. למשל בסיוע מול חשבי שכר ומול החשב הכללי."

מן הצד השני, תמיד אומרים לי שלדרישות שאני מעלה במשרד האוצר יש השלכות רוחביות, כי אם יראו שאצלנו נותנים, אז משרדי הממשלה האחרים יירצו גם. כך למשל בעוד שברוב משרדי הממשלה יש מנגנון שכר עידוד, שמתבסס על ועדה פריטטית שיש בה נציגות משותפת להנהלה ולהסתדרות ויכול להגיע עד 25% מהשכר כל חודש, לנו איפשרו רק מודל תמרוץ דיפרנציאלי. זה מודל שנקרא 'תגמול תמרוץ' ושנקבע באופן חד צדדי על ידי ההנהלה ולא במנגנון פריטטי, ושנכון להיום עומד על 10% מהברוטו לפנסיה בחודש בממוצע ומחולק בפועל לעובדים אחת לחציון. המודל הזה מחייב שונות בין העובדים וחלוקת התגמול באופן לא שוויוני, דבר שיוצר תרעומת מצד העובדים וגם מצד חלק לא קטן מהמנהלים. את הנושא הזה של שכר עידוד ותמרוץ פתחנו לאחרונה שוב לדיון במו"מ ישיר מול הממונה על השכר".

איך נראה מו"מ בין הוועד להנהלה במשרד?

"היחסים בין הועד להנהלה במשרד מאוד קורקטיים." אומר מזרחי בגאווה. "על פי רוב אנחנו מנהלים את המו"מ בעצמנו ישירות מול הממונה על השכר, ומציגים את הכיוונים להסכמה ליו"ר הסתדרות עובדי המדינה על מנת לקבל את ברכתו, כי ברור שלדברים שקורים כאן יש גם משמעות רוחבית. במידת הצורך יו"ר הסתדרות עובדי המדינה ויו"ר ההסתדרות נכנסים לתמונה, אבל בדרך כלל אנחנו מצליחים גם להגיע להבנות ברמתנו ולהביא הישגים לעובדים. מצאנו את שביל הזהב ביחסי העבודה, וגם כשהגעתי למצב של פיצוץ לא שברנו את הכלים וידענו בסופו של דבר להגיע לעמק השווה".

אתה מרגיש שיש סטיגמה על עובדי משרד האוצר?

"אני מרגיש שיש סטיגמה על עובדי המדינה בכלל, וסטיגמה שאינה מוצדקת כי מדובר באנשים שעובדים קשה ובמסירות על מנת לשרת את הציבור. על עובדי משרד האוצר בכלל אני לא מרגיש שיש סטיגמה. אולי על עובדי אגף התקציבים יש את הסטיגמה של 'נערי האוצר', שמדובר בכלכלנים צעירים שבאים לעצב מדיניות במשך שלוש-ארבע שנים כרפרנטים של משרדי הממשלה ואחר כך מתקדמים הלאה ומגיעים לתפקידים בכירים במשק. צריך לזכור שהם לא הרוב של העובדים. בסוף יש אולי באמת איזה 30% שמצליחים לעשות את הדרך הזו מעבודה זוטרה באגף התקציבים, מתקדמים עד שבסופו של דבר יוצאים החוצה ומצליחים. אז אולי באמת היא שיש כאן במידה מסויימת סטיגמה, גם אם יש לה בסיס מסויים".

קידום ספורט עממי לצד קידום עובדים

"אני רואה בשירות הציבורי תפקיד חשוב מאוד. לשפר אותו כל הזמן, ובכלל זה את משרד האוצר שאמון על הקופה הציבורית." מוסיף מזרחי. "גם היחידה שאני מנהל, יחידת הטכנולוגיה במינהלת הגמלאות, עבדה קשה והצלחנו ליצור בשנתיים האחרונות הרבה מאוד הנגשה טכנולוגית עבור ציבור הגמלאים שמקבלים מאיתנו שירותים וברובם הם ציבור לא טכנולוגי. קיבלנו על כך גם תעודות הוקרה מהחשב הכללי ומארגון 'אנשים ומחשבים'. זה חשוב כמה שיותר להנגיש את השירות ואני מאמין שכך צריך להיראות המגזר הציבורי.

איזה עוד דגשים אתה שם כיו"ר ועד?

"אני מאוד אוהב פעילות ספורטיבית ומאוד מקדם את נושא הספורט במשרד. אני עצמי מאמן אומנויות לחימה ומתעסק בתחום כבר מעל 40 שנה. אני דוחף כמה שיותר עובדים להיכנס למעגל הספורט. בתחום הספורט ההישגי, בליגה למקומות עבודה, הצלחתי להכפיל את כמות הספורטאים שמשתתפים ויש לנו קבוצת קט-רגל, כדורגל, כדורעף, כדורסל, כדורשת, אופני הרים, טניס שדה, טניס לבן, טניס שולחן, מחניים, באולינג ואפילו שחמט. לצד זאת יש לנו גם את הספורט העממי: יש לנו במשרד חוגי ספורט פעמיים בשבוע שפתוחים לעובדים: התעמלות נשים, התעמלות גברים, אני רוצה בקרוב לפתוח פילאטיס ודוחף גם להקים חדר כושר במשרד. לצערי בתחום שלי, אמנויות לחימה, עדיין אין לנו".

יש לך טיפ לראשי ועדים אחרים?

"צריך לזכור שידע הוא כוח. ככל שאתה יודע יותר, בקיא יותר ומבין יותר, כך הכוח שלך גדול יותר. כשאני הולך להתנהל מול בכירים באגף התקציבים ובממונה על האוצר אני חייב לדעת לדבר בשפה שלהם. אין מצב שאני אכנס אליהם בלי נתונים על שכר העובדים, על קידום העובדים. מושגים מהעולם שלהם. אני חייב לדעת על מה אני מדבר וחייב שההנהלה תדע שאני מבין ושאי אפשר לסובב אותי. אם אתה בא עם ידע רציני ויודע להציג את הטיעונים שלך היטב ולהגיב לשלהם, זה דבר מאוד מאוד משמעותי במשא ומתן".

אני חושב שההסתדרות בראשות ארנון בר-דוד מובילה היום את הגישה שלא להגיע לסכסוך איפה שאפשר לפתור דברים במו"מ, וזו גישה נכונה – לחפש את ההבנות, כשכל צד מכיר את הכוח ואת המגבלות שלו. אפשר להביא כך המון הישגים, ולהביא אותם בשקט ולא כל הזמן במלחמות ובשריפת צמיגים, ואני מתרגם את זה גם למה שקורה היום בחברה הישראלית, כשכל אחד מושך לכיוון שלו ואין חיפוש משותף אחר נקודת האיזון שבה כל אחד אומר 'השגתי חלק ממה שרציתי, ואני לא רוצה לשרוף את האסמים'. אם נגיע למקום הזה גם בזירה הציבורית והפוליטית בישראל יהיה קצת שקט למדינה שלנו. שקט שאנחנו צריכים".