מליאת הכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק למניעת אלימות במשפחה (חוק לאיזוק אלקטרוני לגברים אלימים) ובכך הוא אושר סופית. בהצעה תמכו 43 חברי כנסת, ללא מתנגדים או נמנעים. החוק שייכנס לתוקף בעוד שנה, עבר כהוראת שעה לשלוש שנים. השר לביטחון פנים, איתמר בן גביר: "זו הצעה חשובה ומאוזנת".

בדיון בוועדה לקידום מעמד האישה במרץ האחרון, נחשף כי השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, מעכב את הצעת החוק, לאחר שנפגש עם ארגוני גברים כדי ליצור גרסה "מאוזנת יותר", במסגרתה יתאפשר האיזוק רק לאחר שתי הרשעות. לאחר דיונים בוועדה נכנסה החרגה שתאפשר איזוק גם ללא הרשעות קודמות במקרה של הערכת סכנת חיים. במקרים חריגים וקיצוניים שופט יוסמך לאפשר את האיזוק האלקטרוני מיד, ולהורות על הערכת מסוכנות בתוך 10 ימים.

אזיק אלקטרוני נועד לפקח על גברים אלימים שנדרשים לקיים את צו ההרחקה שקבע בית משפט. לצורך כך תקום בשירות בתי הסוהר יחידת פיקוח טכנולוגי שתהיה אמונה על פיקוח ואכיפה של צווים שניתנו לשימת אזיק אלקטרוני. לפי הצעת החוק, ביחידת הפיקוח יעבדו עובדי מדינה לצד עובדים מחברה חיצונית. לצורך ליווי יישום החוק נוספו למשטרה רק 24 תקנים לשוטרים ו-8 תקנים לעובדים סוציאליים במשרד הרווחה.

על פי החוק, השר לביטחון לאומי, ידווח מדי שנה לוועדה לביטחון לאומי של הכנסת בדבר קיום החוק, לצד הקמת ועדת היגוי לשם ביצוע מחקר מלווה. בתום שנה מיום תחילת החוק תבחן הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת אפשרות להאריך את תוקפו של צו הגנה בתנאי פיקוח טכנולוגי שניתן ללא הערכת מסוכנות, ואת פרק הזמן להגשת הערכת המסוכנות לבית המשפט.

החוק עלה לראשונה על שולחן הכנסת כבר ב-2017 ועבר בקריאה ראשונה בממשלה הקודמת. במעבר בין הכנסות, הוחל עליו דין רציפות שבמסגרתו הכניס השר בן גביר, מספר שינויים שיאפשרו איזוק רק במקרה של שתי הרשעות קודמות והגבלה של מספר הגברים האזוקים ל-200 בכל זמן נתון ו-300 הערכות מסוכנות בלבד לשנה הקרובה, מספר שיעלה מדי שנה. בנוסף לכך, רק 8 עובדים סוציאליים יעסקו בנושא.

ח״כ עאידה תומא-סלימאן בתגובה: ״הדרך הייתה ארוכה ורצופת מכשולים כאשר האחרון שבהם היה ניסיון השר לביטחון לאומי לכפות נוסח שרירותי ונוקשה שמרוקן את החוק מתוכן. גם בזה נאבקתי, עשיתי לילות כימים ואכן הצלחנו לתקן חלק גדול מהעיוות ולמצוא פתרונות לקשת רחבה של מקרי אלימות החוק הזה הוא לא רק כלי להגנה, אלה הוא מחזיר לנשים את השליטה על חייהן. במקום שהן יוגבלו בתנועה ויהיו חייבות לשנות את אורח חייהן, עכשיו יוכלו הנשים להמשיך ולתפקד בחייהן ולהיות מוגנות. סוף סוף המדינה מכריזה ולוקחת אחריות על ביטחונן של הנשים ועל ההגנה עליהן.״