האמנית יהודית אנגלרד, נולדה בשם פאוזיה סָפָר בבגדאד בשנת 1946 לאב שהיה מהנדס רכבות ואם בוגרת בית ספר אליאנס לבנות. היא עלתה לישראל בשנת 1951 במסגרת מבצע עזרא ונחמיה. בתערוכה חדשה שנפתחה בסוף השבוע במרכז מורשת יהדות בבל, מאירה אנגלרד נושא העלייה, ובמיוחד עלייה של נשים.
התערוכה שכוללת 19 ציורים ועבודות וידאו, פותחת לנו צוהר לסיפורה האישי של יהודית שגדלה כבת חמישית בין שמונה ילדים להורים שטרודים בתהליך מורכב של קליטה ומלחמה על הצרכים הקיומיים של המשפחה. היא חשה אבודה בביתה, כאילו אינה קיימת.
התערוכה מספרת את סיפורה של אנגלרד ומעוררת הזדהות עם הגירה של רבים מהישראלים, עולים בעצמם או צאצאים לעולים. אוצרת התערוכה אורלי בחר-לוי ואנגלרד הכירו לפני שמונה שנים בתערוכה במרכז מורשת יהדות בבל. "אני שמחה שזה לקח כמה שזה לקח", אומרת בחר-לוי, "בזמן הזה יהודית יצרה עוד הרבה עבודות שרלוונטיות לנושא התערוכה".
אנגלרד החלה את דרכה כאמנית בגיל מבוגר יחסית, בשנות ה-40 לחייה, אחרי שכבר הייתה נשואה ואם לילדים בוגרים. "העבודות שלה הן תגובה מאוחרת לכל מיני אירועים ורגשות ודרך להביע את כל מה שהיה כלוא בתוכה ופרץ על הבד אחרי הרבה שנים".
לאחר שאיבדה את בנה הפעוט כשהיה בן 4 הרגישה אנגלרד שאצורים בתוכה רגשות עזים שרק מחכים לצאת. "מצאתי את עצמי בסוג של טראומה", היא מספרת. "הבנתי שאני בכלל לא מצליחה לדבר על הילדים שלי והבנתי שאני בבעיה".
במהלך טיול עם חברה בפריז ביקרה אנגלרד ברובע האמנים מונמרטר, קנתה קופסא של צבעים והחלה לצייר. "בהתחלה ציירתי רגיל, כמו מיליון אנשים שמציירים, אבל במשך הזמן מצאתי את הנישה שלי והלכתי איתה רחוק יותר ויותר". היא החלה לחקור בעזרת הציור נושאים שעניינו אותה ולאט-לאט החלה גם לעסוק בתחושותיה שלה ובאירועים מעברה.
בתערוכה הנוכחית, "מהגרת", אנגלרד מספרת את סיפור העלייה האישי שלה ומתארת את התהליך שעברה מילדות לבגרות, כאשר כל יצירה מתארת תחנה בסיפור ההגירה האישי שלה. התערוכה נפתחת ביצירה "פאוזיה" שמתארת את אנגלרד הילדה, בצבעים בהירים וחיוורים, מפוחדת ומבוישת.
התערוכה מסתיימת ביצירה "מנצחת" שמתארת את אנגלרד בבגרותה – דמות מלאת חיים ותנועה, בצבעים עזים ובוהקים. השם "פאוזיה" הוא השם איתו נולדה, ולאורך השנים לא ידעה מה פירושו.
רק עם תחילת העבודה על התערוכה הזו התברר לה שהפירוש של פאוזיה הוא "מנצחת", וכך בתערוכה, וגם בחיים, נסגר המעגל הזה בין אנגלרד האישה הבוגרת לילדה הקטנה שהייתה. בחר-לוי: "ככל שיהודית מתחילה להתקדם בחיים וליצור את האני החדש שלה, הדמות שלה הרבה יותר משוחררת, הרבה יותר מתמזגת בבד, היא כמעט מרחפת באוויר".
חלק מרכזי בסיפור ההגירה של אנגלרד מתמקד בהיותה אישה, ובקונפליקטים המתלווים לכך. כבת למהגרים מעירק היא חוותה פערים מהותיים בין החברה הצברית בארץ לבין התרבות השמרנית שממנה הגיעה.
היא הרגישה במשך כל חייה שהיא מורדת בציפיות של ההורים והחברה ממנה, ונמצאת במסע מתמיד למצוא את עצמה ואת האושר שלה. "לאורך כל הדרך בחרתי את החופש שלי", היא מספרת. הניגוד בין שתי התרבויות בהן חיה, יצר אצלה משבר זהות ששנים אחר כך הצליחה להעלות על הבד. ביצירה "מהגרת" היא מבטאת את זה בצורה נפלאה, הבד צבוע בצבעים קודרים- שחור ואפור, והדמות במרכז מוצגת עם פנים מטושטשים כמעט מחוקים. בחר-לוי: "בהמשך התערוכה רואים איך היא בונה את הדמות שלה והאישיות שלה מחדש".
"הכוח של התערוכה הזאת שהיא מעלה סוגיות שאנחנו לא רוצים לגעת בהן", אומרת לוי. לדבריה, התערוכה מציבה לנו מראה ואולי פותחת גם פצעים של אירועים מהעבר של כולנו. החברה הישראלית היא חברה של מהגרים וכמעט לכולנו יש סיפור משפחתי של הגירה, וזה מה שהופך את התערוכה, בעיני לוי, לכל כך רלוונטית. "אם אנשים יצאו מהתערוכה ויחשבו על עצמם, על אמא שלהם או על סבתא שלהם, אז אני מרגישה שהתערוכה עשתה את שלה".
התערוכה מופיעה במרכז מורשת יהדות בבל: שדרות מרדכי בן פורת 83 אור יהודה. פתוח בימים ב', ד', ה': 09:00 – 15:00, יום ג': 09:00 – 19:00, יום ו': 10:00 – 13:00.